|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' מַאי הָרִיס אָמַר רַב פָּפָּא תּוֹרָא בָּרָא דְּעֵינָא דַּק תְּבַלּוּל תָּנוּ רַבָּנַן דַּק מְשׁוּקָּע הֲרֵי זֶה מוּם צָף אֵינוֹ מוּם
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא לָא קַשְׁיָא הָא בַּשָּׁחוֹר הָא בַּלָּבָן וְהָא אֵין מוּמִין בַּלָּבָן אֶלָּא הָא בְּדוּק לָבָן הָא בְּדוּק שָׁחוֹר דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סָח לִי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא דַּק שָׁחוֹר מְשׁוּקָּע הֲרֵי זֶה מוּם צָף אֵינוֹ מוּם דַּק לָבָן מְשׁוּקָּע אֵינוֹ מוּם צָף הֲרֵי זֶה מוּם וְסִימָנָיךְ בַּרְקָא חִלָּזוֹן נָחָשׁ וְעָצָב אִיבַּעְיָא לְהוּ חִלָּזוֹן הוּא נָחָשׁ אוֹ דִלְמָא חִלָּזוֹן אוֹ נָחָשׁ תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סָח לִי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְעָזָר זָקֵן אֶחָד הָיָה בִּשְׁכוּנָתֵינוּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי לָקוֹנְיָא שְׁמוֹ וּמִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי לְפָנָיו פַּעַם אַחַת עָבַרְתִּי לְפָנָיו אָמַר לִי שֵׁב בְּנִי שֵׁב חִלָּזוֹן זֶה מוּם קָבוּעַ לִשְׁחוֹט עָלָיו וְזֶהוּ נָחָשׁ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם רוֹאֶה מוּמִין לְעַצְמוֹ אֲבָל מוֹרֶה הֲלָכָה לַתַּלְמִידִים וְתַלְמִידִים מוֹרִין לוֹ וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אִיהוּ נָמֵי מוֹרֶה וּבָא הֲוָה מֵעִיקָּרָא אֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל לָבָן הַפּוֹסֵק אֶת הַסִּירָא מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא לָבָן וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר שָׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן הֲרֵי זֶה מוּם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לָבָן וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר הֲרֵי זֶה מוּם שָׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן אֵינוֹ מוּם שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן אָמַר רַב מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דִּכְתִיב יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵימוֹ תַּרְבָּא דְּעֵינָא אִיקְּרִי עֵינֵימוֹ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי וְרַבִּי מֵאִיר מַאי טַעְמֵיהּ מָה לְשׁוֹן תְּבַלּוּל דָּבָר הַמְבַלְבֵּל אֶת הָעֵינַיִם מַתְנִי' חֲוַרְווֹר וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין אֵיזֶהוּ חֲוַרְווֹר הַקָּבוּעַ כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אֹמֵר בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם וְאֵלּוּ הֵן מַיִם הַקְּבוּעִין אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל שְׁלָחִים אוֹ אָכַל הַיָּבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ הַלַּח אֵינוֹ מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל הַלַּח וְאַחַר כָּךְ הַיָּבֵשׁ גְּמָ' מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא חֲוַרְווֹר קָבוּעַ אַרְבָּעִים יוֹם וּמַיִם הַקְּבוּעִים שְׁמוֹנִים יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲוַרְווֹר שְׁמוֹנִים יוֹם וְאֵלּוּ הֵן מַיִם הַקְּבוּעִים אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין אוֹ שֶׁאָכַל יָבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח אֵין מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלַּח וְיֶשְׁנוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְהָא תַּרְוַיְיהוּ תְּנַנְהִי אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים הֲרֵי זֶה מוּם בֵּית הַשְּׁלָחִין אֵינוֹ מוּם וְהַגְּשָׁמִים נָמֵי אָכַל יָבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל לַח אֵינוֹ מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלַּח וְיֶשְׁנוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אִינִי וְהָתַנְיָא וְהָא רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אֲדָר וְנִיסָן לַח אֱלוּל וְתִשְׁרִי יָבֵשׁ אֵימָא אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן לַח אֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי יָבֵשׁ אִיבַּעְיָא לְהוּ לַח בִּזְמַן לַח וְיָבֵשׁ בִּזְמַן הַיָּבֵשׁ אוֹ דִלְמָא לַח וְיָבֵשׁ בִּזְמַן הַלַּח תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אֲדָר וְנִיסָן לַח אֱלוּל וְתִשְׁרִי יָבֵשׁ דִּלְמָא פֵּירֵי דֶּאֱלוּל וְתִשְׁרִי מַאֲכִילִנַן לֵיהּ בַּאֲדָר וְנִיסָן וְכַמָּה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי פִּנְחָס בֶּן עָרוֹבָא כִּגְרוֹגֶרֶת אָמַר רָבָא (בָּעֵי) [בָּעַן] בְּמַעְרְבָא כִּגְרוֹגְרוֹת בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה רש"יתורא ברא דעינא. שורה חיצונה של עין היינו בת עין המכסה את העין: דק משוקע. דק המשקע את העין הרי זה מום: הא בשחור הא בלבן. השתא קס''ד דמוקים חדא בשחור של עין וחדא בלבן של עין: וסימניך ברקא. מייל''א דהוי לבן וצף והוי מום הכא נמי סימן זה יהא לך בדוק דלבן וצף הוי מום: ברקא. כגון השוכר את החמור והבריקה (ב''מ דף עח.): זקן אחד. כהן היה: לא עברתי לפניו. שגדול הדור היה: חלזון זה. בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים: שמורה הלכה. הלכה חדשה שלא שמענוה מאחר: קודם מעשה. קודם שבא מעשה ההלכה בידו: שומעין לו. ועושין מעשה: אין שומעין לו. דבשביל המעשה אומרה והכא מאן ציית ליה במאי דאמר דמום קבוע הוא: מתניתין. דקתני אין מום בלבן רבי יוסי היא: יצא מחלב עינימו. יצא רשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעינו ושומן העין בלבן הוא: דבר המבלבל. שפוסק הסירא ומערב השחור והלבן כל היכי דעבר הוי מבלבל: מתני' חורוור. חולי הוא שיש טיפין לבנות בעין: הקבועים. אתרוייהו [קאי] אחורוור ואמים: בודקין ג''פ בתוך שמונים יום. ואם לא בדקוהו אע''פ שמום נמצא שם ביום שמונים לא הוי מום דשמא בינתים הלך לו וחזר שכן דרכו: מים. שעיניו נוטפות מים: אלו הם המים הקבועין. כלומר במאי ידעינן אי קבועין הן אי עוברים: אכל לח ויבש של גשמים. אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ''א: לח. הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא והאכילוהו ביחד לח ויבש של גשמים הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה בגשמים: או לח ויבש של שלחים. קרקע שצריכה להשקות: או שלא אכל לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח''כ אכל לח. לרפואה אין זו דרך רפואה אע''פ שלא נתרפא בכך אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום: גמ' מתני'. דקתני חורוור קבוע שמונים יום רבי יהודה היא: אכל לח ויבש. של בית הבעל שאין צריך להשקותה ההוא הוי רפואה: ולא לח ויבש של שלחין. דלא הוי רפואה ולא בדקנא ביה: או שאכל יבש. של בית הבעל ואחר כך לח אינו נבדק בכך דאין זו דרך רפואה: וישנו ג' חדשים. דג' חדשים בדקינן ליה בהכי: ה''ז מום. אם לא נתרפא בכך: והאנן תרוייהו תנן. דבין של בית הבעל בין של שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה אוקימתא: חסורי מחסרא. מתני': לח בזמן לח. מספוא הגדל באדר וניסן מאכילין אותו באדר וניסן: ויבש ביבש. מספוא הגדל באלול ותשרי מאכילין אותו בתשרי דלא שחטי ליה עד שיעברו כל ימי הקיץ ויבדק בשניהם: ת''ש. דלח בזמן לח ויבש בזמן יבש: וכמה מאכילין אותו. בכל יום: בסעודה ראשונה. שאוכל בכל יום יהבינן לי' מן הרפואה כגרוגרות: תוספותוסימניך ברקא. משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ' מי שאחזו (גיטין סט.) יש רפואות לברקא ובפרק המוציא יין (שבת עח.) נמי אמרי' כוחלין לברקותי וי''ל דהתם מיירי בממשמשין ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך] לתרץ אקושיא אחריתי דהתם . בפרק המוציא יין קתני (ג''ז שם) דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין (ליחוור) [ליארוד] ובתוספתא (דשבת פ''ט) גרסי' להו ובתוספתא במכילתין (פ''ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן מום ומיהו איכא למימר דבשבת מיירי באותו שאינו קבוע ועוד יש לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו חשיב מום והא דקאמר לקמן גבי מים הקבועים דאם עובר כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע תדע דלקמן (דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו יותר וכשנפגם נמי הוי יכול ליטלו ומיהו י''ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן (דף מא.) והיא חזזית המצרית ובב''ק בפרק מרובה (דף פ:) משמע דיש לה רפואה כדאמרינן מתריעין על החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה נפשך אין לה רפואה דאמרי' לקמן שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא מום כדלקמן ותנן בפ' המוצא תפילין (עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש וכן חותכין יבלת בפסח (פסחים סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה וחשיב מום ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית ביה שער דאין שוחטין עלה לא במקדש ולא במדינה ואע''ג דאמרי' בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי הכל שייך ביבלת שבעין: אם קודם מעשה אמרה שומעין לו. אומר ר''ת דלא אמרי' הכי אלא היכא דצריך לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ' הערל (דף עו.) גבי חגר חרב כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה (יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא שהיה נראה לרב יהודה שאומר כן לפי שהקניטו: יצא מחלב עינימו. לפי הדרשה לבן שבעין קורין חלב כדפי' בקונטרס ששם שומן העין ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט לחוץ מרוב שומן שבתוכו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|