|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' כׇּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ לֹא זָכוּ כֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ שֶׁנֶּאֱמַר עֶלֶת אִישׁ עוֹלֶה שֶׁעָלְתָה לָאִישׁ
עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים אֶחָד עוֹלַת הָאִישׁ וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה עוֹרוֹתֵיהֶן לְכֹהֲנִים עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים לִבְעָלִים עוֹרוֹת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לְכֹהֲנִים קַל וָחוֹמֶר וּמָה אִם עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכוּ בִּבְשָׂרָהּ זָכוּ בְּעוֹרָהּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁזָּכוּ בִּבְשָׂרָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּזְכּוּ בְּעוֹרָהּ אִין מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ שֶׁאֵין לוֹ עוֹר בְּכׇל מָקוֹם גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן עֶלֶת אִישׁ פְּרָט לְעוֹלַת הַקֹּדֶשׁ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּרָט לְעוֹלַת גֵּרִים מַאי פְּרָט לְעוֹלַת הֶקְדֵּשׁ אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף פְּרָט לָעוֹלָה הֲבָאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרוֹת לְנִדְבַת צִיבּוּר אָזְלִי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מוּתָּרוֹת לְנִדְבַת יָחִיד אָזְלִי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר כִּדְאָמַר רָבָא הָעֹלָה עוֹלָה רִאשׁוֹנָה הָכָא נָמֵי הָעֹלָה עוֹלָה רִאשׁוֹנָה רַבִּי אַיְיבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי פְּרָט לְמַתְפִּיס עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת לָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת תָּפְסִי מִדְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא תָּפְסִי הָנֵי מִילֵּי בָּשָׂר אֲבָל עוֹר תָּפֵיס וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ פְּרָט לָעוֹלָה הֲבָאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב נַחְמָן כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוּדָה הָא הֲדַר בֵּיהּ דְּתַנְיָא שִׁשָּׁה לִנְדָבָה לָעוֹלָה הֲבָאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ כֹּהֲנִים זַכָּאִין בְּעוֹרָהּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם כֵּן בִּיטַּלְתָּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן דְּתַנְיָא זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה' כׇּל שֶׁבָּא מִשּׁוּם חַטָּאת וּמִשּׁוּם אָשָׁם יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לְשֵׁם עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים אֲמַר לֵיהּ אֶלָּא מָר בְּמַאי מוֹקֵים לַהּ אֲמַר לֵיהּ מוֹקֵמְינָא לֵיהּ בְּמַקְדִּישׁ נְכָסָיו וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְנַן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן בְּהֵמוֹת הָרְאוּיוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצוֹרְכֵי עוֹלוֹת נְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצוֹרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר זְכָרִים עַצְמָם יִקְרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצוֹרְכֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר אָדָם חוֹלֵק הִקְדִּישׁוֹ הָנֵי מִילֵּי בָּשָׂר אֲבָל עוֹר תָּפֵיס רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּרָט לְעוֹלַת גָּרֵים אֲמַר לֵיהּ רַב סִימַאי בַּר חִילְקַאי לְרָבִינָא אַטּוּ גֵּר לָאו אִישׁ הוּא אֲמַר לֵיהּ פְּרָט לְגֵר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים תָּנוּ רַבָּנַן עֹלַת אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא עוֹלַת אִישׁ עוֹלַת גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹר הָעֹלָה רִיבָּה וְאִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֹלַת אִישׁ עוֹלֶה שֶׁעָלְתָה לְאִישׁ פְּרָט לְשֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ שֶׁלֹּא יְהוּ הַכֹּהֲנִים זַכָּאִין בְּעוֹרָהּ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הוֹאִיל וְלֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים רש"ימתני' כל שלא זכה המזבח בבשרה. כגון שאירע בה פסול קודם זריקה דלא היתה לה שעת היתר למזבח: עורה לכהנים. מקראי איתרבאי בברייתא בגמרא: ואחד עולת האשה. דאיתרבאי נמי מקרא: עורות קדשי קדשים. חטאות ואשמות לכהנים כדמפרש טעמא ואזיל: אין המזבח מוכיח. כלומר ואין לך לומר מזבח יוכיח שזכה בבשר העולה ולא זכה בעורה ואף אתה אל תתמה בקדשי קדשים שאע''פ שזכו כהנים בבשרן לא יזכו בעורן אין זו הוכחה שאין למזבח עור בכל מקום אבל לכהנים מצינו שזכו בעור העולה וקל וחומר שיזכו בעורות קדשי קדשים: גמ' פרט לעולת הקדש. לקמיה מפרש לה: פרט לעולת גרים. לקמיה פריך אטו גר לאו איש הוא: מן המותרות. דכל אשמות של רעייה כגון תמורת אשם ואשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו באחר דקיימא לן ירעו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה והוא עולת קיץ המזבח דלאו עולת איש הוא אלא נדבת צבור היא ונסכיה משל צבור ואין בעליו סומך עליה ואינו שוחטה כדתנן בתמורה (דף כ:): הניחא כו'. פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן היא בתמורה (שם): לנדבת צבור. לקיץ המזבח: לנדבת יחיד. בעליו של אשם שניתותר הוא עצמו מביא עולה בדמיו והוא סומך עליה ושוחטה ונסכיה קריבין משלו: כדאמר רבא. (יומא דף לד.) גבי וערך עליה העולה דילפינן מינה מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת''ל וערך עליה העולה וגו' ואמרינן מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה ראשונה האמורה בסדר קרבנות היום הכא נמי עור העולה כתיב העולה ראשונה שהופרשה מתחילה לשם עולה ולא הבאה ממותר אשם וממותר חטאת ולקמיה פריך והא קי''ל עורה לכהנים ממדרש יהוידע הכהן: פרט למתפיס עולתו לבדק הבית. שאין עורה לכהנים: ולא מיבעיא וכו'. בפ' בתרא דתמורה (דף לב:) דקאמר עולא המתפיס עולה לבדק הבית אין בה אלא עיכוב גיזברים בלבד ומותבינן לעולא המתפיס עולה לבדק הבית אסור לשוחטה עד שתפדה ומשני עולא האי דמצריך ליה פדיה מדרבנן מכלל מאן דמותיב בעי למימר דאורייתא ולענין עורה לא מיבעיא למ''ד מדאורייתא תפסה בה קדושת בדק הבית דאין עורה לכהנים אם שחטה עד שלא נפדית דלאו עולת איש הוא אלא עולת הקדש: אלא אפי' למ''ד. מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא לא הני מילי דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה עליו שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו ביה תפוס: כמאן כרבי יהודה. לקמן מייתי לה דאמר אין עורה לכהנים: הא הדר ביה. דקאמרי ליה אם כן בטלת מדרשו של יהוידע הכהן ולא אהדר להו מידי: ששה לנדבה. בי''ג שופרות שהיו במקדש קמיירי דכתוב עליהן תקלין חדתין [ותקלין עתיקין] קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפרת וששה לנדבה ומפרש מאי ניהו ששה לנדבה: ה''ג ששה לנדבה לעולה הבאה מן המותרות שאין הכהנים זכאין בעורה: אשם לה'. אי אפשר אשם לה' שכבר נאמר אשם לכהן כחטאת כאשם תורה אחת להם וגו' הא כיצד כל דבר הבא ממותר חטאת כגון מפריש מעות לחטאתו וניתותר מהן וממותר אשמות כגון הנך דאזלי לראייה דקיימא לן (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה: ילקח בהן כו'. נמצאו שני כתובים מקויימין אשם לה' בשר לעולה ואשם לכהן העור והיינו דכתיב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא וגו': אלא מר במאי מוקי לה. להא דתני לעיל פרט לעולת הקדש: וכרבי יהושע. דאמר זכרים עצמן יקרבו עולות והך עולת הקדש היא וכדמסיים ואזיל דכי א''ר יהושע דחייל שם מזבח עלייהו מעיקרא אמאי דחזי למזבח קאמר אבל בעור מודה דחייל עלה קדושת בדק הבית: המקדיש נכסיו. לבדק הבית: הראויות למזבח. תמימים: זכרים ימכרו לצרכי עולות כו'. דקי''ל בתמורה (דף לג:) המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם: זכרים עצמן יקרבו עולות. לשם אותו האיש דקסבר אדם חולק הקדישו ואע''ג דמקדיש סתמא דעתיה הוה להקריב למזבח הראוי לו: ונקבות ימכרו כו'. אבל הן עצמן לא יקרבו שלמים עד שימכרו דכיון דמקדיש סתמא הכל הקדיש הראוי למזבח דומיא דבדק הבית שכולו קדוש הלכך לדמי עולה אקדשינהו ובהך עולה דרבי יהושע זכרים הקריבים עולות קא''ר יהודה לעיל פרט לעולת הקדש: ואפי' לרבי יהושע. כלומר ואע''ג דאמר ר' יהושע אדם חולק הקדישו הראוי למזבח למזבח ושאינו ראוי למזבח יהא לבדק הבית לא שיהו כשאר קדשי מזבח שעורותיהן לכהנים דמודה הוא שהעור נתפס לבדק הבית כשאר נכסים שלו: ואין לו יורשין. דאין לה בעלים: ה''ג עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת נשים ועבדים מנין ת''ל כו': העולה. קרא יתירא הוא דלא איצטריך למכתב אלא העור לכהן אלא לרבות בא: הואיל ולא עלתה לבעלים. ואף על פי שהיא כשרה תוספותהניחא למ''ד מותרות לנדבת ציבור אזלי. תימה לדידיה מ''ש דממעט מותרות טפי מעולת תמיד וי''ל דסברא הוא למעוטי טפי מותרות משום דהיו מעיקרא לאיש: אלא למ''ד לנדבת יחיד מאי איכא למימר. תימה מאי קשיא ליה הא רבי יהודה דממעט הכא עולת הקדש הוא דקאמר בסמוך לנדבת ציבור אזלי דקתני ששה לנדבה ואי לנדבת יחיד לא היה משימה בשופר דקרבן יחיד בעי סמיכה וי''ל דלא שמיע ליה ההיא ברייתא תדע דאי שמיע ליה הא הדר ביה רבי יהודה ממדרשו של יהוידע: לא מיבעיא למ''ד קדשי בדק הבית תפסי מדאורייתא. תימה לדידיה אמאי איצטריך קרא הכא דאם שחט קודם פדייה אין עורה לכהנים פשיטא דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה: אין לי אלא עולת איש גרים נשים ועבדים מנין. משמע מחד קרא הוה ממעטינן נשים ועבדים ודין הוא דהא ילפינן מהדדי בג''ש דלה לה מאשה והקשה הר''ר חיים דבפרק החובל (ב''ק דף פח.) מצריך תרי קראי גבי עדות חד למעוטי נשים וחד למעוטי עבדים וי''ל דגבי מצות הוא דילפינן מהדדי בג''ש דלה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות שהרי משה ואהרן לא מעידין לא משום דלא מהימני הלכך היכא דגלי גלי: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|