ומשום כך סבור אביי כי יש איסור הקטרה גם כשמידת השאור פחותה מכ שיעור זית. ו

אילו רבא אמר כי אין קומץ בפחות משיעור כשני זיתים, ולכן האיסור "שאור... לא תקטירו" (ויקרא ב, יב) נאמר בשיעור שני זיתים ומעלה, ואילו הריבוי "כל שאור... לא תקטירו" מלמד שאף בחלק משיעור זה הריהו עובר ולעולם אין הקטרה פחותה מכזית.

א ועוד ממחלוקת אביי ורבא בענין זה. איתמר [נאמר] שנחלקו אביי ורבא בדינו של המעלה תערובת שיש בה משאור ומדבש על גבי המזבח, מה דינו? אמר רבא: הרי זה לוקה על העלאה זו ארבע סדרות מלקות, שכן יש במשמעות הכתוב "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו" (ויקרא ב, יא) ארבעה איסורים. ומפרטים: לוקה אחת משום איסור העלאה למזבח של שאור ("שאור... לא תקטירו"). ולוקה שניה משום איסור העלאה למזבח של דבש ("דבש לא תקטירו"). ולוקה עוד משום איסור העלאה למזבח של עירובי שאור (הנלמד מלשון הריבוי "כל שאור"), ולוקה עוד משום איסור העלאה למזבח של עירובי דבש (הנלמד מלשון הריבוי "וכל דבש").

ואילו אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות (לאו הכולל כמה איסורים), שכיון שנאמר בכל אלה הלאו "לא תקטירו", הרי זה לאו כולל שאין לוקים עליו. ובפירוש שיטת אביי נחלקו חכמים,

איכא דאמרי [יש שאומרים] כי לדעת אביי סדרת מלקות חדא [אחת] מיהא [על כל פנים] הריהו לקי [לוקה] על הקטרת השאור, וכן אחת נוספת על הקטרת הדבש, שכן שני איסורים אלה אינם בגדר לאו שבכללות (שהרי הכתוב "לא תקטירו" מתייחס לשניהם, וכאילו נאמר בכתוב "שאור לא תקטירו", "דבש לא תקטירו").

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] כי לדעת אביי אף סדרת מלקות חדא [אחת] על השאור ועל הדבש נמי לא לקי [גם כן אינו לוקה], וטעם הדבר: דהא [שהרי] לא מיחד לאויה [אין הלאו שלו מיוחד, מוגדר לעצמו] כדרך שמוגדר הלאו של חסימה של שור בדישו (דברים כה, ד), שממנו למדים לכל הדינים של מלקות לעובר על מצוות לא תעשה.