סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲפִילּוּ מִנְחָה תַּלְמוּד לוֹמַר כֵּן
תַּנְיָא אִידַּךְ וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' שׁוֹמֵעַ אֲנִי כֹּל שֶׁעוֹלֶה לָאִשִּׁים אֲפִילּוּ מִנְחָה תַּלְמוּד לוֹמַר כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה מָה אַתֶּם מִינֵי דָמִים אַף הֵם מִינֵי דָמִים
אִי מָה אַתֶּם עוֹלָה וּשְׁלָמִים אַף הֵם עוֹלָה וּשְׁלָמִים תַּלְמוּד לוֹמַר כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לָכֶם הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר לְקׇרְבְּנוֹתֵיכֶם
רַבִּי אוֹמֵר כָּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם מָה אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִכְנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּם אַף הֵם לֹא יִכָּנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּמִים
לְהָבִיא פְּרִידָה אַחַת אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לֹא אָמְרוּ קֵן אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו
וְלָא וְהָתַנְיָא וְהִקְרִיבוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוֹרִים וְהִקְרִיב שׁוֹמֵעַ אֲנִי הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלַת הָעוֹף לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי פְרִידִין תַּלְמוּד לוֹמַר וְהִקְרִיבוֹ אֲפִילּוּ פְּרִידָה אַחַת חוֹבָה מִיהָא לָא אַשְׁכְּחַן
וְהָאִיכָּא יוֹלֶדֶת דְּמַתְיָא בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כֶּבֶשׂ בַּהֲדַהּ
אָמַר מָר מָה אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִכְנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא כּוּ' בִּשְׁלָמָא מִילָה דִּכְתִיב כִּי מוּלִים הָיוּ כׇּל הָעָם הַיּוֹצְאִים אִי נָמֵי מֵהָכָא וְאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וְגוֹ'
הַרְצָאַת דָּמִים דִּכְתִיב וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא טְבִילָה מְנָלַן דִּכְתִיב וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וְיִזְרוֹק עַל הָעָם וְאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה
אֶלָּא מֵעַתָּה הָאִידָּנָא דְּלֵיכָּא קׇרְבָּן לָא נְקַבֵּל גֵּרִים אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם וְגוֹ'
תָּנוּ רַבָּנַן גֵּר בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ רוֹבַע לְקִינּוֹ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּבָר נִמְנָה (עָלָיו) [עָלֶיהָ] רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּבִטְּלָהּ מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה אָמַר רַב אִידִי בַּר גֵּרְשׁוֹם אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ עַל הָדָא דְּתָנוּ רַבָּנַן גֵּר תּוֹשָׁב מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֵּר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד גֵּר תּוֹשָׁב וְאֶחָד עֶבֶד וְאָמָה הַתּוֹשָׁבִים עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמָן כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל
מַתְנִי' אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כַּשּׁוֹגֵג הַבָּא עַל שִׁפְחָה וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן
חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד אֵלּוּ מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה הַבָּא עַל שִׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה
גְּמָ' הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה מְנָלַן
דְּתָנוּ רַבָּנַן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד
נָזִיר שֶׁנִּטְמָא מְנָלַן
דִּכְתִיב וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאוֹם פֶּתַע זֶה שׁוֹגֵג וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ פִּתְאוֹם זֶה אוֹנֶס וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה
תַּנְיָא אִידַּךְ פִּתְאוֹם זֶה מֵזִיד וְכֵן הוּא אוֹמֵר עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָאִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ
נִכְתּוֹב קְרָא פִּתְאוֹם דְּמַשְׁמַע שׁוֹגֵג וּמַשְׁמַע מֵזִיד וּמַשְׁמַע אוֹנֶס מֵזִיד וְאוֹנֶס כְּדַאֲמַרַן וּמַשְׁמַע נָמֵי שׁוֹגֵג דִּכְתִיב פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל דָּבָר וְלָא נִכְתּוֹב קְרָא פֶּתַע
אִי כְּתַב קְרָא פִּתְאוֹם דְּמַשְׁמַע שׁוֹגֵג וּמַשְׁמַע מֵזִיד וּמַשְׁמַע אוֹנֶס הֲוָה אָמֵינָא כִּי מַיְיתֵי קׇרְבָּן בְּשׁוֹגֵג מִידֵּי דְּהָוֵי אַתּוֹרָה כּוּלַּהּ אֲבָל אוֹנֶס וּמֵזִיד אֵימָא לָא
כְּתַב רַחֲמָנָא פֶּתַע דְּשׁוֹגֵג הוּא לְגַלּוֹיֵי עֲלֵיהּ דְּפִתְאוֹם דְּאוֹנֶס וּמֵזִיד הוּא דַּאֲפִילּוּ הָכִי חַיֵּיב רַחֲמָנָא
שְׁבוּעַת הָעֵדוּת מְנָלַן דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכוּלָּן נֶאֱמַר וְנֶעְלַם כָּאן לֹא נֶאֱמַר וְנֶעְלַם לְחַיֵּיב עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמֵזִיד
שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן מְנָלַן יָלֵיף תֶּחְטָא תֶּחְטָא מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת
חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה קָתָנֵי הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה מְנָלַן
דְּתָנוּ רַבָּנַן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג
וְהָא קְרָא כִּי כְּתִיב בְּמֵזִיד כְּתִיב אֶלָּא אֵימָא לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא טִירְנָאָה מֵרַבִּי יוֹחָנָן הַבָּא עַל חָמֵשׁ שְׁפָחוֹת חֲרוּפוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת אוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אֲמַר לֵיהּ חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת
מַאי שְׁנָא מֵחֲמִשָּׁ[ה] הֶעְלֵמוֹת בְּשִׁפְחָה אַחַת אֲמַר לֵיהּ (אֵין) שִׁפְחָה אַחַת [אֵין] גּוּפִין מוּחְלָקִין חָמֵשׁ שְׁפָחוֹת גּוּפִין מוּחְלָקִין
וּמְנָלַן דְּגַבֵּי שִׁפְחָה גּוּפִין מוּחְלָקִין אֲמַר לֵיהּ לָאו אָמְרַתְּ גַּבֵּי עֲרָיוֹת וְאִשָּׁה לְחַלֵּק עַל כׇּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה גַּבֵּי שִׁפְחָה נָמֵי כְּתִיב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע

רש"י

לכם הקשתיו. במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרא דכולה כליל: מילה וטבילה והרצאת דמים. מפרש לקמן: והקריבו. גבי עולת העוף דנדבה בויקרא: והקריב. משמע קרבן שלם: כל העם היוצאים. בשעת יציאתן מלו. בדמיך. דם פסח ודם מילה: הרצאת דמים זריקת דמים על המזבח: וכי יגור אתכם גר וגו' לדורותיכם. אע''ג דליכא מקדש: צריך שיפריש רובע דינר לקינו דלכשיבנה בית המקדש יביא קן דאמרי לעיל דצריך קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתני' ועמדו קינין ברבעתים אבל פחות לא אפשר: מפני התקלה. שלא יהנה ממנו: גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים כגון נעמן: עושה מלאכה בשבת לעצמו. בדבר האבד כישראל בחולו של מועד: כישראל בי''ט. אוכל נפש: מתני' שבועת העדות. קרבן עולה ויורד: שבועת הפקדון. אשם: גמ' מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתיב על חטאתו אשר חטא לאתויי חטאים הרבה: ונסלח לו מחטאתו אשר חטא. להכי הדר כתיב תו ב' זימני חטא בר מב' זימני קמאי לעשות מזיד כשוגג: ויאמר ה' פתאום. בע''כ יצאו שלשתן ע''פ הדיבור: ופתאים עברו ונענשו. היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד: ה''א. אע''ג דפתאום דעלמא משמע אונס ושוגג ומזיד פתאום דנזיר ודאי מדמייתי קרבן עלה ש''מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב קרבנות על השגגה הן באין להכי כתיב פתע דהוי שוגג לגלות עליה דפתאום: בכולן. בכל המביאין עולה ויורד שבאותה פרשה כגון מטמא מקדש ושבועת בטוי דכתיבי בהו שבועת העדות: לעשות מזיד כשוגג והא עיקר קרא במזיד כתיב. דכתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה והיינו מלקות ואין מלקות אלא במזיד ועליה קאמר והביא את אשמו ותו למה לי ונסלח לו מחטאתו לרבות מזיד: אלא אימא לעשות שוגג כמזיד. דמהו דתימא דוקא אמזיד מביא ולא אשוגג קא משמע לן ונסלח לו מחטאתו אשר חטא דלהכי כתיב חטא ארבע זימני תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה ותרי לעשות שוגג כמזיד: בהעלם אחת. כלומר קודם שילקה ויביא קרבן על זו חזר ובעל זו: לאו אמרת גבי עריות. בפ''ק (לעיל ב:) ואל אשה לחלק על כל אשה ואשה כו':

תוספות

יכול שאני מרבה אפי' מנחה. פירוש מנחת נסכים שהיא כולה לאישים: ת''ל ככם כגר. מצי למימר כדלעיל השתא לעוף איתרבאי: דכתיב כי מולים היו כל העם. פירוש שמלו עצמם ביציאתם ממצרים ואע''פ שאותן שהיו נימולים בימי אברהם לא מלו אותם ביציאת מצרים מ''מ מעיקרא כשמלו עצמן מלו ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות וגם כי עתה טבלו: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות. ואע''ג דפליגי התם בפרק פרת חטאת (זבחים קטו) איכא דאמרי עולת ראייה הואי ואיכא דאמרי עולת תמיד [הואי] י''ל שהקריבו הרבה עולות: (לעיל. גבי) גר תושב עושה מלאכה לעצמו. מכאן קשה לפ''ה דפרק החולץ (יבמות מח:) דקאמר וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב פי' בקונט' שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד כוכבים והכא קאמר גר תושב עושה מלאכה לכן י''ל דההיא מיירי לענין שלא לעשות מלאכה עבור רבו אבל לעצמו שרי (פסק) מכאן פסק ר''י שמותר להניח לעובד כוכבים לעשות מלאכתו בשבת בבית ישראל עבור עצמו: ויזרוק על העם. שחטו עולות הרבה ושלמים הרבה שהספיק דמם לזרוק על כל אחד מישראל: ואין הזאה בלא טבילה. להביא גר שבא בזמן הזה להתגייר צריך טבילה: צריך שיפריש רובע כו'. לא דמי לזבה ויולדת דלא מפרשי משום דקרבן שלהם להכשירן בקדשים אבל גר מביא קרבן להתירו בקהל: בישראל בי''ט. דנפישה בעלמא כתיב ביה ולא שביתה: הלכה כר''ש. דאמר גר ועבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן כישראל בחול ודוקא לעצמן ולא לאחרים: ה''א כי מייתי קרבן בשוגג כו'. תימה א''כ לכתוב קרא בשוגג:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר