|
טקסט הדף מנוקד
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִרְיָינָא שְׁיָיפָא דִּמְזַבְּנָא בְּעֶשְׂרִים וְחַמְשָׁה זוּזֵי דַּל מִינַּיְיהוּ שְׁתוּתָא וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן הָנֵי עֶשְׂרִין וְחַד נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי
אֶלָּא דַּל שְׁתוּתָא וְזוּזָא וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן אַכַּתִּי עֶשְׂרִין נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי אֶלָּא דַּל זוּזָא וּשְׁתוּתָא וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן דְּהָוֵי לְהוּ עֶשְׂרִין מַתְקָלֵי בְּמַתְקָלֵי דִּינָרָא דְּאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא זוּזֵי וּפַלְגֵי וּפַלְגָא דַּנְקָא אָמַר רָבָא סִילְעִים דְּאוֹרָיְיתָא תְּלָתָא וְתִילְתָּא הָוֵי דִּכְתִיב עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל וּמְתַרְגְּמִינַן עֶשְׂרִין מָעִין וְתַנְיָא שֵׁשׁ מָעָה כֶּסֶף דִּינָר מֵיתִיבִי וַהֲלֹא סֶלַע שֶׁל קֹדֶשׁ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה פּוּנְדְּיוֹנִין פּוּנְדְּיוֹן זֶה מָה טִיבוֹ קִילְבּוֹן לַפְּרוֹטְרוֹט בָּתַר דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ דְּתַנְיָא עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל לָמַדְנוּ לַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא עֶשְׂרִים גֵּרָה וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה יָכוֹל יִפְחוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא רַב אָשֵׁי שַׁדַּר לֵיהּ שִׁבְסַר זוּזֵי לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בְּפִדְיוֹן הַבֵּן שְׁלַח לֵיהּ לִישַׁדַּר לִי מָר תִּלְתָּא יַתִּירְתָּא דְּאִיכָּא עִלָּוַיְיהוּ שְׁלַח לֵיהּ לְשַׁדַּר לִי מָר תְּלָתָא אַחֲרִינָא דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כׇּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם סֶלַע דִּנְבִיאִים לִיטְרִין דִּכְתוּבִין קִינְטְרִין חוּץ מִן כַּסְפּוֹ שֶׁל עֶפְרוֹן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה סְתָם קִינְטָרִין דִּכְתִיב אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עוֹבֵר לַסֹּחֵר וְאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּקָא קָרוּ לְקִינְטָרָא תִּיקְלָא אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בִּיקְּשׁוּ לִגְנוֹז כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם מִפְּנֵי כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ וִירוּשָׁלַיִם הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִירְיָיאנָא שְׁיָיאפָא מִפְּנֵי טִבְעָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ רש"י
דינרא הדריינא. דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר: ושייפא. שם המלך: דמיזדבין בכ''ה דינר של כסף. בדינר צורי: דל מינייהו שתותא. ואינך לפדיון הבן דס''ל דסלעים של בכור הם סלעים של ד' דינר והוא סלע צורי דמטי לחמשה סלעים עשרים דינר: עשרים וחד נכי דנקא הוו. דל שתות מכ''ד ופשו עשרים ודל שתות מחד זוזא פשו כ''א נכי דנקא: אלא דל שתותא וזוזא. ואכתי עשרים נכי דנקא הוו דכי מדלית שתות וכי הדר מדלית חדא פשו עשרים נכי שתות: אלא דל בריש זוזא. ופשו כ''ד והדר דל שתות מכ''ד ופשו עשרים והנך לפדיון הבן אזלי: דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינרא. במשקל דינר צורי כדפרישית: דאינון עשרין ותמניא ופלגי ופלגא דנקא. בדינרא ערביא דדינר צורי עושין השבעה עשר בדינר ערבי והי''ד עושין כ' פשו להו שש צורים דעבדי ח' דינרים ערביים ופלגא [ופלגא] דנקא דהוא פונדיון דדינר הוו י''ב פונדיונין אלא שפונדיוני צורי גדולים ושל ערביים קטנים וכיון דשבעה צורים עושין עשרה ערביים מטי לכל דינר צורי דינר ערבי וחמש פונדיונין ערביים ושביעית פונדיון דצא וחשוב לשבעה דינרים חמש פונדיונין ושביעית פונדיון לכל דינר הוו להו ל''ו פונדיונין טופייאנא דאינון ג' דינרים ואישתכח דשבעה הוו עשרה הלכך ז' דינר צורים הוו עשרה והי''ד הוו עשרים ופשו ששה דינר צורים הוסף לכל דינר חמשה פונדיונין ושביעית הוו להו ל''א פונדיונין טופייאנא בציר פורתא וההוא פורתא לא חשיב בין פונדיונין ועשה אותן דינר הוו ל''א פונדיונין שני דינר ופלגא דדינר ופונדיון אישתכח דששה דינרי צורים עושין תמניא ופלגא ופלגא דנקא של ערביים ולשון זה שפירשתי כתוב בספרים ולא פירש לנו כי לא פירש מפי הרב הגדול כל הך מילתא דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינר דאינון כ''ח ופלגא ופלגא דנקא אבל מצאתיה בתשובת הגאונים: סילעין דאורייתא תלתא. דינר צורים הוו ותילתא דהן עשרין מעין: והלא סלע של קודש. המקדיש שדהו בשנת היובל היה פודה בית זרע [חומר] שעורים בחמשים סלעים ובתורת כהנים גבי מקדיש שדהו קתני כערכך יקום נותן מ''ט סלעים ומ''ט פונדיונין למ''ט שנים של יובל והלא סלע של קודש כו' כלומר ולמה אמרנו מ''ט פונדיונין והלא סלע של קודש מ''ח פונדיונין אישתכח דקא פריק בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל ופונדיון: פונדיון זה מה טיבו. והלא לא נאמר אלא חמשים שקל כסף: קולבון לפרוטרוט. הכרע הוא האי פונדיון דמטי קולבון מעה קטנה לכל אחד לפרוטרוט משמע לכל אחד בפני עצמו כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל דף ה.) ולא מנאו הכתוב אלא בפרוטרוט קתני מיהת סלע של קודש ארבעים ושמונה פונדיונין והיינו ארבעה דינר צורים דהכי אמרינן בקדושין (דף יב.) שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין נמצא דינר י''ב פונדיונין וסלע ארבעים ושמונה אלמא סלע דאורייתא ארבעה דינרין וקשיא לרבא: ומשנינן בתר דאוסיפו עליה. על סלע דאורייתא הוסיפו שתות ועשאוהו למדת סלע צורי עשרים וארבעה מעין: יהיה. עשרים גרה יהיה השקל משמע עוד הויה אחרת: בפרשת ערכין כתיב הוא. בסדר ויקח קרח כתיב עשרים גרה הוא שלא יפחות: רב אחא כהן היה ושלח רב אשי לרב אחא: לישלח לי מר תילתא. שנתתי לך יותר מדאי כרבא דאמר סלע דאורייתא שלש דינרין ותילתא מטי לחמשה סלעים ט''ו דינר והתילתא דאינון שתי דינרין נכי תלתא דמטי לסך הכל שבסר זוז נכי תילתא: שלח ליה רב אחא תשלח לי מר תלתא זוזי דהא אוסיפו עלייהו ועשאום למדת צורי דהוו חמש סלעים עשרים זוז: ליטרין. מנין דהוא עשרים וחמשה סלעים: קינטרין. מאה סלעים בכל שקל: דכתיב עובר לסוחר. שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו בתורת שקלים: והאיכא דוכתא דקרו לתקלא דידהו קינטריא. שגדול במדת קינטרא הלכך קינטריא יהיב ליה: מפני כספה [וזהבה] של ירושלים. שהיה בלשכה והוא של הקדש ואסור לזרים וכשלקחוהו עובדי כוכבים ערבוהו עם זהובים: וחיללוה. משמע כיון שבאו פריצים חיללוהו נפק לחולין: הויא רובא דעלמא. בתמיה דעליה בעי איתסורי כל זהבים שבעולם: הדריינא טריינא שיפא. אלו היו ממטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים:
תוספות
דינרא הדריינא טריינא שייפא. פירש בקונטרס הדריינא על שם הדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר שייפא שם המלך וקשה לר''ת דבסמוך אמר שבקשו לגונזו משום טיבעה של ירושלים ומטבע ירושלים אמרינן בהגוזל קמא (ב''ק צז:) דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחד ואומר ר''ת דהדריינא היינו עגול כמו (הדר הודרנא) (ע''ז דף כב) וטוריינא היינו גדול כי תריטא (חולין דף קכד.) אע''ג דטוריינא בטי''ת ותריטא בתי''ו אין להקפיד ושייפא היינו שנשופה צורתו ומיהו פי' הקונטרס יש ליישב ולחלק בין בית ראשון לבית שני כדאמר במנחות ואשכחן הדריינוס קיסר בפרק אין מעמידין (ע''ז דף לב.) וכן פי' בערוך: דמזדבנא בעשרים וחמש זוז. והכי נמי אמר בריש הזהב (ב''מ מד:) דדינר של כסף הוא אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב וכן מוכח בפרק שור שנגח ד' וה' (ב''ק לו.) גבי שנים הראשונים דינרי זהב ובפרק כל הנשבעין (שבועות דף מד: ושם) גבי התקבלתי ממך דינר זהב ויש לתמוה דעכשיו אין זקוק של זהב שוה יותר מעשרה זקוקים של כסף לכל היותר ואיך נשתנה כל כך שער הזהב והכסף דבימי חכמי הגמרא היה שוה של זהב עשרים וחמש של כסף ונראה לר''ת דדינר זהב משקלו כפליים של כסף ולא כפירוש הקונטרס דלעיל דמשמע מתוך דבריו שהם שוים כדפירשתי לעיל ובפרק אלו טרפות (חולין דף נה:) נמי משמע שהיה עוביו של דינר זהב משונה מדינר של כסף מדנקט ואם נשתייר בו כעובי דינר של זהב כשירה ושמע מינה כפליים בשל כסף היה ולפיכך שוה מהם כ''ה אבל משקל כמשקל אינו שוה אלא י''ב וגם במדרש מוכיח שהסלע של זהב אינו אלא י''ב סלעים של כסף דבספר שמואל (ב' כד) כתיב גבי גורן ארוונה [היבוסי] שקנאה בכסף חמשים שקלים ובד''ה (א' כא) כתיב שקלי כסף שש מאות ומפרש במדרש דהכי פירושא דקרא דשמואל כסף שש מאות שקלים דהיינו חמשים שקלים של זהב וקרא דדברי הימים ה''פ שקלי זהב חמשים דהיינו שש מאות שקלים של כסף ובפרק בתרא דזבחים (דף קטז:) מפרש בענין אחר שגבה מכל שבט ושבט חמשים שהם בין כולם שש מאות ולפי מה שפירש דינר של זהב שוקל שתים כשל כסף לפי חשבון זה דינר של זהב בכ''ד של כסף והאי דטפי הכא דינר דקאמר בעשרים וחמש אומר ר''ת דהאי זוז המותר להכרע הוא תדע מדקאמר הכא דל זוזא ושתותא דהיינו חמשה זוזים אמאי נקט כה''ג הוה ליה למימר דל חומשא דחמשה זוזי הוא חומשא של עשרים וחמש אלא לפי שאותו זוז היתר הוא להכרע חשיב ליה באנפי נפשיה וזהו נמי שיעורא של הכרע למחצית השקל למאן דאמר בשקלים שנותנים למחצית השקל חצי מעה ומחצית השקל הוא שני דינר והדינר שש מעה כסף הרי כ''ד חצאי מעה ואע''ג דאיכא למ''ד התם שקלבון מחצית השקל הוא מעה מודה בהכרע דינר זהב שהוא דינר כסף והא דאמר בסמוך גבי בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף שאין נותנין אלא פונדיון אחד ואותו פונדיון קולבון לפרוטרוט דמשמע דאין ההכרע עולה יותר לאו דוקא נקט לשון קולבון דאינו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|