|
טקסט הדף מנוקד
מַאי אִיכָּא בֵּין מוּמָא לְשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אִיכָּא מִשּׁוּם אַחוֹלֵי עֲבוֹדָה מוּמָא מַחֵיל עֲבוֹדָה דִּכְתִיב מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לָא מַחֵיל עֲבוֹדָה
מַאי אִיכָּא בֵּין שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּמִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֲשֵׂה כִּילוֹן דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְאַכְלָא לַפְתָּא דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְגַדְגָּלִידָא דְּלִיפְתָּא תָּנָא וְצַוָּארוֹ עוֹמֵד בְּאֶמְצַע רֹאשׁוֹ מַקָּבָן דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לְמַקָּבָן וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּט מִלְּפָנָיו וּסְקִיפָת מֵאֲחוֹרָיו כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי שְׁקִיל פִּיסָּא תָּנָא וְצַוָּארוֹ שָׁקוּט וְשָׁמוּט שָׁקוּט דַּחֲבִיס מִחְבָּס שָׁמוּט דַּאֲרִיךְ וּשְׁמִיט וּבַעֲלֵי חֲטָרוֹת רַבִּי יְהוּדָה כּוּ' דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּפָסְלָא כִּי פְּלִיגִי דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם מָר סָבַר הָא אֵינוֹ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּמָר סָבַר קִרְקוּרָא דְּבִישְׂרָא בְּעָלְמָא הוּא הַקֵּרֵחַ פָּסוּל אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ לְאַחֲרָיו וְיֵשׁ לוֹ לְפָנָיו אֲבָל יֵשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו כָּשֵׁר וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו וְאֵין לוֹ לְפָנָיו וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא וְאִם יֵשׁ לוֹ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאַחֲרָיו וְאֵין לוֹ לְפָנָיו אֲבָל יֵשׁ לוֹ בֵּין לְאַחֲרָיו בֵּין לְפָנָיו פָּסוּל וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפָנָיו וְאֵין לוֹ לְאַחֲרָיו וּדְאֵין לוֹ כְּלָל דְּפָסוּל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַקַּרְחָנִין וְהַנַּנָּסִין וְהַזַּבְלְגָנִין פְּסוּלִין לְפִי שֶׁאֵינָן שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן קַרְחָנִין תְּנֵינָא נַנָּסִין תְּנֵינָא זַבְלְגָנִין אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן וּמַהוּ דְּתֵימָא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן וְהָא כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן (אִיתְנָא) [מִיתְנָא] קָתָנֵי וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן מַהוּ דְּתֵימָא תָּנֵי חֲדָא וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ וְהָא כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִיהְדָּר וּמִיתְנָא קָא הָדַר וְתָנֵי וְשֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו פָּסוּל מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֶלָּא לְאַפּוֹקֵי מֵהָא דְּתַנְיָא דְּתַנְיָא הַקַּרְחָנִין וְהַנַּנָּסִין וְהַזַּבְלְגָנִין כְּשֵׁרִים וְלֹא אָמְרוּ פָּסוּל אֶלָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן מַאן הַאי תַּנָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּהֲנִים לְרַבּוֹת הַקַּרְחָנִין מַתְנִי' אֵין לוֹ גְּבִינִין אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין אֶחָד זֶהוּ גִּבֵּן הָאָמוּר בְּתוֹרָה רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר (שֶׁגְּבִינִין) [שֶׁגְּבִינָיו] שׁוֹכְבִין רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת גְּמָ' וְגִבֵּן דְּאֵין לוֹ מַשְׁמַע וּרְמִינְהוּ גִּבֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבִינִין הַרְבֵּה אֵין לוֹ גְּבִינִין אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין אַחַד מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ גִבֵּן אָמַר רָבָא זֶהוּ מִדְרָשׁ אוֹ גִּבֵּן רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כּוּ' לְמֵימְרָא דְּחָיֵי וְהָא אִיתְּמַר הַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת וְאָמַר רַב בָּאִשָּׁה אֵינוֹ ווֹלָד בַּבְּהֵמָה אָסוּר בַּאֲכִילָה כְּבָר רְמָא נִיהֲלֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב וַאֲמַר לֵיהּ שִׁימִי אֶת אֶלָּא בְּשֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקוּמָּה מַתְנִי' הֶחָרוּם פָּסוּל אֵיזֶהוּ חָרוּם הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָד סָכֵי שֶׁמֶשׁ וְהַזַּגְדָּן וְהַצַּיְרָן וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן חָרוּם שֶׁחוֹטְמוֹ שָׁקוּעַ חוֹטְמוֹ סוֹלֵד חוֹטְמוֹ בּוֹלֵם חוֹטְמוֹ נוֹטֵף מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ חָרוּם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין חָרוּם אֶלָּא הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת אָמְרוּ לוֹ הִפְלַגְתָּ רש"ימאי איכא. בין כהן הנפסל במום גמור לכהן הנפסל משום שאין שוה בזרעו של אהרן דהיינו כילון וליפתן וכל הנך: משום מראית העין. כגון הנך דקחשיב במתני' משום מראית העין שמאוסין לראות כגון שנשרו ריסי עיניו ושנטלו שיניו: עשה. מי שאינו שוה בזרעו של אהרן עובר בעשה אם עבד דהכי משמע השוה בזרע אהרן הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד ולאו הבא מכלל עשה עשה: לאכלא. לכסוי של חבית (מלמעלה) שחד מלמעלה ורחב מלמטה וחבירו בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד (דף כח:) כי אכלא לדנא: לגדגלידא דליפתא. לראש הלפת שראשה רחב והולכת וכלה למטה: באמצע הראש. שראשו בולט לאחוריו כלפניו: למקבא. לקרדום שערפו עגול וקצר ברוחב: שקוט מלפניו. שראשו משופע מלפניו באלכסון כעין כלי של נגר שקורין בשגו''ג: מאחוריו. שגובה ראשו חסר מאחוריו: שקיל פיסא. שנראה כמי שניטל ממנו חתיכה: דחביא מיחבא. שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שראשו שמוט אשלויישו''ד: קרקורא. חתיכה: לא שנו אלא שאין לו. שיטה של שער מקפת מאזן לאזן לאחריו ויש לו לפניו: אבל יש לו לאחריו ולפניו כשר וכל שכן שיש לו לאחריו ואין לו לפניו. דטפי הוי נוי בשיש לו לאחריו ולא לפניו יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע הוי קרח: ואיכא דמתני לה אסיפא. דמתני' לא שנו דיש לו כשר אלא שיש לו לאחריו שיטה מקפת מאזן לאזן ולא לפניו אבל יש לו נמי לפניו פסול וכ''ש שאין לו כלל: זבלגנין. שעיניהם זבות וזולגות מים: ננסין תנינא. במתני' הקפח והננסין והחרש: זבלגנים איצטריכא ליה. דלא תנן: ומהו דתימא כו'. כלומר והנך נמי איצטריכו דמהו דתימא הא דפסיל להו במתניתין משום מראית העין פסיל להו ולא עברו בעשה אי פלחי להכי אשמעינן רבי יוחנן דמשום שאינו שוה בזרעו של אהרן: ריסי עיניו. שערו שבבבת העין: והוא הדין לכולהו. מבעלי חטרות ואילך דסד''א הא דאפיקנא ממי שאינו שוה בזרעו של אהרן לעיל לא קאי אלא אכילון וליפתן ומקבן והנך דבבא קמייתא: והא כל היכא דאיכא אחריתי משום מראית העין הדר תני ליה דקתני סיפא ושניטלו שיניו כו'. ומההיא ידענא דרישא דתנא מראית העין לא קאי אלא אנשרו ריסי עיניו דאי אכולהו קאי למה ליה למיהדר ומיתנא אלא. הא דאתא ר' יוחנן: לאפוקי מהאי תנא אתא. דלא פסיל להו אלא משום מראית העין וקמ''ל רבי יוחנן דהלכתא כמתניתין דפסלא להו משום דאין שוין בזרעו של אהרן: הכהנים. וערכו בני אהרן הכהנים (ויקרא א): לרבות את הקרחנים. שכשרים לעבודה על פסוק זה מצאתיה בתורת כהנים: מתני' גבינים. שורציל''ש: שגבינין שוכבין. ששערות גביניו גדולים ומוטלין על פניו: גמ' גבינים הרבה. ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו: זהו מדרש או גבן. והכי קאמר זהו או גבן האמור בתורה (שם כא) ור' דוסא פליג עליה ולא דריש או: למימרא דחיי. מי שיש לו ב' גבין ושתי שדראות דפסיל ר' חנינא בן אנטיגנוס: אינו וולד. ואינה טמאה לידה: אסור באכילה. כנבילה דנפל הוא וכמת דמי ולא מהניא ליה שחיטה: כבר רמא ניהליה. במסכת נדה: שימי את. חכם גדול כמותך אינו יודע לתרץ מתני' דמשמע חיי לאו בשני גבנין ממש קאמר אלא ששדרתו עקומה ומיחזי כגבין ושדראות הרבה וכי קאמינא אנא בשני גבין ממש: מתני' הכוחל שתי עיניו כאחת. שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם מעכבו: שתי עיניו למעלה. כדמפרש בגמרא: סכי שמש. שאינו יכול להסתכל כנגד החמה: זגדן וציירן. מפרש בגמ': ריסי עיניו. שערות שבבבת עיניו: מפני מראית העין. אנשרו ריסי עיניו קאי: גמ' שקוע. למעלה בין עיניו: סולד. רטיי''ה שקצר באורכו: בולם. נסתמו נקביו: נוטף. ארוך ותלוי מלמטה משפתו: הפלגתה. יותר מדאי אמרת אע''פ שאינו משוקע כל כך הוי חרום: תוספותאמר רבא לא שנו כו'. יש גירסא אחרת בספרים לבד גירסת הקונטרס: בבהמה אסור באכילה. פי' בקונטרס דלא מהני ליה שחיטה מטעם נפל משמע דאיירי כשיצא לאויר העולם ואי אפשר לומר כן דבפ' המפלת (נדה דף כד.) מוקי לה בנמצא במעי אמו דלא מישתרי לרב בשחיטת אמו ושמואל פליג עליה התם ושרי ליה בשחיטת אמו אבל ביצא לאויר אסור אפילו לשמואל ופריך רב שימי התם ממתני' דהכא ופירש שם בקונטרס אתרוייהו פריך לרב ושמואל דהך ר' חנינא בן אנטיגנוס גבי מומי בהמה מתניא ומיפסל ליה לגבוה מכלל דלהדיוט שרי והקשה עליו ר''ת דבהדיא תני ליה הכא גבי מומי אדם אלא לרב דוקא פריך דאמר באשה אינו ולד [אלמא] דלא חיי ומדפסל ליה הכא לעבודה מכלל דחיי וכן משמע דלרב דוקא פריך: סכי שמש. מפרש בגמרא סני שמש כדפי' בקונטרס ששונא את השמש ואינו יכול לראות מקום שהחמה זורחת שם וסכי הוא לשון חסוכי שמש שנמנע ממנו אור השמש: ושנשרו ממנו ריסי עיניו. משמע שקורא ריס לשערות שרגילים להיות נושרין מרוב דמעה כי ההוא דרבן גמליאל בחלק (סנהדרין דף קד:) גבי בכה תבכה וזימנין דקרי ריס עור המקיף את העין כי ההוא דפרקין דלעיל (דף לח.) ריס שנקב ושנסדק ומפרש תורא ברא דעיניה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|