|
טקסט הדף מנוקד
שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דַּעֲיַילָא קַלְטַהּ לַהּ מְחִיצְתָּא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דַּהֲדַר הֲדַר
לָאו הַיְינוּ פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף דִּתְנַן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ וְאִיבַּעְיָא לְהוּ יָרְדוּ מַהוּ שֶׁיַּעֲלוּ רַבָּה אָמַר לֹא יַעֲלוּ וְרַב יוֹסֵף אָמַר יַעֲלוּ תִּיבְּעֵי לְרַבָּה תִּיבְּעֵי לְרַב יוֹסֵף תִּיבְּעֵי לְרַבָּה עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּה אֶלָּא בְּמִזְבֵּחַ דַּחֲזֵי לֵיהּ מְקַדֵּשׁ דְּלָא חֲזֵי לָא מְקַדֵּשׁ אֲבָל מְחִיצָה אַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי לַיהּ קָלְטָה אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ לְרַב יוֹסֵף עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב יוֹסֵף הָתָם אֶלָּא דְּחַד מָקוֹם הוּא אֲבָל הָכָא דִּתְרֵי מְקוֹמוֹת נִינְהוּ לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה בְּחַד גִּיסָא וּלְרַב יוֹסֵף בְּחַד גִּיסָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבִּי יַנַּאי דְּבָעֵי רַבִּי יַנַּאי אֵבְרֵי עוֹלַת בָּמַת יָחִיד שֶׁעָלוּ לַמִּזְבֵּחַ וְיָרְדוּ מַהוּ הֵיכָא דְּלֹא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּמָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר מַאי תֵּיקוּ אִיתְּמַר שְׁחִיטַת לַיְלָה בְּבָמַת יָחִיד רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר כְּשֵׁרָה וְחַד אָמַר פְּסוּלָה וְקָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּרַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כְּתִיב וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְתִיב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכוֹל עַל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כׇל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם מָר מְשַׁנֵּי כָּאן בְּחוּלִּין כָּאן בְּקָדָשִׁים וּמַר מְשַׁנֵּי כָּאן בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה גְּדוֹלָה כָּאן בְּקׇדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה אִיתְּמַר עוֹלַת בָּמַת יָחִיד רַב אָמַר אֵין טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְקָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֵין טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ מָר סָבַר מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ לָא שְׁנָא בָּמָה גְּדוֹלָה וְלָא שְׁנָא בָּמָה קְטַנָּה וּמָר סָבַר בְּבָמָה גְּדוֹלָה אִין בְּבָמָה קְטַנָּה לָא תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבָרִים שֶׁבֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין קֶרֶן וִיסוֹד וְכֶבֶשׁ וְרִיבּוּעַ בְּבָמָה קְטַנָּה כִּיּוֹר וְכַנּוֹ בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין כִּיּוֹר וְכַנּוֹ בְּבָמָה קְטַנָּה חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה קְטַנָּה דְּבָרִים שֶׁשָּׁוְותָה בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה שְׁחִיטָה בְּבָמָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה דָּם מַתִּיר וּמְפַגֵּל בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה מוּמִין וּזְמַן בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה אֲבָל נוֹתָר וְהַזְּמַן וְהַטָּמֵא שָׁוִין בָּזֶה וּבָזֶה תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְמַן בְּבָמָה קְטַנָּה כְּבָמָה גְּדוֹלָה אָמְרָה תּוֹרָה לָן יִשָּׂרֵף וּפִיגּוּל יִשָּׂרֵף מָה פִּיגּוּל פָּסוּל בְּבָמָה אַף לָן פָּסוּל בְּבָמָה אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דְּהָא אָמְרָה תּוֹרָה לָן יִשָּׂרֵף וְיוֹצֵא יִשָּׂרֵף מָה יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה אַף לָן כָּשֵׁר בְּבָמָה וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא מֵעוֹפוֹת רש"ישהכניסה. גרס בדרבי אלעזר שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ קלטוה מחיצות לכל דבר גרס במסכת מעילה (דף ג.) אלמא אף קדשים שנשחטו בבמה קטנה שהקריבן בגדולה כל דין במה גדולה נוהג בהן ושמעינן מינה נמי דבשעת היתר במה נמי לא נשתנה דין גדולה מהלכתא ושתיהן הלשונות דרמי בר חמא פליגי אדרבי אלעזר: שהכניסה לפנים. אחר ששחטה בחוץ וחזר והוציאה: מהו. מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים או לא: ה''ג דתנן קדשי קדשים כו'. ולא גרסינן דאיתמר ולא גרס אם עלו לא ירדו ומשנה היא במסכת מעילה: מועלין בהן. ולא אמרינן כמאן דחנקינון דמי והוי להו כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה כדתניא במסכת מעילה: ה''ג במסכת מעילה והכי נמי גרסינן לה לאו היינו דרבה ורב יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם ואיבעיא להו עלו מהו שירדו רבה אמר ירדו ורב יוסף אמר אם עלו לא ירדו רבה אמר ירדו דלא דמו לשאר פסולין שפסולן בקדש אלא כמאן דחנקינון דמי אלמא לרבה לא אמרינן קלוט לרב יוסף אמרינן קלוט: דלא חזי לא מקדש. דתניא בפ' המזבח [מקדש] (לעיל פג:) מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת''ל עולה והני לאו ראוי נינהו דלרבה כמאן דחנקינון דמי: דחד מקום הוא. שהרי בעזרה נשחטו: דבעי רבי ינאי אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח מהו שירדו. ה''ג ובמעילה (דף ג:) נמי הכי גרס לה אבל לא ברבי ינאי גרס לה התם: אברי עולה שנשחטה בבמת יחיד. שלא במקומה הוא לגבי במה גדולה כקדשי קדשים ששחטן בדרום: ה''ג איתמר עולת במת יחיד ששחטה בלילה רב אמר כשר ושמואל אמר פסול וקמיפלגי בהא דרבי אלעזר רמי כתיב גולו אלי היום אבן גדולה בעוד שהוא יום אלמא דלילה פסולה בבמה קטנה והתם במה קטנה הואי שהרי במלחמה היו רודפים אחרי פלשתים וכתיב סיפא דקרא ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה: רב משני כאן בקדשי במה גדולה. שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה ואע''ג דאקרבינהו בבמה קטנה בעינן יום: כאן בקדשי במה קטנה. קרבו בלילה: ושמואל משני הא דכתיב יום אקדשים קאי ואפילו בקדשי במה קטנה בעינן יום הא דכתיב לילה בחולין: במדבר. סיני: מאהל מועד ואילך. ששם נאמר בויקרא: קרן וכבש ויסוד וריבוע. ילפינן להו בפרק קדשי קדשים (לעיל סב.) ובמזבח של משכן כתיב כיור וכן בין אהל מועד ובין המזבח כתיב ביה (שמות ל): חזה ושוק. תנופה לפני ה' כתיב בהו (ויקרא ז): שחיטה הפשט וניתוח כו'. דלא אשכחן בהו מיעוטא: דם. לזריקה מתיר את הבשר בזריקה ומקמי זריקה אסירא: ומפגל. פיגול נוהג בהן כדיליף לקמן: ומומין. דלא אשכחן דשרינהו בקטנה: וזמן. לאכילה: אבל הזמן והנותר והטמא כו'. סיפא דמתני' היא ולא בברייתא הוא: מנין לעשות זמן. להיות נפסל בנותר: הלן. היינו נותר: והיוצא ישרף. נפקא לן בפסחים (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה היתה לפיכך אכל תאכלו אותה הא אם לא היתה פנימה ראויה היא לישרף: מה יוצא כשר בבמה. קטנה שהרי כשירה בלא מחיצות אף לן כשר ומעתה לא יהא הזמן פוסל דהא אתיא מהאי דינא כדאמרן: ודין הוא. מדרך אחרת שיהא הזמן פוסל בה: תוספותאבל בספרים ישנים גרסינן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן אם עלו לא ירדו ואיבעיא להו ירדו מהו שיעלו רבה אמר לא יעלו רב יוסף אמר יעלו תיבעי לרבה כו' ומיירי במשלה בהן האור להכי לכ''ע אם עלו לא ירדו ובריש מעילה (דף ב:) דאמר רבה אם עלו ירדו מיירי בלא משלה בהן האור ותדע בלא ההיא דמעילה צריך לאוקמא הכא במשלה בהן האור דאי בלא משלה אמאי אמר רב יוסף אם ירדו יעלו הא אמרינן פרק ב''ש (לעיל מג.) כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וכל שכן בשחיטת דרום דגרוע משאר פסולין והכא מיירי בהכניסה חיה וקלטוה כדין במה גדולה להצריך כיהון וריחוץ ידים ורגלים מן הכיור ואם היא שלמים בעי תנופת חזה ושוק ולפי גירסא זו גרסינן בסמוך אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח של במה גדולה וירדו מהו שיעלו פירוש דכיון דשחטן בחוץ שמא הוי כמו שחטן בדרום וגם שמא כיון ששחטה בהיתר בחוץ בבמת יחיד שלכך הקדישה תחילה לכולי עלמא היכא דמשלה האור יעלה אבל ללשון ראשון דמבעיא ליה בלא משלה ומדמי ליה לשחיטת דרום הלא פשיטא אפי' שאר פסולין דלא גריעי כמו שחיטת דרום אם עלו וירדו לא יעלו כדאמר עולא פרק ב''ש (שם) אם לא משלה בהן האור כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וצריך לומר הא דקאמר מילתא דפשיטא לרבה ורב יוסף מיבעיא ליה לרבי ינאי היינו לאיכא דאמרי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|