|
טקסט הדף מנוקד
שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב
נִמְצָא דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁירוֹ בִּפְנִים פְּטוּרוֹ בַּחוּץ דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁירוֹ מִבַּחוּץ פְּטוּרוֹ בִּפְנִים רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ חַיָּיבִין עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ בִּפְנִים שֶׁהֶעֱלָה בַּחוּץ חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ גְּמָ' הַאי הֶכְשֵׁירוֹ חִיּוּבוֹ הוּא תְּנִי חִיּוּבוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר [וְכוּ'] אַהֵיכָא קָאֵי אִילֵּימָא אַרֵישָׁא קָאֵי הַמּוֹלֵק עוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי הֵיכִי דִּפְנִים מִיחַיַּיב בַּחוּץ נָמֵי מִיחַיַּיב הַאי כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּפְנִים מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא כִּי הֵיכִי דִּבְחוּץ לָא מִיחַיַּיב בִּפְנִים נָמֵי לָא לִיחַיַּיב הַאי כֹּל שֶׁאֵין חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַסֵּיפָא קָאֵי הַשּׁוֹחֵט עוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי הֵיכִי דְּבִפְנִים לָא מִיחַיַּיב בַּחוּץ נָמֵי לָא מִיחַיַּיב הַאי כֹּל שֶׁאֵין חַיָּיבִין מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּבַחוּץ מִיחַיַּיב בִּפְנִים נָמֵי מִיחַיַּיב הָא קָתָנֵי חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ אָמַר זְעֵירִי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה בַּלַּיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְהָכִי קָאָמַר [וְכֵן] הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בִּפְנִים בַּלַּיְלָה וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר שָׁחַט בַּחוּץ בַּלַּיְלָה וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ חַיָּיבִין עַל כְּיוֹצֵא בּוֹ בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט עוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ רָבָא אָמַר קַבָּלָה בִּכְלִי חוֹל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְהָכִי קָאָמַר [וְכֵן] הַמְקַבֵּל בִּכְלִי חוֹל בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר הַמְקַבֵּל בִּכְלִי חוֹל בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ חַיָּיבִין עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ בִּפְנִים וְהֶעֱלוֹ בַּחוּץ חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט עוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלוֹ בַּחוּץ הַשְׁתָּא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הַמּוֹלֵק עוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלוֹ בַּחוּץ חַיָּיב מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ פָּטוּר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מִיחַיַּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם קָאֵי וְתָנֵי כֹּל שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ מַתְנִי' חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ חַיָּיב שֶׁכּוּלּוֹ רָאוּי בִּפְנִים קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים פָּטוּר שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ חַיָּיב אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ פָּטוּר אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים חַיָּיב עַל הַחִיצוֹן וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִּפְנִים פָּטוּר שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ חַיָּיב אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ פָּטוּר אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים חַיָּיב עַל הַחִיצוֹנָה וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ כָּךְ הִיא פּוֹטֶרֶת אֶת בְּשַׂר חֲבֶירְתָּהּ רש"ישחט בחוץ והעלה בחוץ חייב. אף על העלאה שחיטה בחוץ בעוף רבייה רחמנא (ויקרא יז) מאו אשר ישחט ואהעלאתו נמי אמרינן לקמן (דף קיט:) ואליהם תאמר לערב פרשיות דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר והעלן או הוא או אחר חייב: נמצא דרך הכשירו בפנים כו'. בגמרא פריך אסיפא דרך הכשירו בחוץ חיובו הוא דעוף קדשים אין לו הכשר בחוץ בשחיטה והכי איבעי למיתני דרך חיובו בחוץ פטורו בפנים דרך חיובו בפנים פטורו בחוץ כגון שחט בפנים והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב מלק בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור נמצא במקום שמתחייב על העלאתו אם נעשית עבודה הראשונה בפנים כגון במליקת פנים פטור על העלאתו אם נעשית עבודה ראשונה בחוץ ודרך שמתחייב על העלאה אם נעשית העבודה ראשונה בחוץ כגון בשחיטה פטורו בפנים אם נשחט בפנים והעלה בחוץ: ר''ש אומר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בפנים והעלה בחוץ כו'. בגמרא מפרש לה ומיהו הכי משמע כל שחייבין על העלאתו כו' אם נעשית עבודתו כולו בחוץ חייבין עליו בנעשית עבודתו ראשונה בפנים ואח''כ העלהו בחוץ חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ דפטור ואילו דכותיה בחוץ הוה מתחייב אף בהעלאה: גמ' הכשרו חיובו הוא. דבחוץ מאי הכשר שייך למימר חיובו שייך למימר כדפרישית לעיל: ר''ש אהייא. פליג: בחוץ נמי מיחייב. אם מלקו בחוץ נמי מחייב אהעלאתו בחוץ: שחיטת לילה בבהמה והעלה בחוץ איכא בינייהו. וחסורי מחסרא מתניתין במילתיה דתנא קמא והכי קאמר וכן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור דאינה מתקבלת בפנים דכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם ואפי' עלתה תרד ורבי יהודה היא דאמר בפרק המזבח (לעיל דף פד.) פרט לנשחטה בלילה: שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב. דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום דהא ראוי הוא לבא אל פתח אהל מועד למחר ובהעלאתו נמי חייב דהא כתיב (ויקרא יז) ואליהם תאמר: חייבין על כיוצא בפנים והעלה בחוץ. והשוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב כאילו שוחטה בחוץ דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפרק המזבח מקדש (שם) דקתני ר''ש אומר עולה אין לי אלא עולה כשירה מנין לרבות שנשחטה בלילה כו': חוץ מן השוחט העוף בפנים והעלה בחוץ. דפנים נמי אם עלה ירד דהא מיקטל קטליה כדאמרי' בהמזבח מקדש (לעיל דף פה.): [וכן] המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור. דהא בפנים אם עלה ירד דה''ל כנשפך דמה ורבי יהודה היא דלית ליה אם עלו לא ירדו אלא בלן ויוצא ונשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקיבלו פסולין את דמו בהנך פסולין דחזו לעבודת צבור כדמפרש בהמזבח מקדש (שם דף פד:): רבי שמעון אומר כו'. דהא בפנים נמי אית ליה אם עלתה לא תרד ואפי' נשפך דמה כדקתני התם: והשתא דתני אבוה דשמואל. דרבי שמעון מחייב אמלק בחוץ והעלה בחוץ תני במילתיה דר''ש במתני' כל שחייבין עליו בפנים כגון המולק בפנים והמעלה בחוץ חייבין עליו בחוץ ודקתני סיפא חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ כדיוקא קאי דאיכא למידק ממילתא דר''ש הא כל שאין חייבין עליו בפנים והעלה בחוץ כגון קדשים פסולין שלא היה פסולן בקדש כגון הרובע והנרבע כו' אין חייבין עליהן אם שחטן בחוץ והעלן בחוץ אשחיטתן לא מיחייב דלא קרינא ביה ואל פתח אהל מועד לא הביאו והעלאתן מהיכא תיתי דהא לא קרינא ביה נמי אל פתח אהל מועד לא יביאנו חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלו בחוץ שאף על פי שפטור על העלאתו בחוץ חייבין על כיוצא בו בשוחט בחוץ והעלה בחוץ דהא איתרבאי לעיל (דף קז.) שחיטתו מאו אשר ישחט והעלאתו מואליהם תאמר: מתני' נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב. כדי נסבה אלא משום סיפא דבעי מיתני בפנים וחזר ונתן בחוץ ואשמעינן דאע''ג דשיריים נינהו מיחייב עלייהו וסתמא כרבי נחמיה: שניהם בחוץ חייב. אחת ואם היתה לו ידיעה בינתיים חייב שתים: אחד בפנים ואח''כ השני בחוץ פטור. ואפילו לרבי נחמיה כדמפרש בגמרא דקסבר כוס אחד עושה את חבירו דחוי הילכך אפילו שיריים לא הוי: והפנימי מכפר. להכשיר הזבח כדאמרן בכל הזבחים שנתערבו (שם דף פב.) דלא עשה את המשוייר כיוצא בו: למה הדבר דומה. בגמרא מפרש למה לי לדמויינהו ומאי גמרי מהדדי: שתיהן בחוץ חייב. על כל אחת ואחת דבשעת שחיטה כל אחת היתה ראויה לפנים: אחת בפנים והשניה בחוץ פטור. דהויא לה חטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא ואינה מתקבלת בפנים: חייב על החיצונה. דהא חזיא לפנים דאיזו מהן שירצה יקריב: והפנימית מכפרת. על הבעלים: כשם שדמה פוטר בשרה. מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה דיהא בה שעת היתר לכהנים כך היא פוטרת את בשר חברתה ואע''פ שפסולה ואשחט שתיהם בפנים קאי ואשמעינן דהיכא דמונח בכוסות וקדם וזרק את דם האחת פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכיפרו בעליה דקיימא לן חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין אבל משום שחוטי חוץ לא איצטריכא ליה דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה כדאמרינן בשמעתא קמייתא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואגב גררא נסבה הכא איידי דנקטא משום שחיטת חוץ ובפרק קמא דמעילה (דף ו:) נמי קתני לה לכולה: תוספותהשוחט בלילה בהמה כו'. ואם תאמר שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ אמאי חייב ומאי שנא משלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור כדאיתא בפרק שני שעירי (יומא דף סב:) ויש לומר דלילה אין מחוסר זמן אבל התם מחוסר מעשה ואם תאמר לר''ש מאי שנא שוחט בהמה בלילה בפנים משוחט עוף בפנים ויש לומר דשוחט עוף בפנים מקטל קטליה ואם עלה ירד אפי' לר''ש אע''ג דלא מטמא בגדים אבית הבליעה שאין שום שחיטה מטמא בגדים אבית הבליעה אפילו טרפה או נרבע: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|