|
טקסט הדף מנוקד
רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה יָכוֹל תְּהֵא כּוּלָּהּ עוֹלָה תַּלְמוּד לוֹמַר כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ מִמֶּנּוּ קוֹדֶשׁ וְלֹא כּוּלָּהּ קוֹדֶשׁ
יָכוֹל תֵּצֵא לְחוּלִּין תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה בַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא הָא כֵּיצַד תִּמָּכֵר לְצוֹרְכֵי עוֹלוֹת וְדָמֶיהָ חוּלִּין חוּץ מִדְּמֵי אוֹתוֹ אֵבֶר שֶׁבָּהּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִנַּיִן לָאוֹמֵר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה שֶׁכּוּלָּהּ עוֹלָה תַּלְמוּד לוֹמַר כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לְרַבּוֹת אֶת כּוּלָּהּ וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין כּוּלָּהּ עוֹלָה הָנֵי מִילֵּי דְּאַקְדֵּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ אֲבָל דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ קָדְשָׁה כּוּלָּהּ אֶלָּא לָא קַשְׁיָא הָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר מַקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא קַשְׁיָא הָא דְּאַקְדֵּישׁ כּוּלָּהּ הָא דְּאַקְדֵּישׁ חַד אֵבֶר חַד אֵבֶר נָמֵי אִיבְּעוֹיֵי אִיבַּעְיָא לַן דְּבָעֵי רַבָּה הִקְדִּישׁ אֵבֶר לְדָמָיו מַהוּ כִּי אִיבְּעִי לַן בְּתָם הָכָא בְּבַעַל מוּם דּוּמְיָא דַּחֲמוֹר בַּעַל מוּם נָמֵי אִיבְּעוֹיֵי אִיבַּעְיָא לַן דְּבָעֵי רַבָּה דְּמֵי רֹאשִׁי לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַהוּ כִּי אִבַּעְיָא לָן מִקַּמֵּי דְּאֶשְׁמְעַהּ לְהָא מַתְנִיתָא הַשְׁתָּא דְּשַׁמְעַהּ הָא מַתְנִיתָא לָא מִיבַּעְיָא לַן גּוּפָא בָּעֵי רַבָּה דְּמֵי רֹאשִׁי לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַהוּ נִידּוֹן בִּכְבוֹדוֹ אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן בִּכְבוֹדוֹ לָא אַשְׁכְּחַן בְּדָמִים דְּאֵינוֹ נִידּוֹן בִּכְבוֹדוֹ אוֹ דִלְמָא לָא אַשְׁכְּחַן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּנִידּוֹן בִּכְבוֹדוֹ תֵּיקוּ בָּעֵי רָבָא עֶרְכִּי עָלַי לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַהוּ נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד אוֹ אֵין נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד לָא אַשְׁכְּחַן בַּעֲרָכִין דְּאֵין נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד אוֹ דִלְמָא לָא אַשְׁכְּחַן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּמִיפְּרִיק אֶלָּא בְּשׇׁוְיוֹ תֵּיקוּ בָּעֵי רַב אָשֵׁי הִקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחוּזָּה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַהוּ מִי אָמְרִינַן לָא אַשְׁכְּחַן שְׂדֵה אֲחוּזָּה דְּמִיפָּרְקָא אֶלָּא בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף אוֹ דִלְמָא לָא אַשְׁכְּחַן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ דְּמִיפְּרִיק אֶלָּא בְּשׇׁוְיוֹ תֵּיקוּ מַתְנִי' פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ נִידָּר אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמַּעֲרִיךְ פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נוֹתֵן דָּמָיו וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא אָמַר כְּלוּם בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עֲרָכִין לְפָחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וְגָמַר וְאָמַר לְשֵׁם דָּמִים וְרַבָּנַן סָבְרִי אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב הָאוֹמֵר עֵרֶךְ כְּלִי עָלַי נוֹתֵן דָּמִים כְּרַבִּי מֵאִיר פְּשִׁיטָא דִּכְרַבִּי מֵאִיר אַתְיָא מַהוּ דְּתֵימָא אֲפִילּוּ כְּרַבָּנַן הָתָם הוּא דְּטָעֵי סָבַר כִּי הֵיכִי דְּאִיכָּא עֲרָכִין לְבֶן חוֹדֶשׁ אִיכָּא נָמֵי לְפָחוֹת מִבֶּן חוֹדֶשׁ אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא לְמִיטְעֵי וַדַּאי אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עֵרֶךְ לִכְלִי וְגָמַר וְאָמַר לְשֵׁם דָּמִים קָמַשְׁמַע לַן רש"יתימכר לצורכי עולה ודמיה חולין. דהא לא אקדיש גופה: חוץ מדמי אבר. שלא יקבל דמה כיון דנחתא ליה קדושת הגוף אינו רשאי למוכרה ואם מכרה אינה מכורה שהרי עולתו היא וכיון דלא נפקא לחולין דתמימה היא אין קדושה חלה על מעות האבר הלכך אינה מכורה וא''ת נמצא לוקח זה מקריב עולה חסירה אבר שאין אבר זה שלו הא פרכי' לה בפ''ק דתמורה (דף יא:) ומשנינן לה כגון דאמר הרי עלי עולה בחייה: ואפילו למ''ד כו'. הכי אוקימנא בשילהי פ''ק דתמורה (דף יא:) דלא פליגי ר''מ ורבי יהודה אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו כגון מן הארכובה ולמטה: ה''ג לא קשיא ולא גרסי' אלא: הא בקדושת הגוף. הא דקתני פשטה קדושה בכולה כגון דאקדשה קדושת הגוף דאמר ראש בהמה זו אקריב עולה וברייתא דלעיל דאין לקדשי מזבח אלא ראשה של פרה כגון דאקדשה לדמים דאמר ראש בהמה זו עלי לדמי עולה דומיא דעבד וחמור דלא שייכא בהו קדושת הגוף להקרבה: והא מר הוא דאמר. בפ''ק דתמורה (דף יא:) הקדיש זכר איל דחזי לעולה ואקדשיה לדמי עולה קדוש קדושת הגוף והוא עצמו יקרב עולה דמיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף הואיל והוא חזי לגופיה ה''נ כי אמר ראש פרה לדמי עולה תיקדש לגופה (הוא) הואיל והיא חזיא תפשוט קדושה בכולה: הא דאקדיש כוליה. לדמיו קדוש קדושת הגוף דליכא אלא חד מיגו: הא דאקדיש חד אבר. כגון הכא דאמר ראש פרה לדמי עולה לא אמרינן מיגו דקדיש חד אבר קדשה נמי כולה ומיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף דתרי מיגו לא אמרינן יחד: אבר נמי איבעויי איבעיא ליה למר. בשילהי פ''ק דתמורה (דף יא:): הקדיש אבר לדמיו מהו. שתקדש כל הבהמה לגופה מי אמרי' מיגו דקדיש חד אבר לדמי קדיש לגופיה ומיגו דקדיש חד אבר קדשה כולה א''ד תרי מיגו לא אמרינן ואם איתא תפשוט ליה למר מהא ברייתא דלא דהא קתני אין להקדש אלא ראשה ואוקמה לה בקדשי מזבח ודקאמר לדמי: בתם. דאיכא למימר דתיחות ליה קדושת הגוף דהא חזי להקרבה וברייתא דפשיטא ליה דלא קדשה כולה בבעל מום קא מיירי דומיא דעבד וחמור דלא חזו לגופייהו: דמי ראשי למזבח מי נידון בכבודו או אין נידון בכבודו. ויהיב פלגא דמים והרי אין לך בעל מום למזבח גדול מזה שהוא אדם וקא מיבעיא ליה ואמאי תיפשוט ליה מההיא דאין נידון: מי אמרי' לא אשכחן. נדר בשום דוכתא דאין נידון בכבודו א''ד לא אשכחן לגבי מזבח כו': נידון בהשג יד. גבי נדר ונדבה כי האי: הקדיש שדה אחוזה. לדמי עולה: מהו. היכי פריק ליה אי בעי למיפרקיה דהא פשיטא לן אי אקדשיה לבדק הבית הוה פריק בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף דגזירת הכתוב הוא ואפילו היא שוה אלף זוז: שדה אחוזה דמיפרקא. דהא לא אשכחן שדה אחוזה אלא לבדק הבית דסתם הקדישות לבדק הבית הלכך כי פריש לה למזבח לא פריק לה נמי אלא בהכי או דלמא לא אשכחן למזבח אלא בשויו דהא לא אשכחן קראי למזבח אלא בבהמות והנהו ודאי לא נתנה תורה קצבה לפדיונן אם הוממו והכא נמי אמרינן בשויו תיקו: מתני' פחות מבן חדש נידר. אם אמר אחר דמיו עלי שהרי דמים כל דהו יש לו: אבל לא נערך. שלא נאמר בפרשה אלא מבן חודש ומעלה: גמ' נותן דמיו. כמה שהוא נמכר בשוק: כר''מ. דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואדם יודע דאין ערך לכלי דנפשות כתיב וגמר ואמר לשם דמים: פשיטא דכר''מ. ל''ל למימר כמאן אזלא הא: התם. גבי פחות מבן חדש פטרי רבנן משום דאיכא למימר אפילו אין אדם מוציא דבריו לבטלה הני מילי היכא דהוא יודע שדבריו בטילין אבל זה סבור היה שיש ערך לפחות מבן חדש כבן חדש והרי אין לו ונמצא הקדש טעות ודמים לא קאמר דליתיב דמי אבל גבי כלי ליחייב קמ''ל דר''מ היא ולא רבנן דטעמייהו דרבנן משום דאדם מוציא דבריו לבטלה ואפילו הוא יודע שדבריו זה בטילין: תוספותימכר לצרכי עולה. וא''ת וכי לוקח זה מקריב עולה חסירה אבר שאין אבר זה שלו הא פרכינן פ''ק דתמורה (דף יא:) ומשני כגון דאמר הרי עלי עולה בחייה כלומר כמו שיכול לחיות ואע''פ שנחתך רגלה מן הארכובה ולמטה והא דלא קא משני כגון דאמר רגלה של זו עולה לפטור עולתו של פלוני כמ''ד פ''ק דחולין (דף כג:) הרי עלי לחם לפטור תודתו של פלוני י''ל דלא נקט לה אלא על לשון מימרא דאמורא אבל לשון הברייתא לא מישתמע הכי: והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו. מכאן משמע דגרסי' רבה שלא אמר אביי מר לרבא חבירו אע''ג דאשכחנא דאמר רב יוסף לאביי תלמידו מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא בזבחים פ' קדשי קדשים (דף סב.) התם שאני שהבין אביי מה שלא הבינו אחרים: דבעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח כו' תיקו. היינו מקמי דלשמעינן מתני' דלעיל כדמסקינן: בעי רבה דמי ראשי למזבח. צריך עיון אמאי לא נקט ערך ראשי לגבי מזבח כמו בבעיא דבסמוך: בעי רבא ערכי עלי לגבי מזבח. אי רבה גרסי' בכולן יש לפרש באם תמצא לומר כדלעיל: אדם יודע שאין ערך. לפחות מבן חדש. ואפילו אינו יודע מ''מ דעתו ע''פ שתקנו חכמים הלשון וא''ת מאי שנא מדאמר פרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה לא אמר כלום ויש לומר דלא אמר כלום ממה שמוציא בפיו אבל מה שבלבו הוי קיים ועוד יש לומר דהתם שאני שמה שאמר בפיו אינו רוצה ובמה שאמר בלבו טעה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|