|
טקסט הדף מנוקד
הָיוּ סוֹבְלִין אוֹתוֹ בְּמוֹטוֹת יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְהָאַחֲרוֹנִים אֵינָן מְטַמְּאִין בְּגָדִים עַד שֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינָן מְטַמְּאִין עַד שֶׁיּוּצַּת הָאוּר בְּרוּבָּן נִיתַּךְ הַבָּשָׂר אֵין הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְּגָדִים
גְּמָ' מַאי בִּירָה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם יֵשׁ בְּהַר הַבַּיִת וּבִירָה שְׁמוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ קָרוּי בִּירָה שֶׁנֶּאֱמַר (וְאֶל) הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ שְׁלֹשָׁה בֵּית הַדְּשָׁנִין הֵן בֵּית הַדֶּשֶׁן גָּדוֹל הָיָה בַּעֲזָרָה שֶׁשָּׁם שׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל קוֹדֶם זְרִיקָה וּבֵית הַדֶּשֶׁן אַחֵר הָיָה בְּהַר הַבַּיִת שֶׁשָּׁם שׂוֹרְפִין פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל אַחַר זְרִיקָה וּכְמִצְוָתָן חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת תָּנֵי לֵוִי שְׁלֹשָׁה בֵּית הַדְּשָׁנִין הֵן בֵּית הַדֶּשֶׁן גָּדוֹל הָיָה בָּעֲזָרָה שֶׁשָּׁם שׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל בֵּין קוֹדֶם זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה וּבֵית הַדֶּשֶׁן אַחֵר הָיָה בְּהַר הַבַּיִת שֶׁשָּׁם שׂוֹרְפִין פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל בִּיצִיאָתָן וּכְמִצְוָתָן חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה לִינָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל בְּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּבִשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים מִי אָמְרִינַן כִּי מַהְנְיָא לִינָה בְּבָשָׂר דְּבַר אֲכִילָה אֲבָל הָנֵי דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא אָמַר רָבָא הָא מִילְּתָא אִיבַּעְיָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי וּפְשַׁטְנָא לֵיהּ מֵהָא וְשָׁוִין שֶׁאִם חִישֵּׁב בַּאֲכִילַת פָּרִים וּבִשְׂרֵיפָתָן שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם מַאי לָאו מִדְּמַחְשָׁבָה לָא פָּסְלָה לִינָה נָמֵי לָא פָּסְלָה וְדִלְמָא מַחְשָׁבָה הוּא דְּלָא פָּסְלָה אֲבָל לִינָה פָּסְלָה תָּא שְׁמַע פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ נִשְׁחֲטוּ הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וּבְלִינָה מַאי לָאו לִינַת בָּשָׂר לָא לִינַת אֵימוּרִין וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא כּוּלָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיּוּתַּךְ הַבָּשָׂר מִדְּסֵיפָא בָּשָׂר רֵישָׁא נָמֵי בָּשָׂר מִידֵּי אִירְיָא סֵיפָא בָּשָׂר רֵישָׁא אֵימוּרִין תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי לֵוִי שֶׁאֵירַע בָּהֶן פְּסוּל בִּיצִיאָתָן מַאי לָאו לִינָה לָא פְּסוּל טוּמְאָה וּפְסוּל יְצִיאָה בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר יְצִיאָה מַהוּ שֶׁתּוֹעִיל בְּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת מִי אָמְרִינַן הָנֵי מִילֵּי בָּשָׂר דְּאֵין סוֹפוֹ לָצֵאת חוֹבָה אֲבָל הָנֵי דְּסוֹפָן לָצֵאת חוֹבָה לָא אוֹ דִלְמָא הָכָא נָמֵי לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי לֵוִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בִּיצִיאָתוֹ מַאי לָאו פָּסוּל יְצִיאָה לָא פְּסוּל טוּמְאָה וּפְסוּל לִינָה בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שֶׁיָּצָא (רוּבּוֹ) [רוּבָּן] בְּמִיעוּט אֵבֶר מַהוּ הָךְ מִיעוּטָא דְּאֵבֶר בָּתַר רוּבָּא שָׁדֵינַן לֵיהּ וְהָא לָא נָפְקָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא בָּתַר רוּבָּא דִּבְהֵמָה שָׁדֵינַן פְּשִׁיטָא דְּלָא שָׁבְקִינַן רוּבָּא דִּבְהֵמָה וְאָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא דְּאֵבָרִים אֶלָּא שֶׁיָּצָא חֶצְיוֹ בְּרוֹב אֵבֶר הַאי מִיעוּטָא דְּאֵבֶר רש"יהיו סובלין אותו. הנשרפין כמצותן במוטות לקמן יליף לה: הראשונים. בני אדם הנושאין במוט אותן שבראש האחר יוצאים ראשונים: עד שיצאו. האחרונים בגמרא יליף לה: ניתך הבשר. דגמרה שריפתן אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים אבל מקמי הכי כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים וכולה יליף בגמרא: גמ' ששם שורפים פסולי בשר קדשי קדשים. שמחיצת אכילתן בעזרה ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה כדילפינן בפסחים בפרק כל שעה (דף כד.) מבקדש באש תשרף: קודם זריקה. שלא הגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין בעזרה: אחר זריקה. שהגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה: וכמצותן. וכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול: נשרפין חוץ לג' מחנות. כדילפינן בפירקין: בין לאחר זריקה. הואיל ועדיין לא יצאו: ביציאתן. לאחר שיצאו: מהו שתועיל. לפוסלן אם לנו: בבשר דבר אכילה. עולה או אימורין שהן לאכילת מזבח אבל הני דלשריפה קיימי דלא אשכחן לה אלא או באכילת מזבח כדכתיב (שמות כג) לא ילין חלב חגי וגו' או באכילת אדם כדכתיב (שם יב) לא תותירו וגו': ושוין שאם חישב כו'. ושוין ר''ש וחכמי' שנחלקו בפ' ב''ש (לעיל מג.) אם פיגול נוהג בחטאות הפנימיות שאם חישב לאכול מבשר הפרים למחר או אם חישב בשחיטה על מנת לשורפן חוץ לג' מחנות למחר לא עשה כלום דמחשבת אכילה בדבר שדרכו לאכול בעינן והני לאו דרכן לאכול וגבי שריפה נמי אע''ג דכי אורחיה חשיב אכילת מזבח או אכילת אדם בעינן לפגל ומ''ד פיגול נוהג בפנימיים כגון אם חישב על הקטרת אימורים להקריבו למחר: לינה נמי לא פסלה. בבשרו קס''ד דאי לינה פסלה מחשבת לינה נמי פסלה: לינת אימורין. דבמידי דהקטרה ודאי פסלה לינה: עד שיותך הבשר. דכל זמן שלא נעשית מצותן מועלין בהן: מדסיפא. לענין מעילה בבשר איירי: רישא נמי. לענין לינה לענין בשר קאמר: דתני לוי. במתניתא דלעיל: ופסול יציאה. כגון שיצאו לפני זריקת דמים שעדיין לא הגיע זמנן לצאת: יציאה מהו שתועיל. לפוסלן אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים: מאי קמיבעיא ליה. אמאי תיפסול הרי סופן לצאת: א''ר ירמיה בר אבא. כי קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת בפרק כל התדיר (לעיל פט:) הכא מאי מי אמרינן הני מילי בבשר קדשים קלים דאין סופן חובה לצאת אבל הני שסופן לצאת חובה לא מיפסלי ביציאתן: לא פסול טומאה ולינה. דקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא ומדחי ליה: שיצא רובו. ומיעוט אחד מן האברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה: מהו. מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר תוספותלא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה. תימה דבריש הוציאו לו (יומא דף מח.) בעי רב פפא חישב בחפינת קטרת מהו ת''ש הוסיף רבי עקיבא הקומץ והקטרת כו' מדפסיל טבול יום פסולה נמי מלינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה ולא דחי כדהכא וי''ל דהתם דבאכילת מזבח מה לי מחשבה מה לי לינה אבל הכא בבשר פרים הנשרפין וא''ת היכי פסלה מחשבה בקטרת הא תנן לעיל בפרק ב''ש (דף מב:) דקטרת ולבונה אין בהן משום פיגול וי''ל דנהי דכרת ליכא מחשבה מיהא פסלה מידי דהוה אחטאות הפנימיות לרבי שמעון דאמר בפ''ק (לעיל יד.) מודה היה רבי שמעון לפסול מק''ו משלא לשמו ובקטרת נמי אהני ג''ש דמלא מלא ממנחה והתם הקשה בקונטרס אמאי הוצרך לדקדק מטבול יום הוה ליה לאתויי ממתני' דמעילה (דף י.) דקתני בהדיא הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה ותירץ רבינו יב''א משום דההיא מיירי בקטרת דכל השנה כדקתני קדשו בכלי וההוא דמיקדש בכלי פסלה ביה לינה אבל התם בקטרת דיום הכיפורים דעיקרה אינה בכלי אלא משום דלא אפשר כדאמר התם לעיל והא אמרי' דלא מיפסלה בלינה אבל ההיא דרבי עקיבא משמע דמיירי בכל קטרת ועוד י''ל דההיא דמעילה איכא לדחויי מדרבנן וכן מחייבין עליה משום פיגול וטמא הוה אמינא מכת מרדות כמו אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב דהיינו מדרבנן דפסול גויה [הוי דרבנן] כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) אבל ההיא דר' עקיבא פשיטא דאורייתא מדפסל טבול יום ע''י צירוף דאי מדרבנן לא הוה מחמירין נמי האי פסול על ידי צירוף וא''ת והיכי דייק מדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה והא משניתנה במכתשת נפסלת בטבול יום ולינה לא פסלה עד שתנתן במחתה כדאמר פרק קמא דשבועות (דף יא.) וי''ל דהא דנפסלת בטבול יום היינו מדרבנן: שיצא רובו במיעוט אבר. פי' בקונטרס דמיבעיא ליה לענין טמא המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין (פסחים פה:) אמרינן המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני' דהכא דהיו סובלין אותו במוטות דקתני ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואף על גב דלא נח ומשני בנגררים ואם כן רובו במיעוט אבר דהכא לא מחייב לענין שבת כיון דאגודו בפנים לא יטמא בגדים ונראה לפרש דמבעיא ליה לענין לשורפו בפנים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|