סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָ' תַּנְיָא אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְבַת לְרַבּוֹת אוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד
רַבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא שַׁבְקֵיהּ וַאֲתָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא יוֹמָא חַד פְּגַע בֵּיהּ בְּעָא מִינֵּיהּ זָב שֶׁרָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מָה בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּדָבָר זֶה
טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל בְּמַפֶּלֶת בַּלַּיְלָה מִשּׁוּם דִּכְתִיב לְבַת אֲבָל זָב שֶׁרָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי פָּטְרִי דְּלָא מְיַיתְּרִי קְרָאֵי אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא
אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא מָה בָּבְלִי אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה אִישְׁתִּיק רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָא אֲמַר כְּלוּם אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא צְרִיכִין לְדִבְרֵי עִיָּיא נַחְזוֹר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְבַת לְרַבּוֹת אוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד
נֵימָא כְּתַנָּאֵי זָב שֶׁרָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי תָּנֵי חֲדָא מֵבִיא וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַאי לַָאו תַּנָּאֵי הִיא דְּהָא דְּתַנְיָא מֵבִיא קָסָבַר לַיְלָה אֵין מְחוּסַּר זְמַן וְהָדְתָנֵי אֵין מֵבִיא קָסָבַר לַיְלָה מְחוּסַּר זְמַן
אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַחָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָנֵי תַּנָּאֵי סָבְרִי לַיְלָה מְחוּסַּר זְמַן וְהָא דְּתַנְיָא מֵבִיא בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהָדְתַנְיָא אֵין מֵבִיא בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת
זָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת מַאי לְמֵימְרָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּוְקָא רָאָה בְּלֵיל שְׁמִינִי אֲבָל בִּימָמָא דִּשְׁבִיעִי לָא קָסָבַר כׇּל רְאִיָּיה שֶׁסּוֹתֶרֶת אֵין מְבִיאָה לִידֵי קׇרְבָּן
אָמַר רָבָא אַמַּאי אוֹקֵימְתַּאּ לְהָא דְּתַנְיָא אֵין מֵבִיא בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה לָא פְּסִיקָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁתַּיִם בַּיּוֹם מֵבִיא שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם אֵין מֵבִיא
אָמַר רַב יוֹסֵף תֵּדַע דְּאַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁתַּיִם בַּיּוֹם מֵבִיא דְּהָא רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שִׁכְבַת זֶרַע בְּעָלְמָא וְאִילּוּ חָזֵי תַּרְתֵּין אַחְרָנְיָיתָא מִצְטָרְפִי לְהוּ
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מִידֵּי אִירְיָא רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה שֶׁל זָב חַזְיַיהּ בִּזְמַן חִיּוּבָא אַחַת בַּלַּיְלָה כֵּיוָן דְּלָאו בִּזְמַן חִיּוּבָא חַזְיַיהּ אִי לָאו דְּאַשְׁמְעִינַן רַבִּי יוֹחָנָן דְּמִצְטַרְפָא הֲוָה אָמֵינָא לָא תִּצְטְרֵף
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לַיְלָה מְחוּסַּר זְמַן
וְהָאָמַר חִזְקִיָּה נִטְמָא בַּיּוֹם מֵבִיא בַּלַּיְלָה אֵין מֵבִיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ בַּלַּיְלָה מֵבִיא
כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם אֵין מֵבִיא לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מְחוּסַּר זְמַן
לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר פְּשִׁיטָא רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁתַּיִם בַּיּוֹם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּלָאו בִּזְמַן חִיּוּבָא קָחָזֵי לֵיהּ לָא תִּצְטְרֵף קָא מַשְׁמַע לַן
מַתְנִי' הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת וּסְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה
מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִינִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינַר זָהָב אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא אָלִין הַלַּיְלָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּדִינָרִין (בַּסּוֹף) [כֶּסֶף] נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִמֵּד הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְעָמְדוּ קִינִּין בַּיּוֹם הַהוּא בְּרִבְעָתַיִם
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדַּאי חָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדַּאי וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק מְבִיאָה שְׁתֵּי קִינִּין אַחַת עַל הַוַּדַּאי וְאַחַת עַל הַסָּפֵק שֶׁל וַדַּאי נֶאֱכֶלֶת וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה שֶׁל סָפֵק אֵין נֶאֱכֶלֶת וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר עַל וַדַּאי תֹּאמַר עַל הָאַחֲרוֹנָה וְתִפָּטֵר שֶׁל סָפֵק אִם יֵשׁ וַדַּאי בֵּינֵיהֶן תֹּאמַר עַל הַוַּדַּאי וְתִפָּטֵר וְאִם לָאו תֹּאמַר עַל אֶחָד מֵהֶן וְתִפָּטֵר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בֵּין עַל הַוַּדַּאי בֵּין עַל הַסָּפֵק תֹּאמַר עַל אַחַת מֵהֶן וְתִפָּטֵר
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב פָּפָּא אֵימָא לָךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הָנֵי תַּנָּאֵי בְּמַאי פְּלִיגִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְדַמֵּי לְהוֹן לְחַטָּאת דְּמַאן דְּחַיָּיב חָמֵשׁ חַטָּאוֹת עַד דְּמַיְיתֵי כּוּלְּהוֹן וְסוֹף מִכַּפַּר לֵיהּ הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא
וְרַבִּי עֲקִיבָא מְדַמֵּי לְהוֹן לִטְבִילוֹת דְּמַאן דִּמְחַיַּיב חָמֵשׁ טְבִילוֹת כֵּיוָן דְּטָבֵיל חֲדָא זִימְנָא אִיטְּהַר הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְחַטָּאת מְדַמֵּי לְהוֹן אַמַּאי שֶׁל סָפֵק תֹּאמַר עַל אַחַת מֵהֶן וְתִפָּטֵר אִילּוּ מַאן דִּמְחַיַּיב

רש"י

גמ' שבקיה. ר' אושעיא לבר קפרא: בעא מיניה. רבי אושעיא לבר קפרא: בליל ח'. לזיבה ראשונה ולמחר היה ראוי לקרבן: מה ב''ה כו'. מי מייתי ב' קרבנות אי לא: עייא. ר' חייא ובלשון גנאי קאמר ליה: (הדר בעא מיניה ר' אושעיא מבר קפרא): בבלי. רבי חייא עלה מבבל כדאמרי' התם (סוכה דף כ.) בתחלה נשתכחה תורה מישראל עלה הלל הבבלי ויסדה וחזרה ונשתכחה עלו בני הגולה ויסדוה ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא: נחזור על הראשונות. כמו אמר מר לעיל הרי הוא אומר כו' ומיבעיא לר' אושעיא טעמייהו דב''ה משום או לבת או משום דסברי לילה אינו מחוסר זמן: והא דתניא אינו מביא קרבן [קסבר] לילה מחוסר זמן. וטעמייהו דב''ה משום או לבת: זב בעל שתי ראיות. שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה: בת ג'. הלכך כיון דלא יצאת שעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא: ליתנייה. בפ' שני (לקמן דף ט.) גבי ה' מביאין קרבן אחד כו'. כי היכי דקתני נזיר שנטמא טומאות הרבה: לא פסיקא ליה. כיון דזמנין דאראיות דלילה נמי מיחייב כגון ראה אחת בליל ח' ושתים ביום המחרת: שכבת זרע בעלמא הוא. דאין לה אלא טומאת ערב בעלמא כדתניא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע זב בראיה ראשונה הקישו לבעל קרי במס' נדה (דף לה.) ואמרו נמי במגילה (דף ח) שתים לטומאה וג' אף לקרבן אבל חדא ראייה אין לה אלא טומאת ערב: ומי א''ר יוחנן כו'. דקאמר ב' בלילה ואחת ביום כו': נטמא נזיר ביום. ח' שראוי לקרבן מביא ב' קרבנות: בליל ח' אינו מביא. דלענין קרבן טומאה אריכתא היא דלילה מחוסר זמן: מתני' ספק זיבה. כגון [טועה] שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה אם בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל: ספק לידה. כגון שהפילה ואין ידוע מה: האשה שיש עליה ה' ספקות של לידה או ה' של ספק זיבה מביאה קרבן אחד. חטאת העוף הבאה על הספק: ואוכלת בזבחים. שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן: ואין השאר עליה חובה. לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים: ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים. כמו שפירשתי: והשאר עליה חובה. כדאמרינן לקמן בפ' שני (ד' ט:) יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת''ל זאת: קינין. שני קינין ד' תורין: בדינרי זהב. בשני זהובין קן לדינר זהב: המעון הזה. שבועה: נכנס לב''ד ללמוד כו'. אע''פ שהיקל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא שאלמלי לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף: קינין ברבעתים. ב' קינין בשני רביעית דינר כסף ל''א רבעתים לשון חצי הוא: גמ' ה''ג בתוספתא ה' לידות ודאי וה' לידות ספק כו' ר' יוחנן בן נורי אומר על הודאי חיישינן לפשיעה דאי אמרת תביא על אחת מהן שמא יש אשה שתלד לידה אחת ודאית ואינה רוצה להביא קרבן שתאמר והלא אשתקד היו עלי ה' לידות ודאות ולא הבאתי קרבן על ד' מהן ועכשיו אני מביאה ור''ע סבר כיון דלא אכלה אשתקד בלא שום קרבן לא פשעה: תאמר על האחרונה אני מביאה ותפטר על השאר ר''ע אומר תאמר על אחת מהן ואינה צריכה לומר על האחרונה ותפטר על השאר: ועל הודאי תאמר על האחרונה ותפטר. עכשיו מחיוב שאר קרבנות ואוכלת בזבחים היום ולמחר תקריב שאר קרבנות: אם יש ודאי ביניהן. ממין הספק דאמר על הודאי כדי שתיעשה ודאי ותהא נאכלת ותפטר לגמרי כדפרישית במתני' דבקושי התירו להקריב ספק: על אחת מהן. ואפילו על הראשונה: בין ודאי כו'. אינה צריכה לומר על האחרונה אני מביאה: בדר''ע ל''ג ותפטר: ועד דמייתי כולהון. לא מכפרת אם הביא חטאת ראשונה עדיין חטאים האחרים עומדין אף כאן אם הביאה על הראשונות עדיין טומאה האחרונה במקומה ולא טהרה לאכול בקדשים לפיכך תאמר על האחרונה וטהרה והראשונות תביא לאחר זמן: מאן דמחייב ה' טבילות. אפי' אמר על הראשונה אני טובל טהר מכל טומאה:

תוספות

ליתני גבי חמשה מביאין. תימה היכי ליתני בהדייהו והא ס''ל להאי תנא לילה מחוסר זמן וה''ל כולה זיבה אריכתא ומשום האי טעמא אמרינן לקמן נזיר שנטמא טומאות הרבה דלא מיתוקמא כרבי דאמר נזירות טהרה לא חיילא עד יום ח' וכגון שנטמא בליל ח' דאי לילה מחוסר זמן כולה חדא טומאה אריכתא היא. ואומר רבי דלא דמי זב הרואה בליל ח' לנזיר שנטמא בליל ח' דזב שטהר ז' נקיים נטהר מיד ושוב כשראה בליל ח' ה''ל זיבה אחרת אבל נזיר נזירות טהרה לא חיילא עד למחר ולילה הוי מחוסר זמן כולה טומאה אריכתא היא שהרי עדיין לא נטהר מטומאה ראשונה: נכנס לב''ד ולימד. נראה שלא היקל על ד''ת אלא לטבילות מדמי לה לגמרי דאי מחוייב ה' טבילות כיון דטבל ליה חדא אין צריך לטבול עוד: רבי יוחנן בן נורי מדמי ליה לחטאת. תימה א''כ מאי חילק בין ראשונה לאחרונה ואדרבה תצטרך להביא כולן ולא תיסגי לה בקן א':

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר