סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

ואילו כהן שמגביה את השולחן מעל גבי הקרקע לצורך נטילת הבזיכים ממנו לא קתני [אינו שונה], ומכאן שאת קומץ המנחה גם כן קומצים מכלי שעל גבי קרקע.

ודוחים: לאו אמרת התם [האם לא אמרת שם] לגבי המשנה "כל הקומץ ונותן בכלי" וכו' שסדר עבודות המנחה החשובות נקט [הוא אוחז]? הכא נמי [כאן גם כן] יש לומר כי סדר עבודות החשובות נקט [הוא אוחז], ואין להוכיח מכאן שאין צורך בהגבהה.

ומקשים: מי דמי [האם הדבר דומה]? התם לא נחית למניינא דכהנים [שם אינו יורד למנין של כהנים], בכמה כהנים מדובר, ואילו הכא נחית למניינא דכהנים [כאן הוא יורד למנין של כהנים], ואם איתא [כך הוא], שצריך הגבהה — ליתני [שישנה] גם כהן מגביה! אלא שמע מינה [למד מכאן]: קומצין מכלי שעל גבי קרקע, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

א ועוד בענין זה, אמר רבא: פשיטא [פשוט] לי, קומץ הכהן מכלי שמונח על גבי קרקעשכן מצינו בסילוק בזיכין של לבונה מעל שולחן הפנים, שהוא מונח על קרקע המקדש. וכן מקדשין מנחה מתחילה בכלי שעל גבי קרקעשכן מצינו בסידור בזיכין עם הלחם על השולחן.

ולאחר הקדמת הדברים הללו שהיו ברורים לו, בעי [שאל] רבא: קידוש קומץ בכלי שעל גבי קרקע מאי [מה] דינו? האם מקידוש מנחה ילפינן לה [למדים אנו אותה], שמקדשים בכלי שעל גבי קרקע, או האם מקבלת דם ילפינן לה [למדים אנו אותה], מה הדם אין מקבלים אותו בכלי שעל גבי קרקע, אף הקומץ אין נותנים אותו בכלי שעל גבי קרקע? הדר פשטה [חזר רבא ופתרה]: מדם ילפינן לה [למדים אנו].

ושואלים: ומי [והאם] אמר רבא הכי [כך] שלמדים מתן הקומץ בכלי מקבלת הדם בכלי? והא אתמר [והרי נאמר]: קומץ שחלקו בשני כליםרב נחמן אמר: אינו קדוש, ורבא אמר: קדוש. ואם איתא [אכן הוא], לילף [שילמד] מדם, שאינו מתקדש אם ניתן בשני כלים! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מההיא, ממה שאמר שהקומץ שחילקו לשני כלים קדוש.

ב ומבררים: ודם מנלן [מנין לנו] שלא קדוש לחצאין? דתני [ששנה] רב תחליפא בן שאול בענין מי חטאת (פרה אדומה): קידש את המים בשני כלים, והיה במים פחות מכדי הזאה בכלי זה, כלומר, פחות מכדי שיכול לטבול בהם את אגודת האזוב ולהזות, ופחות מכדי הזאה בכלי זהלא קידש, ואפילו צירף אותם אחר כך לכלי אחד — אינו יכול להזות מהם.

ואיבעיא להו [ונשאלה להם]: בקבלת דם החטאת בכלי לצורך הזאה על המזבח מאי [מה] הדין? האם נאמר כי הלכתא [הלכה למשה מסיני] היא לגבי מי חטאת בלא טעם, ומהלכתא לא ילפינן [ומהלכה אין למדים] לדינים אחרים.

או דלמא התם מאי טעמא [שמא שם מה הטעם] — משום דכתיב [שנאמר]: "וטבל במים" (במדבר יט, יח), במים שנתן מתחילה בכלי, ומכאן שצריך היה להיות בהם מתחילה כשיעור הזאה, הכא נמי הכתיב [כאן, בחטאת, גם כן נאמר]: "וטבל הכהן את אצבעו בדם" (ויקרא ד, ו)?

ואיתמר [ונאמר] על כך, אמר ר' זריקא, אמר ר' אלעזר: אף בדם לא קידש אם קיבל פחות מכשיעור הזאה בכלי זה ופחות מכשיעור בכלי זה. אמר רבא, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] (בפני כהן מניח) [בפר כהן משיח], שנאמר בו: "וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם" (שם), "וטבל" — שיהא בו די דם כדי שיטבול בו את אצבעו, ולא יהא שם דם מועט כל כך שיהא רק מספיג מקנח דם באצבעו מדפנות הכלי.

"בדם" — באותו דם שכבר היה שם, לומר שצריך שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו, "והזה מן הדם"מן הדם שבענין, כלומר, מן הדם שבכלי (כאשר יבואר להלן).

ומסבירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] "וטבל" ואיצטריך למכתב [והוצרך לכתוב] "בדם", למרות ששניהם עוסקים בשיעור הדם, דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק "וטבל", הוה אמינא [הייתי אומר]: די במה שיש עכשיו בדם כדי טבילה והזאה אחת אף על גב [אף על פי] שלא קיבל בכלי זה שיעור כל הטבילות, דהיינו דם שיש בו כדי הזאה שבע פעמים, מעיקרו — על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] "בדם".

ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק "בדם", הוה אמינא [הייתי אומר] כי אם היה מתחילה שיעור ראוי, והוא משתמש בדם שהיה בכלי מתחילה — אפילו יש עכשיו בכלי דם בשיעור מספיג הרי זה כשר, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] "וטבל", דרך טבילה ולא דרך סיפוג.

ושואלים: מה ששנינו "מן הדם שבענין", למעוטי מאי [למעט מה] הוא בא? אמר רבא: למעוטי [למעט] שירים שבאצבע, שלאחר כל הזאה צריך לחזור ולטבול אצבעו בדם שבכלי ולהזות, ולא מן הדם שנותר על אצבעו. ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לר' אלעזר, דאמר: שירים שנותרו באצבעפסולין.

אמר ליה [לו] רבין בר רב אדא לרבא: אמרי [אומרים] תלמידך שכך אמר רב עמרם, תניא [שנויה ברייתא]: היה מזה מדם החטאת ונתזה הזאה מידו על הבגד, אם עד שלא הזהטעון הבגד כיבוס, כדין בגד שנפל עליו דם חטאת הראוי להזאה, אם משהזה ניתז הדם על הבגד — אין טעון כיבוס;

מאי לאו [האם אין] הכוונה: אם עד שלא גמר כל הזאתו ניתז — טעון כיבוס, ומשגמר הזאתו ניתז דם — אינו טעון כיבוס? שמע מינה [ולמד מכאן] ששירים שנותרו באצבע בין הזאה להזאה, כל עוד לא נגמרה הזאת דם החטאת — כשרים להזאה, שהרי דם שאינו ראוי להזאה אינו טעון כיבוס!

ודוחים: לא, הכוונה היא: אם ניתז הדם מידו עד שלא יצתה מידו הזאהטעון כיבוס, ואם משיצאה הזאה מידו ונתזה ממה שנשאר על אצבעו — אין טעון כיבוס, שכבר נפסל להזאה.

איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא ממה ששנינו בענין פרה אדומה: גמר הכהן מלהזות מדמה כנגד פתח ההיכל — מקנח ידו מן הדם בגופה של פרה, מפני שאינו עומד להזאה, ונדייק: גמר מלהזות — אין [כן], לא גמרלא, למרות שנותרו שיריים על אצבעו, ומכאן שהם כשרים להזאה!

אמר ליה [לו] רבא, כך יש לפרש: כאשר גמר כל ההזאה — מקנח ידו, אם עדיין לא גמרמקנח אצבעו אחר כל הזאה, כדי שלא יזה מן הדם שנותר עליה.

ושואלים: בשלמא [נניח, מובן הדבר] כי כאשר גמר מקנח ידו בגופה של פרה — מפני דכתיב [שנאמר]: "ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת פרשה ואת דמה" (במדבר יט, ה), שצריך לשרוף את דמה יחד עם בשרה, אלא לא גמר מקנח אצבעו, במאי [במה] מקנח? דאי אמרת [שאם אומר אתה] שמקנח בגופה של פרה, איבעי ליה למיתני [צריך היה לו לשנות]: מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה! אלא מדלא קתני הכי שמע מינה תוך שאינו שונה כך למד מכאן] דלא בעי [שאינו צריך] קינוח!

אמר אביי: מקנח את אצבעו בשפת מזרק שבו היה דם, כדכתיב [כמו שנאמר]: "כפורי זהב" וגו' (עזרא א, ב) שהם המזרקים, והם קרויים כן על שם שמכפרים (=מקנחים) בהם את הדם.

ושבים לעיקר הענין, ושואלים: ומי [והאם] אמר ר' אלעזר הכי [כך] שדם אינו קדוש לחצאין? והא איתמר [והרי נאמר]: חביתי כהן גדול עשירית האיפה (עשרון) סולת שצריך הכהן הגדול להביא מחציתה בבוקר ומחציתה בערב — ר' יוחנן אמר: אינה קדושה לחצאין, אם קידש חצי עשרון בכלי זה וחצי עשרון בכלי זה. ר' אלעזר אמר: מתוך שקרבה לחצאין, שהיו מקריבים מחציתה בבוקר ומחציתה בין הערביים — אף קדושה לחצאין;

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר