שחט עוף קדשים בחוץ והעלה בחוץ — חייב.

נמצא שדרך הכשירו של עוף בפנים, כלומר, במליקה שעל ידה הוא מתחייב אם העלהו בחוץ — פטורו בחוץ, שאם מלקו בחוץ והעלהו בחוץ — פטור. דרך הכשירו מבחוץ בשחיטה, שאם שחט בחוץ הריהו מתחייב על העלאה בחוץ — פטורו בפנים, שהשוחט בפנים והעלה בחוץ פטור.

ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ כששחטו וגם העלהו בחוץ — חייבין על כיוצא בו ששחטו בפנים שהעלה בחוץ, חוץ מן השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ.

א גמרא על מה ששנינו במשנתנו ששחיטה היא דרך הכשרו של עוף קדשים מבחוץ, תוהים: האי [ביטוי זה] "הכשירו" אינו מתאים, שהרי שחיטה זו אינה מכשירה כלל עוף קדשים, אלא חיובו הוא, כלומר, הדרך בה הוא מתחייב על העלאה בחוץ! ומשיבים: אכן תני [שנה]: "חיובו".

ב עוד שנינו בסוף משנתנו כי ר' שמעון אומר: כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ. ושואלים: אהיכא קאי [היכן ר' שמעון עומד]? לאיזה חלק של המשנה הוא מתייחס?

אילימא ארישא קאי [אם תאמר על ראשה הוא עומד], שאמר התנא הראשון: המולק עוף בפנים והעלה בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור. ואמר ליה [לו] ר' שמעון: כי היכי [כמו] שהנמלק בפנים מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך הנמלק בחוץ נמי מיחייב [גם כן מתחייב] על העלאתו. אם כן האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבין עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שחייבין עליו בפנים חייבים על כיוצא בו בחוץ" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תאמר להיפך: כי היכי [כמו] שהנמלק בחוץ לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך המולק בפנים נמי [גם כן] לא ליחייב [מתחייב] על העלאתו. אם כן, האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שאין חייבין עליו בחוץ אין חייבים על כיוצא בו בפנים" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תאמר כי ר' שמעון אסיפא קאי [על סופה של המשנה מתייחס] שאמר התנא הראשון: השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ — פטור, שחט בחוץ והעלה בחוץ — חייב. ואמר ליה [לו] ר' שמעון: כי היכי [כמו] שהנשחט בפנים לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך הנשחט בחוץ נמי [גם כן] לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו. אם כן, האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ", "כל שאין חייבין עליו בפנים" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תפרש: כי היכי [כמו] שעל הנשחט בחוץ מיחייב [מתחייב], כך על הנשחט בפנים נמי מיחייב [גם כן מתחייב] על העלאתו בחוץ — אולם אי אפשר לומר כן, שכן הא קתני [הרי הוא שונה] במפורש: חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ שאינו חייב!

אלא אמר זעירי: שחיטת בהמה בלילה בפנים איכא בינייהו [יש ביניהם], כלומר, ר' שמעון אינו מתייחס להלכות השנויות קודם לכן במשנה, אלא להלכה אחרת ששנה התנא הראשון, ואינה שנויה לפנינו. והכי קאמר [וכך הוא אומר] התנא הראשון: [וכן] השוחט בהמה בפנים במקדש בלילה, והיא נפסלת בכך והעלה בחוץ — פטור, לפי שאין היא מתקבלת בפנים. אבל אם שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ — חייב.

ועל כך ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ אם שחטו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כששחטו בפנים והעלה אותו בחוץ (ואף השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ בכלל זה), חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ.

רבא אמר: קבלה של דם הקרבן בכלי חול בפנים איכא בינייהו [יש ביניהם], והכי קאמר [וכך אומר] התנא הראשון: [וכן] המקבל דם בכלי חול בפנים והעלה בחוץ — פטור, שהרי אינו ראוי להתקבל בפנים. אבל המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ — חייב.

ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ, אם עשאו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כשעשאו בפנים והעלו בחוץ (ואף המקבל דם בכלי חול בכלל זה), חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלו בחוץ.

ואומרים: השתא דתני אבוה [עכשיו ששנה אביו] של שמואל בר רב יצחק כי ר' שמעון חולק על ההלכה שבראש המשנה, שכן הוא שונה בברייתא: המולק עוף בפנים והעלו בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור, ור' שמעון מיחייב. יש לפרש כי ר' שמעון התם קאי [שם הוא עומד], להלכה זו של המולק בחוץ הוא מתייחס בסוף המשנה, ותני [ושנה] כך בדבריו: כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ, ובכלל זה המולק את העוף בפנים — חייבין עליו בחוץ, שגם אם מלק בחוץ — חייב על העלאתו.

ג משנה חטאת שקבל הכהן את דמה בכוס אחד, ונתן תחילה מן הדם על מזבח בחוץ למקדש, וחזר ונתן ממה שנותר בפנים. או שנתן תחילה מן הדם בפנים, וחזר ונתן ממה שנשאר מן הדם בחוץ — חייב בשני המקרים משום העלאה בחוץ, משום שכולו (כל הדם שבכוס) ראוי הוא לנתינה בפנים.

אם קבל דמה בשתי כוסות, נתן שניהם בפנים — פטור, שעשה כראוי. אם נתן את שניהם בחוץ — חייב, שהרי שניהם ראויים ליקרב בפנים. אם נתן אחד בפנים ואחד בחוץ — פטור על השני, שהרי כבר גמר את המצוה בכוס הראשון, ושוב אין השני ראוי לבוא בפנים. אם נתן תחילה אחד בחוץ ואחר כך אחד בפנים — חייב על החיצון שהיה ראוי לבוא בפנים. והפנימי מכפר, כלומר, יצא בו ידי חובת חטאתו.

למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות וצריך להקריב אחת מהן לחטאתו. אם שחט שתיהן בפנים — פטור. אם שחט שתיהן בחוץ — חייב, ששתיהן ראויות היו לישחט בפנים. שחט אחת בפנים ואחר כך אחת בחוץ — פוטר על השניה ששחט בחוץ, שכבר יצא ידי חובתו בראשונה, ואין השניה ראויה ליקרב בפנים. שחט אחת בחוץ ואחת בפנים — חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת, כלומר, יוצא בה ידי חובת חטאתו.

ומוסיפה המשנה: במקרה שכבר שחט שתיהן בפנים, וזרק דמה של אחת מהן, הרי כשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה, והוא מותר לכהנים, כך היא החטאת הזו פוטרת את בשר חבירתה מן המעילה.