|
טקסט הדף מנוקד
מַהוּ דְּתֵימָא עָקַר שָׁלִיחַ שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבַעַל הַבַּיִת וְלָא לִמְעוֹל קָא מַשְׁמַע לַן
מַתְנִי' אָמַר לוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא וְהֵבִיא לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה וְהֵבִיא מִזֶּה בַּעַל הַבַּיִת מָעַל אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא אוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן הַשָּׁלִיחַ מָעַל שִׁלַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ בַּעַל הַבַּיִת מָעַל לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ חֶנְווֹנִי מֵעַל שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל חֶנְווֹנִי חֶנְווֹנִי מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי וְאוֹמֵר פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא מְחוּלָּל עַל זֶה שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף גְּמָ' מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים שִׁילַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אִם עָשׂוּ [וְכוּ'] וְהָא לָאו בְּנֵי שְׁלִיחוּתָא נִינְהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲשָׂאוּם כְּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים דִּתְנַן הַזֵּיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵיעַת הַמַּעֲטָן וְלֹא זֵיעַת הַקּוּפָּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹף וְהוֹלִיכוֹ אוֹ עַל גַּבֵּי הַפִּיל וְהוֹלִיכוֹ וְאָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה עֵירוּב אַלְמָא קָא עָבְדָא שְׁלִיחוּתֵיהּ הָכִי נָמֵי אִיתְעֲבִיד שְׁלִיחוּתֵיהּ שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ וְכוּ' וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִידְּכַר שָׁלִיחַ וּרְמִינְהִי נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא נִזְכַּר שָׁלִיחַ הַשָּׁלִיחַ מָעַל נִזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם חֶנְוָנִי מָעַל אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַתְנִיתִין נָמֵי כְּשֶׁנִּזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם מַתְנִי' נָתַן לוֹ פְּרוּטָה אָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת אוֹ בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת שְׁנֵיהֶם לֹא מָעֲלוּ אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ נֵרוֹת מִמְּקוֹם פְּתִילוֹת וּפְתִילוֹת מִמְּקוֹם נֵרוֹת הַשָּׁלִיחַ מָעַל נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת וְאָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי אֶתְרוֹג וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּאַחַת אֶתְרוֹג וּבְאַחַת רִימּוֹן שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע נָתַן לוֹ דִּינַר זָהָב וְאָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי חָלוּק רש"ימהו דתימא וכו' ולא למעול בעה''ב קמ''ל. כיון דאמר (טלו) ודעתו של בעה''ב היינו שליחותיה ומעל: מתני' דלוסקמא. טליקא דסבי שקורין טסק''א בלע''ז: אע''פ שאמר בעה''ב לא היה בלבי. שתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים: לא עשה שליחותו. ממה שצוהו בעה''ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה: שלח. פרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה''ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני: החנווני מעל. ולא בעה''ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה''ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה''ב לא מעל דכיון דנזכר בעה''ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה''ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה: אלא כיצד יעשה. בעה''ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו' קודם שיוציאנה החנווני: גמ' הא לאו בני שליחות נינהו. הני חש''ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו: עשאום. לחש''ו כמעטן של זיתים דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן שמחמת שמונחים במעטן בדוחק מתחממין ומזיעות טיפות שמן ובאותה זיעה ניחא ליה לבעה''ב משום דכבר מתחילין לכונסן כדי לסוחטן בבד וכיון דניחא ליה בההיא זיעה הרי הן מוכשרין: אבל לא זיעת הקופה. אותה זיעה שמזיעין בקופה כשמלקטין אותן דההיא זיעה לא חשיבא ליה ולא ניחא ליה ולא מכשרא לקבל טומאה ומ''מ האי זיעת המעטן דניחא ליה בגווה אמרינן דקעביד שליחותיה דבעה''ב אע''ג דמעטן לאו בר זיעה הוא חשיבא הא זיעה ומכשרא לטומאה הא נמי חרש שוטה וקטן אע''ג דלאו בני דעה נינהו כי איתעבידא שליחותיה על ידיהן הואיל וניחא ליה בגוויה מעל: ורבי יוחנן אמר. מהכא דתנן נתנו לעירוב ע''ג הקוף והוליכו וקתני ה''ז עירוב אלמא אע''ג דלא הוי בן דעת הואיל ואיתעבידא שליחותיה הוי עירוב הכי נמי גבי חש''ו: ואע''ג דלא אידכר שליח. לא מעל שליח אלא חנווני: ורמינהו נזכר בעה''ב ולא נזכר שליח השליח מעל. דכיון שנזכר בעה''ב דה''ל מזיד פטור ממעילה אבל השליח דשוגג הוא מעל והיינו דאמר במס' חגיגה האי דמעל השליח היינו כהררין התלויין בשערה דשליח ענייא מאי עביד הא לא עביד אלא שליחותיה דבעה''ב: א''ר ששת מתני'. היינו טעמא דחנווני לחודיה מעל שנזכרו שניהן בעה''ב ושליח והחנווני לא נזכר דשניהם הבעה''ב והשליח הוו להו מזידין ולכך לא מעלו אלא חנווני לחודיה דהוה שוגג: מתני' נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציה. כלי חרס שמדליקין בו את הנרות ובחציה פתילות: והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילות. שניהם לא מעלו בעה''ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה: או שאמר לו הבא לי כו'. ה''נ שניהם לא מעלו משום טעמא דרישא: אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני וכו'. השליח מעל ששינה שליחות בפרוטה שלמה ומעל: תוספותאמר לו הבא לי מן החלון והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש לו אי זה חלון ואיזו דלוסקמא ולשם היו הרבה חלונות או הרבה דלוסקמות אע''פ שאמר בעה''ב לא היה בלבי על זה אלא על זה פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על האחר מ''מ בעה''ב מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינן דברים: הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא כו' שליח מעל. פי' לכשיוציא בעה''ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שהוציאם: שלח ביד חש''ו עשו שליחותו בעה''ב מעל. ובגמ' פריך הא לאו בני שליחות נינהו: לא עשה שליחותו החנווני מעל. לפי שהחש''ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנווני ויוציאם החנווני ומעל החנווני נמי דקאמר לכשיוציא קאמר: כיצד יעשה. פי' כיצד יעשה בעה''ב שלא ימעול החנווני: הבא לי בחציה נרות. נר הוא כור של ברזל או של חרס שמשימין בו שמן ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות: ושינה שהביא לו נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות השליח מעל. שהרי שינה מדעת בעה''ב שהלך לקנות נרות ממקום אחר שלא נצטווה: והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רימון שניהם מעלו ר' יהודה אומר בעה''ב לא מעל כו'. בגמ' מפרש פלוגתייהו גבי חלוק וכה''ג פליגי באתרוג: נתן לו דינר זהב. פי' שהוא כ''ד של כסף: אמר ר' אלעזר עשאום כמעטן. פי' דכיון דניחא ליה לבעה''ב במאי דעביד חש''ו הוו ליה כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן מעטן הוא שמשימין בו זיתים וזיעה קרי למוהל היוצא מהן וקאמר בגמ' דמה שיזיעו במעטן חשיב משקה דהא ניחא ליה ולא זיעות בקופה פי' דההוא לא חשיב משקה דלא ניחא ליה כיון דהולך לאיבוד ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומיא דכי יתן (ב''מ דף כב:) דכיון דניחא ליה אע''ג דאיהו גופיה לא חשיב משקה ולמה ליה לאתויי הך משנה ה''ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההיא דזיעת הזיתים דממילא ודמיא לשלח ביד חרש דכממילא דמי כיון שאינן בני שליחות. נתנו על גבי הקוף והוליכו [או] ע''ג הפיל [והוליכו] ה''ז עירוב. הקשה ר' אפרים דבפ' בכל מערבין (עירובין לא:) אמרינן אין זה עירוב ותירץ דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וקשה דאם כן לא מייתי הכא מידי כיון דבר דעת הניחו לכך נראה דהכא מיירי בעמד ורואהו שהפיל הניח הפת במקום הנחת עירוב ואמר תיקני לי פת אלמא דמתעבד שליחותיה אע''ג דשליח הפיל לאו בר דעת הכי נמי הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|