סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תַּלְמוּד לוֹמַר פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר שְׁנֵי פְּעָמִים פִּטְרֵי חֲמוֹרִים אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי אִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא וּלְעוֹלָם בְּשֶׂה
כְּתַב רַחֲמָנָא פֶּטֶר חֲמוֹר אַחֲרִינָא פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים וְאֵימָא מַעֲטִינְהוּ מֹשֶׁה וּלְעוֹלָם בְּכׇל דָּבָר
אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וַחֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה לְמָה לִי פִּטְרֵי חֲמוֹרִים אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים
וְתַנָּא דִידַן לְמַעוֹטֵי סוּסִים וּגְמַלִּים מְנָא לֵיהּ
אָמַר רַב פָּפָּא כׇּל מִקְנְךָ תִּזָּכָר כָּלַל שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פֶּטֶר הִפְסִיק הָעִנְיָן וְרַבָּנַן וָיו הֲדַר עָרְבֵיהּ קְרָא
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא לִכְתּוֹב לָא וָיו וְלָא פֶּטֶר
וְרַבָּנַן אַיְּידֵי דְּהָא קְדוּשַּׁת דָּמִים וְהָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף פָּסֵיק לְהוּ וַהֲדַר עָרֵיב לְהוּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין מַהוּ
עֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל וְרָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז דְּכִי יֵשׁ מִקְצָת סִימָנִין חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה דְּהָא טְהוֹרָה וְהָא טְהוֹרָה הָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף
הָכָא דְּהָא טְמֵאָה וְהָא טְהוֹרָה הָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהָא קְדוּשַּׁת דָּמִים לָא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִידֵּי וְאִידֵּי בְּנֵי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה קָדוֹשׁ
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּאִידֵּי וְאִידֵּי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה קָדוֹשׁ חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מַהוּ הָכָא וַדַּאי לָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה הוּא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמִין טְמֵאָה הוּא קָדוֹשׁ
אִם תִּמְצָא לוֹמַר כֵּיוָן דְּמִין טְמֵאָה הוּא קָדוֹשׁ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מַהוּ הָכָא וַדַּאי הָא טְהוֹרָה וְהָא טְמֵאָה הָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה וְהָא לָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה אוֹ דִלְמָא סִימָנִין מִילְּתָא הִיא
תָּא שְׁמַע בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין בְּהֵמָה טְמֵאָה פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה מַאי לָאו אֲפִילּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס לֹא פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר
תָּא שְׁמַע פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה מַאי לָאו אַתַּרְוַיְיהוּ לָא אַפָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר
אֲבָל חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס לְמַאי קָתָנֵי לַהּ לִפְטוּרָא פְּשִׁיטָא הַשְׁתָּא וּמָה פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר דְּאִידֵּי וְאִידֵּי בְּנֵי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה נִינְהוּ אָמְרַתְּ אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין אִין וְאִי לָא לָא חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מִיבַּעְיָא
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ הָתָם הוּא דְּיֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם וְהָא אֵין לָהּ קַרְנַיִם הָא פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת וְהָא פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת
אֲבָל הָכָא דְּאִידֵּי וְאִידֵּי אֵין לָהּ קַרְנַיִם אִידֵּי וְאִידֵּי פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת אֵימָא חֲמוֹר אָדוֹם בְּעָלְמָא הוּא קָמַשְׁמַע לַן
וּמָה הֵן בַּאֲכִילָה כּוּ' לְמָה לִי לְמִיתְנֵי שֶׁהַיּוֹצֵא
סִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא דְּלָא תִּיחַלַּף לָךְ דְּלָא תֵּימָא זִיל בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ וְהַאי טָהוֹר מְעַלְּיָא הוּא וְהַאי טָמֵא מְעַלְּיָא הוּא אֶלָּא זִיל בָּתַר אִימֵּיהּ
מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה יֵשׁ לְךָ שֶׁהוּא מַעֲלֵה גֵרָה וּמַפְרִיס פַּרְסָה וְאִי אַתָּה אוֹכְלוֹ וְאֵיזֶה זֶה טָהוֹר שֶׁנּוֹלַד מִן הַטָּמֵא אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר וּמַאי מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה

רש"י

ת''ל. מקרא אחר (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה אם אינו ענין למעט שאר בהמה טמאה משה שהרי מעטן בפסוק ראשון תנהו ענין למעטן מכל קדושת בכור: מתקיף לה רב אחא. הא תרוייהו צריכי דאי כתב חד הוה אמינא הוי פטר חמור דבר שהיה בכלל בכור הבהמה הטמאה תפדה: ויצא מן הכלל ללמד. שפדיונו בשה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא כו' ולעולם נפדין בשה ת''ל מקרא אחר ופטר חמור תפדה לומר לך זה בשה ולא אחר בשה: מעטינהו משה. ולעולם בכל דבר וקדושים בבכור: א''כ לכתוב. קרא תניינא חמור בשה תפדה ואנא ידענא דבפטר קמישתעי מדהדר כתב פטר ש''מ מדין פטר רחם ממעט להו לשאר בהמות טמאות דאין להם דין בכורה: כל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה כלל ופרט בהדדי: פטר חמור הפסיק הענין. דלא תדייניה בכלל ופרט דאי אקרא קמא קא מהדר מכדי כתיב לעיל מיניה פטר שור ושה לכתוב וחמור תפדה בשה ונהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר כתב פטר ש''מ לאו אקרא קמא קמהדר: וי''ו. דכתב ופטר הדר ערביה ואהדריה אקרא קמא דוי''ו מוסף על ענין ראשון: ור' יוסי. אמר לך אי אקרא קמא קאי לא לכתוב פטר לאפסוקיה ולא נצטרך וי''ו לערביה: והדר עריב להו. למימר דלידייניה בכלל ופרט: או דלמא כיון דתרוייהו שוו דמין בהמה טמאה נינהו. לאו שינויא יתירא הוא וכי אית מקצת סימנים דאם חייב: סימנין מילתא חשובה היא. דאע''ג דאישתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה: מאי לאו אפי' פרה שילדה מין סוס. וש''מ סימנא מילתא היא וכ''ש כולהו אינך: לא אפרה שילדה מין חמור. דהואיל ותרוייהו בני קדושת בהמה נינהו כי אית מקצת סימנין חייב ולא תפשוט מינה אלא חדא: מאי לאו אתרוייהו. קאי האי ואם יש מקצת סימנין ותפשוט מינה תרתי: לא אפרה שילדה מין חמור. ומשום דתרוייהו קדשי בכורות: אבל חמור שילדה מין סוס למאי הלכתא קתני לה הכא לפטורא. לאשמעינן דנדמה הוי ופטור מן הבכורה כי לית ביה מקצת סימנין דמשום רישא קתני חמור שילדה מין סוס אבל סיפא לאו עלה מהדר: חמור אדום. וליחייב בבכורה קמ''ל סתם סוסים אדומים הן: סימנא בעלמא. דלא תחליף לך גירסתך במשנה ותימא טהורה שילדה מין טמאה אסור וטמאה שילדה מין טהורה מותר:

תוספות

ומה הן באכילה. מה הוא מיושב יותר שלא דבר אלא בפרה שילדה מין חמור ולא חמור (הילד פרה): למה לי למיתני שהיוצא. לקמן דייק מינה מי רגלים של חמור אסורין והכא דייק מדקתני שהיוצא שנותן טעם לדבר הוה ליה למיתני והיוצא: ורבי שמעון נפקא מאת הגמל. הכא דריש ר''ש את ובפ' קמא דמנחות (דף יא:) גבי לבונה אמר ר''ש את לא דריש וצ''ל את לא דריש לההיא דרשא תדע מדלא מייתי עלה ההיא דשמעון העמסוני כדמייתי הכא וא''ת דמשמע הכא מאן דדריש את אסר קלוט כר''ש ורבי יוסי הגלילי דריש בפ' ארבעה וחמשה (ב''ק מא:) דדריש בעל השור נקי מדמי ולדות ואת להנאת עורו ובפ' בהמה המקשה (חולין דף ע:) שרי קלוט גבי בהמה שמת עוברה ואמר ר' יוסי הגלילי בטמאה טמא בטהורה טהור דכתיב וכל הולך על כפיו מהלכי כפים טמא לך ופריך קלוט במעי קלוטה ליטמא ש''מ פשיטא לי' לר' יוסי בטהורה טהור וי''ל ניחא ליישב מילתיה דר' יוסי אפילו למ''ד קלוט שרי א''נ בראשו ורובו דמי לאמו איירי דמודה ר' שמעון דשרי ויש לדקדק מהכא דהכי הלכתא דלא דרשינן את דקיימא לן כרבנן דשרו קלוט כדמוכח פרק בהמה המקשה (שם עה:) דאמר הכל מודים בקלוט בן קלוטה בן פקועה שמותר תרתי תמיהי דכירי אינשי ש''מ קלוט שרי ואיכא לאוקמא בראשו ורובו דמי לאמו אם כן נתיר קלוט מהא טעמא ואת יעמיד לאסור חלבו וגמל נשנה מפני שסועה כמו שפן וארנבת כדאמר לקמן וה''נ נימא לר' יוסי הגלילי אבל יש לדקדק מדאמר פרק בנות כותים (נדה דף לז.) נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ר' אליעזר היא והתם (דף לה.) מפרש טעמא דר' אליעזר משום דדריש את ובכתובות פ' הנושא (דף קג.) דאמר הזהרו בכבוד אמכם וקאמר אשת אב הואי ופריך אשת אב נמי דאורייתא היא את אביך לרבות אשת אביך י''ל ניחא לי' ליישב דברי רבי ככולי עלמא עוד נראה דאין זה ראיה מנדה דמה הוא זקוק לומר אי משכחת תנא דאמר סותר ר' אליעזר היא הא איכא כל הני תנאי דדרשי את: פירש. וא''ת לוקמא בכבוד אב ואם דמשווה כבודן לכבוד המקום קידושין (דף ל:) ולעבור עליו בשני עשה (כדאמר תפילה ושיחה עשה) י''ל דמשמע ליה דומיא מורא של מקום וזה אי אפשר ורבי עקיבא מרבה תלמידי חכמים דתנן (אבות פ''ד מי''ב) מורא רבך כמורא שמים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר