|
טקסט הדף מנוקד
אֵין אוּר לְשׁוֹן קָלִי אֶלָּא דָּבָר אַחֵר (הָא כֵּיצַד וְכוּ') אֵין לְשׁוֹן קָלִי אֶלָּא דָּבָר (אַחֵר) קָלִיל הָא כֵּיצַד אַבּוּב שֶׁל קְלָיוֹת הָיָה שָׁם וְהָיָה מְנוּקָּב כִּכְבָרָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בְּכוּלּוֹ
אָבִיב קָלוּי גֶּרֶשׂ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אָבִיב קָלוּי אִם גֶּרֶשׂ קָלוּי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בָּאֵשׁ הִפְסִיק הָעִנְיָן כַּרְמֶל רַךְ וּמָל וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים וְעֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ בָּא וְיָצַק לָנוּ וְאָכַלְנוּ וְנָוֶה הָיָה וְאוֹמֵר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים נִשֵּׂא וְנִתֵּן וְנַעֲלֶה וְנִשְׂמַח וְנִתְחַטֵּא בָּאֳהָבִים וְאוֹמֵר כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה נוֹשֵׂא עוֹלֶה וְנִתְחַטֵּא וְאוֹמֵר כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי יָרֵאתָה רָאֲתָה נָטְתָה דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא כַּרְמֶל כַּר מָלֵא וְרַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת אָמַר רַב כָּהֲנָא אוֹמֵר הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מֵירוּחַ הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ פּוֹטֵר מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת מוֹתַר שָׁלֹשׁ סְאִין הַלָּלוּ מָה הָיוּ עוֹשִׂין בּוֹ נִפְדֶּה וְנֶאֱכָל לְכׇל אָדָם וְחַיָּיב בַּחַלָּה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת אָמְרוּ לוֹ פּוֹדֶה מִיַּד גִּזְבָּר יוֹכִיחַ שֶׁחַיָּיב בַּחַלָּה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וְאִם אִיתָא דְּמֵירוּחַ הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ פּוֹטֵר מַאי קָאָמְרִי לֵיהּ הִיא הִיא וְעוֹד אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרַב כָּהֲנָא (בַּר מַתִּתְיָה) רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנוּ מָעוֹת אֶלָּא לְצוֹרֶךְ לָהֶן אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּלְמוּד עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלֹּא נִיתְּנוּ מָעוֹת אֶלָּא לְצוֹרֶךְ לָהֶן אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי דְּמֵירוּחַ הֶקְדֵּשׁ פּוֹטֵר וַאֲפִילּוּ רַבִּי עֲקִיבָא לָא קָא מְחַיֵּיב הָתָם אֶלָּא שֶׁלֹּא נִיתְּנוּ מָעוֹת אֶלָּא לְצוֹרֶךְ לָהֶן אֲבָל מֵירוּחַ הֶקְדֵּשׁ בְּעָלְמָא פּוֹטֵר מֵירוּחַ הַגּוֹי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא תּוֹרְמִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמִשֶּׁל גּוֹיִם עַל שֶׁל גּוֹיִם וּמִשֶּׁל כּוּתִיִּים עַל שֶׁל כּוּתִיִּים וּמִשֶּׁל כֹּל עַל שֶׁל כֹּל דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים תּוֹרְמִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמִשֶּׁל גּוֹיִם עַל שֶׁל כּוּתִיִּים וּמִשֶּׁל כּוּתִיִּים עַל שֶׁל גּוֹיִם אֲבָל לֹא מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל גּוֹיִם וְשֶׁל כּוּתִיִּים וְלֹא מִשֶּׁל גּוֹיִם וְשֶׁל כּוּתִיִּים עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל רש"י
אין אור לשון קלי אלא דבר אחר. אם הוא מהבהבין אותו ממש באור אינו נקרא קלי: דבר קליל. בכלי נחושת קלל: אלא דבר אחר נקרא קלי כלומר על ידי דבר אחר: אבוב של קליות. מוכרי קליות: אם אביב קלוי. אם עד שלא יטחן נעשה קלוי דהא קלוי דקרא אאביב קאי או גרש קלוי דלאחר טחינה נעשה קלוי וקלוי דקרא אגרש קאי: הפסיק הענין. דלא קאי אגרש: רך ומל. נמלל ביד: וכן הוא אומר. דדרשינן נוטריקון: בצקלונו. ב' בא צ' ויצק ל' לנו ו' ואכלנו נ''ו ונווה היה נאה היה הלחם: נתעלסה. במנאפת כתיב שאומרת למנאף נשא ונתן בינינו ונעלה למטה ונשמח: ונתחטא. נטייל כמו (תענית דף יט.) בן מתחטא לפני אביו: כנף רננים. בר יוכני: נעלסה. נוטריקון נושא ביצתו עולה למעלה ונתחטא ומורידו בקנו שאינו מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד לו נ' נושא ע''ל עולה ח' חטוי והאי חטוי לשון הורדה כדתנן במסכ' יומא (דף נח:) התחיל מחטא ויורד: כר מלא. האי כר לשון כרים וכסתות שיהא הזוג של קליה מלא בגרעין שיהא הגרעין מבושל כל צורכו: מירוח. הוא גמר מלאכה למעשר: אינו פוטר. דאפי' הכי חייב במעשר: פודה מיד גזבר. שאר חיטין הנצמחים ביד גזבר יוכיח שפטור מן המעשר מדקאמרי ליה הכי מכלל דהוא מודה דמירוח הקדש בעלמא פוטר דאי אינו פוטר מאי קאמרי ליה: היא היא. כלומר (הא) כי היכי דהכא פליגי הכי [נמי] פליגי בפודה מיד גזבר: ר''ע מחייב. בקמח הנותר מעשרון של עומר קמיירי: לפי שלא ניתנו מעות הקדש אלא בצורך להם. לעשרון אבל האחר לא קידש הלכך לאו מירוח הקדש הוא דהא לאו קדוש אלמא מירוח פוטר והכא משום דלא ניתנו מעות הוא: מירוח הקדש פוטר. כגון המקדיש עומרים גדשים ומרחן גזבר פטורין מן המעשר לעולם כדמפרש לקמן דגנך ולא דיגון הקדש: ומשל עובד כוכבים. כגון הלוקח מן העובד כוכבים דקסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר: ומשל כל על של כל וכו'. כלומר מאיזה שירצה יתרם על חבירו ואפילו משל עובדי כוכבים וכותיים על של ישראל אלמא מירוח עובד כוכבים אינו פוטר והוו להו שניהם חייבין: אבל לא משל ישראל כו'. דקסבר רבי שמעון מירוח העובד כוכבים פוטר והוה ליה מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור:
תוספות
כנף רננים נעלסה. בסיפרי בפרשה ואתה הקרב אליך גורס נושא ומעלה לביצתה ומחתה פירוש בנחת מניחתה בקן שלה דכתיב (איוב לט) תעזוב לארץ ביציה ואי גרס מתחטא כמו שכתוב כמו כן בסיפרי הוי נמי לשון הורדה כדתנן ביומא (דף נח:) התחיל מחטא ויורד וכן משמע נמי בפרק בתרא דבכורות (דף נז:) דפריך ומי שדיא ליה והא כתיב כנף רננים נעלסה כו' אלמא לשון הורדה בנחת הוא שלא תשבר וי''מ לשון טיול כמו בן המתחטא לפני אביו דחוני המעגל במסכת תענית (דף יט.) ולא יתכן שם בבכורות (דף נז:): אומר היה ר''ע מירוח הקדש אינו פוטר. ה''מ למיפרך היכי אתי משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל (יחזקאל מה) דבאינו מעושר עסקינן מדקתני באותו שנפדה חיוב מעשר: שלא ניתנו מעות אלא לצורך להן. והא דקתני והשאר נפדה לית ליה דלדידיה לא בעי פדייה א''נ שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון: מירוח העובד כוכבים תנאי היא דתניא תורמין כו'. תימה דלמא ביש קנין ואין קנין פליגי וי''ל דאי נמי פליגי ביש קנין אכתי פליגי ביש מירוח דהא בהא תליא כדמוכח בגיטין בסוף השולח (דף מז.) למאן דאמר יש קנין א''כ דריש דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולא מימעיט ליה דיגון עובד כוכבים ומאן דאמר אין קנין דלא דריש דגנך ולא דגן עובד כוכבים הוה דריש דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים מיהו אין נראה כלל לומר כן מדנקיט לקמן רבי מאיר ורבי יהודה לחיובא ואין לומר דנקט עיקר פלוגתייהו במירוח וכי מוקמת לה נמי ביש קנין מ''מ במירוח נמי פליגי כדפרישית דהא בהא תליא לא מצינו למימר הכי דעל כרחין ר''מ אית ליה תרוייהו לחיובא דאית ליה אין קנין ואית ליה אינו פוטר מדשרי לתרום משל כל על של כל והיה נראה לומר איפכא דאית ליה למימר תרוייהו לחיובא או לפטורא משום דתלתא דגנך כתיבי כדפירש בקונטרס בסמוך והשתא חדא לפטור מירוח הקדש אינך תרי הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות מירוח העובד כוכבים והשתא מהיכן נמעט דיגון עובד כוכבים לומר דיש קנין הלכך תרוייהו לחיובא ומאן דאית ליה יש קנין מוקי חד למירוח הקדש וחד למירוח העובד כוכבים וחד ליש קנין ומיהו קשה לפי' זה דבסוף השולח (שם מז.) ובסוף פ''ק דבכורות (דף יא:) מסיק למאן דאמר אין קנין דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים וצריך לומר דודאי מ''ד אין קנין יכול לסבור נמי מירוח העובד כוכבים פוטר ודגנך שלישי מוקי ליה לדרשא אחריתי ולא מסתבר ליה למידרשיה למיעוט אחר מיעוט אבל מאן דאית ליה יש קנין בע''כ צריך לפטור מירוח העובד כוכבים דלית לן לאוקומי לדרשא אחריתי כל כמה דאפשר לאוקומי לקרא כפשטיה דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים והשתא משכח תנאי שפיר דר''מ על כרחין מחייב בתרוייהו מדשרי משל כל על של כל ור''ש ורבי יוסי אפילו סבירא להו אין קנין ע''כ נמי פטרי מירוח העובד כוכבים מטעמא דפרישית ובההיא דגיטין (דף מז.) דקאמר במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דגן עובד כוכבים ומר סבר דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים לא חש לפרש אלא חד דגנך אי נמי הכי קאמר ומר סבר דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים והוי מיעוט אחר מיעוט אבל ההיא דבכורות ליכא למימר הכי ולהאי פי' מצינו למימר דהאי דאיפליגו רבה ור' אלעזר בגיטין ביש קנין אליבא דר' יוסי פליגי דאילו ר''מ ע''כ ס''ל דאין קנין ועוד יש לפרש דע''כ לא מיתוקמא פלוגתא דהכא אלא במירוח ולא ביש קנין דשמעינן ליה לרבי מאיר דאמר יש קנין בפ''ק דע''ז (דף כ:) דתנן אין משכירין בתים ואין צריך לומר שדות דברי ר''מ ומפרש בגמ' דאין צריך לומר שדות משום דאית בה תרתי חדא קניית קרקע וחדא דמפקע להו ממעשר פירוש דיש קנין והא דקאמר ר''מ הכא משל כל על של כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה עובד כוכבים מישראל ומרחה דאי גדלה ברשות עובד כוכבים הוה ליה מן הפטור על החיוב ומיהו בירושלמי משמע דרבי מאיר סבר אין קנין דתנן במס' דמאי פ''ה מעשרין משל ישראל על של העובד כוכבים ומשל העובד כוכבים על של ישראל ואמרינן בגמ' מתני' כר''מ דאמר אין קנין לעובד כוכבים בא''י לפוטרו מן המעשרות ר' יהודה ור''ש אומרים יש קנין וירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פ''ק דמסכת ע''ז בית אינו מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי הוא להתברך מתוכה: רבי יוסי ור''ש אומרים כו'. מדשרי לתרום משל כותיים על של עובדי כוכבים ועל של ישראל אסר משמע דס''ל כותים גירי אריות הן והא דמשמע בפ''ק דחולין (דף יד.) גבי הלוקח יין מבין הכותיים דלא אסרי ר' יוסי ור''ש אלא משום דאין ברירה אבל אם ניתקן שרי בשתייה ההיא במטהר יינו של כותי וא''ת והא מסקינן בפרק קמא דשבת (דף טז:) אליבא דרבי יוסי דאמר
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|