גמ' נהי דאיסור גרידא חל על איסור לית ליה. כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף: מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) איתסר נמי בחלב. משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא: איסור הנייה. היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא: נותר. נמי איסור מוסיף: יה''כ איסור כולל. דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא: בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא. דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר: דפקע ממנו פיגולו. דקדשהו מזבח בעבודה טעמיה דעולא מפרש בזבחים (דף מג.): אי רובא אמזבח שדייה לכולו אבר אמזבח. והוי כוליה נותר כו': הלכו באברים כו'. האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.): כזית אחד. חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי: כותבת אית בה ב' זיתים. דכך בית הבליעה מחזיק: כגון שאכל כוליא בחלבה. דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א''כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית: (גליו''ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית: כגון שאכל כוליא בחלבה. ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי פירוש מורי: רב פפא אמר. להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת: ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול. מבהמה אחרת בהדה: וניתני אם הוציאו חייב. דהא יה''כ הוא: במזומן לו. שיזמנוהו מאתמול להוליך השעיר: זאת אומרת. מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה''כ דאם יש איסור הוצאה ליה''כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה''כ והוא הדין לשבת: דילמא. מיה''כ לא שמעינן לשבת דיה''כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת: מתני' בתו ואחותו. שבא על אמו והולידה: ואשת אחיו. שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה: גמ'

אם היה שבת והוציאו. וא''ת מה שייך זה לענין אכילה ויש לומר דהכי פירושו והוציאו בפיו דכיון שהניחו בפיו ברה''י והוציאה ברשות הרבים מחייב משום הוצאה דבליעתו היא הנחתו דהא מוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו היא הנחתן: אמר עולא קומץ פיגול כו'. ואם תאמר אמאי לא פריך מאבר גופיה דאמר פרק המזבח מקדש (זבחים פד. ופה:) דחשיב שחטו חוץ לזמנו כו' אם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וקאמר עולא ל''ש אלא שלא משלה בו האור אבל משלה בו האור אפילו ירדו יעלו וא''כ ש''מ דעושה לחמו של מזבח ופקע פיגולו ממנו וי''ל דמכל מקום לא תנא ליה בהדיא כל כך דפקע פיגולו ממנו כמו בהדיא דקומץ: פקע פיגולו ממנו. במנחות הקשה רש''י פרק הקומץ (דף יד.) אמאי איצטריך קרא למעט קומץ מפיגול תיפוק לי דלא קרב המתיר כמצותו ותירץ דמיירי במשלה בו האור ברובו שהותרו השירים כדאמרינן קומץ מאימתי מתיר השיריים באכילה משהוצת האור ברובו וקשה דא''כ (לוקים) דפקע פיגולו ממנו כדמוכח הכא ויש לומר דמיירי שחציו העלה ע''ג המזבח וחציו לא העלה דלא פקע פיגולו מן החצי שנשאר ואם תאמר ואפי' לכתחלה נמי מעלין ליה כדאמרינן פרק בית שמאי (זבחים מג:) האי קומץ דפלגיה אנחיה אארעא אסיקנא ליה לכתחלה וי''ל שאני התם שהיה כולו מתחלה ע''ג המזבח ואח''כ הוריד חציו למטה אבל הכא לא היה על המזבח וא''ת מנחת נסכים ומנחת כהן משיח שהם כולן כליל אמאי צריך קרא למעט אותם מפיגול והלא אינה מתרת שום דבר ויש לומר כיון שקדשו בכלי הוי כמו קרבו מתירין וקבעה בפיגול ולכך צריך קרא למעט: תפשוט דבעי רמי בר חמא הלכו באיברים אחר הרוב. פירש בקונטרס היינו בעיא דפרק בהמה המקשה (חולין ע.) ואינו נראה לר''ת דמאי שייכא ההיא בעיא להך דהכא דהתם מיירי אם יצא חציו ברוב אבר אי הוי כילוד או לא לכך נראה לפרש דהיינו בעיא דפרק מזבח מקדש (זבחים פז.) דאיבעיא להו אויר מזבח כמזבח או לא כו' רובו לכבש ככבש דמי רובו למזבח כמזבח דמי תפשוט דבעי רמי בר חמא יש חיבור בעולין או לא: עירוב והוצאה לשבת. פירוש נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות לשבת ולא נתערבה הוצאה עם שאר מלאכות בי''ה. לשון מורי ז''ל: אלא דרפרם ברותא היא. ובפרק שני שעירים (יומא סו:) איתא נמי הא דהכא ולא דחי דילמא שאני שעיר המשתלח כו' כדדחי הכא אלא רגילות הוא דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר: ונותר ופיגול בחד בהמה ליכא. משמע דאי חל נותר אפיגול ה''ל למתני ה' חטאות ותימה הלא לא משכחת ה' דהאוכל קדשים בטומאת הגוף לא מחייב אפיגול לפי שאין ניתר לטהורים ולא היה לו שעת הכושר והל''ל נותר ופיגול וטומאה בחד בהמה לא משכחת לה: כגון שאכל כוליא בחלבה. תימה מ''ש מב' זיתי חלב מיהו השתא ליכא למימר דחלק החלב מעל הכוליא ויניח הכוליא ע''ג המזבח ויחול עליו נותר דבב' אברים כלומר בב' חתיכות לא מיירי: אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים. פירוש כדרך אכילה: