סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים
וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט נִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ וַהֲדַר לִזְבּוֹן וְלֵיכוֹל
וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ גּוֹרֶן דְּטָבְלָה כְּגוֹרֶן
וְכַמָּה פְּרָס פֵּירֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין פְּרָס פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
מַאי מַשְׁמַע אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ פְּרוֹס פַּלְגָא פַּלְגָא דְּמַאי פַּלְגָא דְּהִלְכוֹת פֶּסַח כִּי הָא דְּתַנְיָא שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח קוֹדֶם לְפֶסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר בְּאֶחָד בְּסִיוָן בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי עֲקִיבָא וּבֶן עַזַּאי רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן זִימְנִין מָלֵא וְזִימְנִין חָסֵר זִימְנִין דְּמִיקְּלַע בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְזִימְנִין דְּמִיקְּלַע בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה וּמִשּׁוּם הָכִי לָא קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן וּבֶן עַזַּאי סָבַר אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן לְעוֹלָם חָסֵר הִילְכָּךְ קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר
בְּאֶחָד בְּסִיוָן אַיְּידֵי דְּלָא נְפִישִׁי אִי אָמְרַתְּ לִיקַדֵּים לִיעַשַּׂר עַד דְּמָטֵי רֶגֶל שָׁלְמִי לְהוּ
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וְכוּ' בֶּן עַזַּאי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן
וְלִיעַשְּׂרִינְהוּ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים זִימְנִין דִּמְחַסְּרִין לֵיהּ לְאָב וּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים בְּאֶחָד בְּנִיסָן בְּאֶחָד בְּסִיוָן וְכוּ' בְּאֶחָד בְּנִיסָן כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בְּאֶחָד בְּסִיוָן כְּדַאֲמַרַן
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה
וְלָמָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְכוּ' וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵינַן לְמֶעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן
חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דְּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם סְקַרְתָּא
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר וְכוּ' תַּנְיָא אָמַר בֶּן עַזַּאי הוֹאִיל וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן
וְלִיחְזֵי טַעְמֵיהּ דְּמַאן מִסְתַּבַּר וְכִי תֵּימָא לָא מָצֵי קָאֵי אַטַּעְמַיְיהוּ וְהָתַנְיָא בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר כׇּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֲמָרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי
תַּנְיָא בְּאֵיזֶה צַד אָמַר בֶּן עַזַּאי הָאֱלוּלִים מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל אֵין מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי אֵין מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי וַחֲמִשָּׁה בְּאָב מִצְטָרְפִין
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כִּי הֵיכִי דְּמַפְסְקִי שָׁנִים מַפְסְקִי גֳּרָנוֹת קָא מַשְׁמַע לַן
כְּדִתְנַן חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין
אָמַר רָבָא לְדִבְרֵי בֶּן עַזַּאי נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי כּוֹנְסָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר

רש"י

כדי שתהא בהמה מצויה. דכיון דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן דלא לשחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות ואע''ג דתנן וכו': מצוה. להתעשר דליעשר: דטבלה כגורן. מדרבנן כדאמרן במתני' דמשהגיע הגורן לא ימכור ולא ישחוט עד שיעשר: פרוס. כמו פרוסה: ל' יום. ופלגא הרי ט''ו יום: ובן עזאי. נמי סבר דזמן הגורן הוי בפרוס החג ט''ו ימים קודם דמיום כ''ט דאדר עד ארביסר דניסן הרי ט''ו: זימנין דמיקלע ביום ל'. כי הוי אדר מלא: לא קביע ליה זמן. באיזה יום של אדר איירי: דלא נפישי. בהמות דנולדו מפרוס הפסח עד אותו זמן להכי לא מקדים ומעשר ט''ו ימים קודם הרגל כבשאר הרגלים: דאי אמרת וכו' שלמי להו. דבתר דליהוו מעושרים ליזדבנו וליכלו כולהו בהמותן: בפני עצמן. ולא עם אותן שנולדו קודם אלול ולהכי אי הוה מאחר שלא לעשר עד יום האחרון של אלול שהוא בפרוס החג ט''ו ימים אתי לערבובי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי וקמעשר מן החדש על הישן הילכך מקדים ומעשר הנהו דקיץ ביום האחרון של אב וקודם לא דכל כמה דמצינא לקרובי לרגל כי היכי דלא לישלמו קודם עבדינן: ביום ל'. של אב: ובעינן היכירא. דנהי דליכא למימר דליתו לעשורי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי משום דאכתי הוו אותן של אלול מחוסרי זמן משום דאכתי יום ראשון של אלול הוא היכירא בעינן למיעבד דלא ליתו לעשורי היום ולמחר חדש וישן בהדדי חדש אלול וישן אב ולהכי לא מיעשרי הנהו דאב בחדש אלול כלל ואפילו ביום א': כרשב''ג דאמר. דהלכות הפסח שתי שבתות קודם ובאותו זמן נמי מעשרינן ולהנהו תנאי לית להו פרוס: באחד בתשרי וכו'. ולהכי לא מצי לאחורי מלעשר טפי מיום אחרון של אלול דבעינן היכירא בין חדש לישן ובמס' ר''ה (דף ח.) מפרש טעמייהו דר' אלעזר ור''ש וטעמא דר''מ: סקרתא. בלע''ז מצו''א שצובעין העשירי: הואיל והללו אומרים כך. דר''מ אומר באחד באלול ור''א ור''ש אומרים באחד בתשרי אני איני יודע הלכה כמי הילכך האלוליים כו': חוץ מן הקרח הזה. היינו ר''ע והא דגרסינן בכוליה הש''ס רבי יהושע בן קרחה היינו בן של ר''ע כדגרסינן התם (שבועות דף ו.) אמר לו ר' יהושע בנו של ר''ע לר''ע אלמא דבן עזאי היה חכם גדול והיה יודע להבחין איזה טעם יפה וה''נ הוי מצי למיקם אטעמייהו הי מיסתבר שפיר: מפי שמועה אמרוה. דבין ר''מ ור''א ור''ש אמרי מילתייהו מפי השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי ולכן לא היה רוצה בן עזאי לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה בהכרעתו: ה' בתשרי וה' באב. שאחריו מצטרפין אע''פ שיש גרנות בינתיים:

תוספות

ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה. אע''ג דלפני הזמן יכול לעשר ולשחוט ולמכור כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עוד ולעשר הכל ביחד: ואי אפשר לעשר ביו''ט משום סקרתא. [וא''ת] תיפוק ליה משום דאין מקדישין בי''ט י''ל לא הייתי אוסר להקריבו שמא יבא להקדישו דהיינו גזירה לגזירה דהיא גופה לא אסור להקדיש בי''ט אלא מדרבנן כדאמרינן התם (ביצה דף לו:) דאין רוכבין ע''ג בהמה ומפרש טעמא שמא יצא חוץ לתחום וקאמר ש''מ תחומין דאורייתא לא גזירה שמא יחתוך זמורה ועוד מצי למימר דאפילו להקדישו היה יכול בי''ט משום שלמי שמחה כדאמר פ' שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ברגל ומיהו הא דאמר התם ובריש (תמיד נשחט) היינו דוקא חובות הקבוע להם זמן אבל אין קבוע להם זמן אין מקדישין ולא מסתבר שיהא מעשר כתובות הקבוע להן זמן כשיצריך להו לשלמי שמחה דא''כ נדרים ונדבות נמי שהרי יוצאין בנדרים ונדבות משום שלמי שמחה כדאמר במס' חגיגה (ד' ז:) ומ''מ כאן משמע דלא שייכי הנך שינויי דביו''ט של ר''ה קיימי וי''ל כיון דעשירי מאיליו קדוש אפילו לא קרא עשירי ולא שייך לאיסור הקדש כזה ביו''ט: חוץ מן הקרח הזה. פ''ה היינו ר''ע ור' יהושע בן קרחה הוא ר' יהושע בנו של ר''ע וקשה מי סני ליה להזכיר ר''ע בשמו שמזכירו בלשון גנאי כדכתיב (מ''ב ב) עלה קרח ובפ' שואל (שבת ד' קנב.) אמר מהכא לקרחינאה כמה ולגנאי נתכוין ובמס' מגילה (דף כח.) רבי שאל את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים [וכו'] ואמר לו רבי ברכני ואמר לו יהי רצון שתגיע לחצי שני ואילו ר''ע כשנשא בת כלבא שבוע בן מ' שנה היה וקבל עליו לעסוק בתורה ועסק מ' שנים ומ' שנה פרנס ישראל ובספרי (פרשה ברכה) תניא ד' חיו ק''כ שנה משה והלל ורבן יוחנן בן זכאי ור''ע וביום שמת ר''ע (קדושין דף עב.) נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשא בת כלבא שבוע לא היה כי אם שמונים כשנולד רבי ולכל הפחות היה ר' יהושע בן ק''מ שנה כשבירך רבי דבפחות מע' שנה לא היה מברכו שהן חיי שנות סתם אדם דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו ע' ואז היה רבי בן ס' שנה נמצא כשברכו להגיע לחצי ימיו לא ברכו רק י' שנה ומה ברכה היתה זו ועוד לכאורה מסתבר שלא נולד עד שעשה בי רב תרתי סרי ותרתי סרי שנין נמצא כשהיה ר' יהושע בן ק''מ שנה היה רבי יותר מחצי שניו ורבינו נסים פי' (קרחה) רבי אלעזר בן עזריה דאמר בירושלמי שהיה קרח (וא''ר יהושע מהכא לקרחינא) ור''ת מפרש שם אדם: מפי חגי זכריה ומלאכי. פ''ה וכיון דנבואה היא כהילכתא בלא טעמא היא וליכא למיקם עלה ע''י טעם איזה מהם עיקר ולא היה לו להזכיר נבואה דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא היה לו לומר הלכתא גמירי לה ופרק כהן גדול (נזיר דף נג.) גבי רובע הקב עצמות וחצי לוג דם נמי אמר מפי השמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ומיהו קשה מהא דדריש בפ''ק דר''ה (דף ח.) מקרא עשר תעשר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן ר''מ סבר בא' באלול מה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו כו' ר''א ור''ש סברי מה מעשר דגן ר''ה שלו תשרי כו' וי''ל דאפ''ה כיון דהנך דרשות מפי השמועה חגי וזכריה ומלאכי לא היה יכול לברר איזה עיקר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר