ויליף נותר חילול חילול מטומאה. דבקדשי עובדי כוכבים אין בהן משום נותר: וכתיב גבי נותר (ויקרא יט) ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל. מה חילול האמור גבי טומאה ישראל ולא עובדי כוכבים אף חילול האמור כאן ישראל ולא עובדי כוכבים: השתא קא מפרשינן לכולה ברייתא וקתני ואין עושין תמורה ומאי טעמא אין עושין תמורה: ה''ג דאיתקש תמורת בהמה למעשר בהמה. כדאמרינן לקמן בשילהי פירקין (דף יג.) והלא מעשר בכלל שאר הקדשים וכו' למה יצא להקיש אליו. ולומר לך דמה מעשר קרבן יחיד ועושה תמורה אף כל קרבן יחיד ועושה תמורה לאפוקי קרבנות צבור: מעשר בהמה איתקש למעשר דגן. כדאמרינן בבכורות (דף נג:) עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן: וגבי מעשר דגן כתיב (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל. דמשמע בני ישראל ולא עובדי כוכבים הכי נמי גבי מעשר בהמה ישראל ולא עובדי כוכבים וכי היכי דאמרינן גבי מעשר בהמה ישראל ולא עובדי כוכבים הכי נמי נימא גבי תמורת בהמה שהרי הוקשו כולן זה לזה ומהכא נפקא דקדשי עובדי כוכבים אין עושין תמורה: אזרח. זהו ישראל ולא העובד כוכבים מביא נסכים כלל: יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים. אפילו משל צבור: ת''ל ככה. דככה עיכובא הוא דודאי טעונין נסכים ומשל צבור ולל''א דכתיב בספרים ול''ג עליהן משמע הכי אזרח כגון ישראל מביא נסכים אפי' בפני עצמן ואין העובד כוכבים מביא נסכים בפני עצמן יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת''ל ככה והוי עיכובא דודאי קרבנו טעון נסכים אפי' משלו דמקבלים מיניה דמי נסכים: ה''ג מאי טעמא לה' כתיב בהו. ול''ג קדש לה' והכי מצאתי בזבחים בפ' ב''ש (דף מה.) מאי טעמא לה' כתיב בהו בקדשי עובדי כוכבים דכתיב איש איש) (מבני) ישראל אשר יקריב קרבנו וגו' והאי קרא מוקמינן בעובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וכתיב בסיפיה דקרא לה' שנאמר אשר יקריב לה' לומר לך דדיינין להו בתורת שאר קדשים דמועלין בהן וחייבין עליהן משום פגול כו': והרי מימר דלאו שאין בו מעשה הוא. דבדיבורא תליא מילתא: ר' יהודה היא. דקא משתעי לקמן בהא מילתא: לא עשה מעשה פטור חוץ מנשבע כו'. דאע''ג דלא עביד מעשה לוקה כדמפרש להו לקמן: בשם. בשמו של הקב''ה: נשבע מנלן. דלוקה:

לא נהנין מדרבנן. והקשה הר''ר יעקב למה לנו לומר דרבנן היא דלמא מדאורייתא היא כיון דמרבינן מאיש איש שנודרין העובדי כוכבים כישראל דכה''ג אמר (מעילה דף ז:) בשלמי ישראל דלא נהנין דאורייתא דאע''ג דאין בהן מעילה וצ''ל כיון דאין בהן קדושה לענין פיגול נותר וטמא אין בו קדושה נמי לענין הנאה דאורייתא: ויליף נותר חילול חילול מטומאה. וכתב ביה בטומאה בני ישראל ולא עובדי כוכבים והקשה הר''ם ונילף נותר חילול חילול מטמא ששימש בטומאה דאמר בפרק ב' דזבחים (דף טו:) דקדשי עובדי כוכבים לא קרבי בטומאה דאמר התם אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה דאמר מר בעובדי כוכבים בין בשוגג בין במזיד לא הורצה בטומאה קרב וי''ל דיש לנו למילף טפי מטומאה [דכתיב] בחד קרא כדאיתא בזבחים פ' ב''ש (דף מה:) דתני לוי מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר ת''ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה: ומעשר דגן. כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים . והיינו רבי שמעון דאית. ליה הך דרשה אבל רבנן פליגי עליה ולישנא קמא שייך לרבנן: מאי תרומה קדושת הגוף. ואם תאמר והא אמר הזיד במעילה באזהרה דילפינן חטא חטא מתרומה הוה לן למימר כי הכא מה תרומה קדושת הגוף ולא יהא אזהרה דמעילה אלא בקדשי מזבח וקיימא לן דאפילו בקדשי בדק הבית שייך בהן אזהרה דמעילה כדתנן (בכריתות (דף יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד וקחשיב מוקדשים דשור וחמור) וכן כמה דרשות דרשינן בפ' בתרא דמעילה (דף יח:) פגם ונהנה ושליח שעשה שליחותו דגמרינן מתרומה היה לנו לומר דלא נהגי בקדשי בדק הבית וי''ל הא דמעטינן הכא קדשי בדק הבית היינו משום דכתיב הכא לה': והרי מימר לאו שאין בו מעשה ולקי. ואם תאמר אמאי לא פריך הכי נמי ממוציא שם רע ועדים זוממין דלאו שאין בו מעשה ולקי וי''ל דלא בעי למיפרך מהני דכתיב בהו מלקות בתורה וא''ת במסכת מכות (דף ד:) דאמר עולא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דיליף ממוציא שם רע ופריך מה למוציא שם רע שכן קנס ולימא או נשבע או מימר או חד מהנך דשמעתין [יוכיח] וי''ל דאין ה''נ אלא תירץ שפיר או שמא לא דמי הני דהכא להני דהתם ואם תאמר כי פריך הכא והרי מימר דלאו שאין בו מעשה לימא בדיבוריה איתעביד מעשה כדאמר לקמן וי''ל דאה''נ הוי מצי לתרוצי אלא דשפיר שני: אף המקדים תרומה לבכורים. לקמן מפרש טעמא דאמר קרא מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך זו בכורים ודמעך זו תרומה ואמר רחמנא לא תאחר ובספרי מפרש טעמא אחרינא יקדמו בכורים שיש להן ד' שמות ורש''י מייתי ליה לקמן (ד' ד. ד''ה מפני):