סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

פֶּסַח וְקָדָשִׁים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר אֶפְשָׁר הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר אֶפְשָׁר הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לָא אֶפְשָׁר
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב רָאָה אֶחָד שֶׁשָּׁחַט אִם רָאָהוּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ
הֵיכִי דָמֵי אִי דְּיָדַע דִּגְמִיר לְמָה לִי רָאָה וְאִי דְּיָדַע דְּלָא גְּמִיר פְּשִׁיטָא
וְאֶלָּא דְּלָא יְדַע אִי גְּמִיר אִי לָא גְּמִיר לֵימָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן
מִי לָא תַּנְיָא הֲרֵי שֶׁמָּצָא תַּרְנְגוֹלֶת שְׁחוּטָה בַּשּׁוּק אוֹ שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ צֵא שְׁחוֹט וְהָלַךְ וּמָצָא שָׁחוּט חֶזְקָתוֹ שָׁחוּט
אַלְמָא אָמְרִינַן רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן הָכָא נָמֵי לֵימָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן
לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּלָא גְּמִיר וּכְגוֹן דִּשְׁחַט קַמַּן חַד סִימָן שַׁפִּיר מַהוּ דְּתֵימָא מִדְּהַאי שַׁפִּיר הָךְ נָמֵי שַׁפִּיר קָא מַשְׁמַע לַן הַאי אִתְרְמוֹיֵי אִיתְרְמִי לֵיהּ אִידַּךְ שֶׁמָּא שָׁהָה שֶׁמָּא דָּרַס
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף מֵרַב נַחְמָן הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּשְׁחוֹט וְהָלַךְ וּמָצָא שָׁחוּט מַהוּ אָמַר לוֹ חֶזְקָתוֹ שָׁחוּט הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּתְרוֹם וְהָלַךְ וּמָצָא תָּרוּם מַאי אֲמַר לֵיהּ אֵין חֶזְקָתוֹ תָּרוּם
מָה נַפְשָׁךְ אִי חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נָמֵי וְאִי אֵין חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֲפִילּוּ שְׁחִיטָה נָמֵי לָא
אֲמַר לֵיהּ לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא לְעוֹלָם אֵין חֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּשְׁחִיטָה אִי נָמֵי דִּילְמָא אִינָשׁ אַחֲרִינָא שְׁמַע וַאֲזַל שְׁחַט רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן תְּרוּמָה דִּילְמָא אִינָשׁ אַחֲרִינָא שְׁמַע וַאֲזַל תְּרַם הָוֵה לֵיהּ תּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת וְהַתּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה
לֵימָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁאָבְדוּ לוֹ גְּדָיָיו וְתַרְנְגוֹלָיו וְהָלַךְ וּמְצָאָן שְׁחוּטִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתִּיר אָמַר רַבִּי נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמְּצָאָן בְּאַשְׁפָּה וְדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁמְּצָאָן בְּבַיִת
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר אָמְרִינַן רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן וּמָר סָבַר לָא אָמְרִינַן רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן וּבְבַיִת דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר כִּי פְּלִיגִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת מָר סָבַר אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת וּמַר סָבַר אֵין אָדָם עָשׂוּי לְהַטִּיל נִבְלָתוֹ בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת
אָמַר מָר אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמְּצָאָן בְּאַשְׁפָּה מַאי אַשְׁפָּה אִילֵּימָא אַשְׁפָּה שֶׁבְּשׁוּק הָא אָמְרַתְּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר אֶלָּא לָאו פְּשִׁיטָא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת
אֵימָא סֵיפָא וְדִבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁמְּצָאָן בְּבַיִת מַאי בֵּית אִילֵּימָא בֵּית מַמָּשׁ הָאָמְרַתְּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת קַשְׁיָא דְּרַבִּי אַדְּרַבִּי

רש"י

פסח. דאמר רחמנא (שמות יב) ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא (שם כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר לדידן נמי היכי ילפינן מיניה אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות (שם כג) משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י''ח טרפות ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר (לעיל דף ט.) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר: אי דידע דגמיר. שמכיר בו שמלומד בהלכות שחיטה: דידע דלא גמיר. שמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה: פשיטא. דראה מותר דהא לא שהה ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה או דרס: דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר. ואשמועינן דלא סמכינן אסתמא עד שיהא מכיר בו שיודע: מומחין הן. שאם לא היה מומחה לא היה שוחט: רוב מצויין אצל שחיטה. כלומר רוב השוחטין: והלך. בעל הבית: ומצא תרום. ולא ידע מי תרמו: חזקה שליח עושה שליחותו. כל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן להו בכך מאחר שנתרצו בשליחותם: ואם אין עושה שליחותו אפילו בשחיטה נמי לא. דשמא לא שלוחו שחט אלא אחר שאינו בקי בהלכות שחיטה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא. כשתמדוד לי כור של מלח בשכר שאומר לך ובדיחותא בעלמא הוא: אין חזקה כו'. אלא ספק עושה ספק אינו עושה: אי נמי שמע איניש וכו'. אפילו שמע איש אחר: תורם שלא מדעת אינה תרומה. דשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי (גיטין דף כג:) אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומינה מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם: דרך נבלות להשליך לאשפה: מדקאמר רבי נראין דברי ר' יהודה באשפה מכלל דפליג רבי חנינא אפילו באשפה ומדקאמר דברי ר' חנינא בבית מכלל דפליג ר' יהודה אפילו בבית: דכולי עלמא לא פליגי דשרי. דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם: דאסור. דכיון דהשליכם שם ודאי נתנבלה בשחיטתה בשהייה או בדרסה: אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית. משום דמסרח ואיכא ריח רע: והא אמרת דכולי עלמא וכו'. ומאי נראין דברי פלוני או דברי פלוני והלא שניהם שוין בה: אלא. פשיטא באשפה דקתני היינו אשפה שבבית דפליגי בה ואשמועינן דכרבי יהודה סבירא ליה: הא אמרת לכולי עלמא שרי. ומאי נראין דברי רבי חנינא דמשמע אבל דברי ר' יהודה אין נראין ר' יהודה נמי שרי בה: אלא פשיטא. מאי בית באשפה שבבית ובה פליגי ואשמועינן רבי דכרבי חנינא סבירא ליה: קשיא דרבי אדרבי. דברישא נראו לו דברי רבי יהודה דאסר באשפה שבבית ובסיפא נראו לו דברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דמתיר באשפה שבבית אם כן קשיא דרבי אדרבי:

תוספות

ונפקא מינה להיכי שראינוה שהיה לה חלב קודם לידה דההיא לא מפטרינן מטעם חלב ואפשר דאף רשב''ג סבר דחלב פוטר והשתא אתי שפיר דאשכחן רשב''ג דלא חייש למיעוטא בריש כל הצלמים (ע''ז דף מ:) דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר''מ התם ורבי יוחנן נמי אכל לעיל (דף ה:) משחיטת כותי ולא גזר בהו כדגזר ר''מ ובעשרה יוחסין (קידושין דף פ.) גבי שני דברים שאין בהן דעת לישאל ועשאן הכתוב כו' משמע נמי דרבי יוחנן כרבנן דר''מ ס''ל והא דא''ר יוחנן בסוף אין מעמידין (ע''ז דף לט:) למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי וסתמא כר''מ התם הוי סתם ואח''כ מחלוקת בריש כל הצלמים (שם מ:) והא דאמר רשב''ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) וקיימא לן התם כוותיה אע''ג דרובן אינן נפלים וכן תוך שמנה ימים בבהמה אסרינן התם ולא אזלינן בתר רובא התם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכוה חליצה במת תוך שלשים ולא רצו לסמוך על הרוב ולהתירה לשוק בלא חליצה שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך גם לענין אבילות פטור שלא יבא להקל בערוה ועוד דבלאו הכי יש להקל באבילות דקי''ל (מו''ק דף [יח.] כ.) הלכה כדברי המיקל באבל ואסרו כמו כן בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם דאי לא הא לא קיימא הא אי נמי אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת: פסח וקדשים מאי איכא למימר. מבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר''מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה''ה לרבנן: או שאמר לשלוחו כו'. מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפ''ה חזקתו שחוטה: הכי גרסינן לעולם אין חזקה שליח כו'. מפורש בפ' בכל מערבין (עירובין לב:): הרי שאבדו לו גדייו. ה''ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו': כי פליגי באשפה שבבית. הוא הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח באלו מציאות (ב''מ דף כד:) גבי ר' חנינא שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר