סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים
רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מֵהָכָא וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת וְגוֹ'
וְרַבָּנַן אָמְרִי מֵהָכָא לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹ'
רַב אָמַר מֵהָכָא וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל אִימָאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם זָרְחָה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיָּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם
כַּד צַלִּי בָּעֵי לְמֶיהְדַּר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ
כְּתִיב וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כׇּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד וְכׇל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ תָּנָא וְכוּלָּן נִבְלְעוּ בְּאֶחָד
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה תָּנָא כַּמָּה רׇחְבּוֹ שֶׁל סוּלָּם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת דִּכְתִיב וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם וְכִי פָגְעוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הָווּ לְהוּ אַרְבָּעָה
וּכְתִיב בֵּיהּ בְּמַלְאָךְ וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּגְמִירִי דְּתַרְשִׁישׁ תְּרֵי אַלְפֵי פַּרְסֵי הָוֵי
תָּנָא עוֹלִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַעְלָה וְיוֹרְדִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַטָּה בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ מִיָּד וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף עַל בְּנוֹ
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ וְגוֹ' מַאי רְבוּתֵיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁקִּפְּלָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָה תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִיכָּבֵשׁ לְבָנָיו
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר אָמַר לוֹ גַּנָּב אַתָּה אוֹ קוּבְיוּסְטוּס אַתָּה שֶׁמִּתְיָירֵא מִן הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ מַלְאָךְ אֲנִי וּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי לֹא הִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה עַד עַכְשָׁיו
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרוֹת שִׁירָה בְּכׇל יוֹם אַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קְדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת
מֵיתִיבִי חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכׇל שָׁעָה וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּחוֹדֶשׁ וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּיוֹבֵל וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בָּעוֹלָם
וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵּיבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' וְגוֹ' וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אֶלָּא לְאַחַר שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת כְּדִכְתִיב קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת
וְאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַהֲדַר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים
אֶלָּא אַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת וְהָאִיכָּא בָּרוּךְ

רש"י

הנה הוא זורה. ווני''ר בלע''ז דכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכוב שגנאי הוא לתלמידי חכמים לצאת בלילה וישכב בגורן: וישכם בבקר. ולא קודם היום ואע''ג דלאו יחיד הוה וכ''ש יחידי: לך נא ראה. בעת שאדם יכול לראות: איטליז. שוק שמוכרין בו בשר: אימאום. שם מקום: שמש הבאה בעבורו שקעה בעבורו. קודם זמנה ומפרש ואזיל למה שקעה: כתיב וילך חרנה. דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן: שהתפללו בו אבותי. האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב (בראשית כד) לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים (דף פח.) אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה' ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית: קפצה. לשון (דברים טו) לא תקפוץ את ידך נתקצרה ונתקמצה לו: ויפגע במקום. כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב (רות א) אל תפגעי בי: מיד בא השמש. כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה ליה למיכתב כי בא השמש אלא ללמדנו ששקעה קודם זמנה: מאבני. משמע טובא וכתיב ויקח את האבן: נבלעו באחד. נעשו אבן אחת: עולים. משמע כי הדדי ולא זה אחר זה וכן יורדים: וכי פגעו בהדדי הוו להו ארבעה. צריך רוחב הסולם להחזיק ארבעתן: גויתו כתרשיש. דיחזקאל תרשיש ים ששמו תרשיש כדמתרגמינן (יחזקאל א) תרשיש כרום ימא מראה הים וכתיב ' (יונה א) אניה באה תרשיש: בדיוקנו של מעלה. פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב: בעו לסכוניה. מחמת קנאה: נצב עליו. לשמרו: שמניף על בנו. במניפה להצילו מן השרב: מאי רבותיה. ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו: שתהא נוחה ליכבש לבניו. כד' אמות: קוביוסטוס. גונב נפשות: שלשה כתות. חדשים מיום אל יום: אחר שתי תיבות. שמע ישראל ה' וגו': ומלאכים אין מזכירים את השם. בשירתם עד לאחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ה': כוכבי בקר. ישראל המשולים לכוכבים: קתני מיהת אחר שלש תיבות ואת אמרת קדוש ה': והאיכא ברוך. דהוזכר אחר ב' תיבות כדכתיב ברוך כבוד ה' ומשני ברוך האופנים הוא דאמרי ליה שהם מכסא הכבוד עצמו וכי אמרינן אנן במלאכים:

תוספות

מהכא וישכם אברהם בבקר. ברוב ספרים כתיב ויחבוש את חמורו וקשיא דהיינו קרא דעקדה ושם לא היה יחידי דהיו שני נעריו עמו ויצחק בנו ועוד דאפילו היה יחיד אין לחוש מן המזיקין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ועוד דמקרא דעקדה יליף בריש פסחים (דף ד.) גבי בדיקת חמץ דלא אמרינן זריזין מקדימין למצוה טפי מצפרא מדלא השכים אברהם טפי מצפרא והיכי מוכח התם דילמא שאני התם דהוי משום שלא יצא יחידי בלילה ולכך לא הקדים לכך נראה דהכא גרסינן וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' (בראשית יט) ולא גרסינן ויחבוש את חמורו ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבקר והיה לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת יחידי בלילה והלך יחידי להתפלל עליהם ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה אי נמי לא היה שום אדם רשאי לראות בהפיכת סדום ובפסחים מייתי קרא דעקדה שלא היה יחידי אלא דלא היה צריך להקדים טפי מצפרא: כתיב ויקח את האבן. לפי פשוטו . יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדים. משמע שאותם שעולים הם שיורדים ולעיל משמע שאחרים היו דקאמר עולין תרי ויורדין תרי כי פגעי בהדי הדדי הוו ארבעה: קוביוסטוס. פירש בקונטרס גונב נפשות וקשה לפירושו דאמר בבכורות (דף ה.) דאמר קונטריקוס הגמון לר' יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר ומה שייך שם גונב נפשות ויש מפרשים דקאי אשאלה ראשונה דקאמר בפרטן של לוים אתה מוצא כ''ב אלף וג' מאות ובכללן אי אתה מוצא אלא כ''ב אלף אותן ג' מאות להיכן הלכו ועל זה אמר ליה קוביוסטוס כלומר גונב לוים ומה שלא אמר ליה בשאלה ראשונה משום דהמתין עד שסיים כל שאלותיו אבל עוד קשה דאמר בפרק המוכר פירות (ב''ב דף צב:) ובפרק קמא דקדושין (דף יא.) סמפון בעבדים ליכא נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו פירוש דרובא הכי איתנהו והשתא וכי רוב עבדים הם גונבי נפשות לכך נראה כמו שפירש ר''ח קוביוסטוס משחק בקוביא והא דקאמר הכא יעקב למלאך וכי קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר לפי שדרך משחק בקוביא חייב לכמה בני אדם ומטמין עצמו מפני נושהו: מסייע ליה לרב חננאל. פירוש במה שאומר שהמלאכים אומרים שירה אי נמי הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו הכי נמי קאמר רב חננאל שאינם רשאין להרבות בשירה דקאמר אחד אומר קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם אחת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר