סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כִּי טָמֵא מָה טָמֵא כַּמָּה דְּלָא טָהוֹר לָא אָכֵיל אַף הַאי נָמֵי כַּמָּה דְּלָא מִתְּקַן לָא אָכֵיל קָא מַשְׁמַע לַן
כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וְכוּ' וְלָא וַהֲרֵי בַּעַל מוּם דְּלֹא רָאוּי לָעֲבוֹדָה וְחוֹלֵק וְתוּ הָא רָאוּי לָעֲבוֹדָה חוֹלֵק הֲרֵי טָמֵא בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר דְּרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְאֵינוֹ חוֹלֵק
רָאוּי לַאֲכִילָה קָאָמַר
וַהֲרֵי קָטָן דְּרָאוּי לַאֲכִילָה וְאֵינוֹ חוֹלֵק הָא לָא קָתָנֵי
הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי לְעוֹלָם כִּדְקָאָמְרַ[תְּ] מֵעִיקָּרָא אִי מִשּׁוּם טָמֵא טָמֵא לָא קָתָנֵי וְאִי מִשּׁוּם בַּעַל מוּם רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ
אֲפִילּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים אֵינוֹ חוֹלֵק הָא טָהוֹר בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים וְטָמֵא בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים חוֹלֵק
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל דְּתַנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה עַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים דְּאָמַר קְרָא הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב דַּאֲפִילּוּ הֶקְטֵר חֲלָבִים נָמֵי בָּעֵי
בָּעֵי רַב אָשֵׁי נִטְמָא בֵּינְתַיִים מַהוּ בִּשְׁעַת זְרִיקָה וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה בָּעֵינַן וְהָאִיכָּא אוֹ דִּלְמָא עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה וְעַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים תֵּיקוּ
אָמַר רָבָא הַאי דִּינָא מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גְּמִירְנָא דְּאָמַר בְּבֵית הַכִּסֵּא דַּנְתִּהָ בָּא טְבוּל יוֹם וְאָמַר תֵּן לִי מִמִּנְחָה וְאוֹכַל
אֹמֵר לוֹ וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ בְּחַטָּאתֶךָ דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ בְּמִנְחָתֶךָ אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל
וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי כָּךְ יִפָּה כֹּחֶךָ תִּדְחֵינִי (מִמִּנְחָה) [מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל] שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי כָּךְ הוֹרַע כֹּחֶךָ
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה בֹּא הַקְרֵב וֶאֱכוֹל
תֵּן לִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל וְאוֹכַל
אֹמֵר לוֹ וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי בְּמִנְחָתִי דְּחִיתִיךְ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי בְּחַטָּאתִי אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל
אָמַר לוֹ וּמָה אִם שֶׁדְּחִיתַנִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֶךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי תִּדְחֵינִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֶךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בֹּא חַטֵּא וֶאֱכוֹל
אָמַר לוֹ תֵּן לִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק וְאוֹכַל
אֹמֵר לוֹ וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ בְּחַטָּאתֶךָ דְּחִיתִיךְ [מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל] (מֵחָזֶה וָשׁוֹק) מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ בִּשְׁלָמִים שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא חָזֶה וָשׁוֹק אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ
מָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי תִּדְחֵינִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַי
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל
יָצָא טְבוּל יוֹם קוּלָּיו וְחֻמְורָיו עַל רֹאשׁוֹ אוֹנֵן מִימִינוֹ מְחוּסַּר כַּפָּרָה מִשְּׂמֹאלוֹ
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי לֵימָא לֵיהּ תֵּן לִי מִבְּכוֹר וְאוֹכַל
מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי בְּחַטָּאת אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי בִּבְכוֹר דְּכוּלֵּיהּ דִּילִי הִיא אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמֶּנּוּ
וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי תִּדְחֵינִי מִבְּכוֹר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לְךָ בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל
וְאִידַּךְ פָּרֵיךְ מִי כְּתִיב וּבְשָׂרָם לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כְּתִיב אֲפִילּוּ לְכֹהֵן אַחֵר
וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכׇל מְקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא לְאוֹנְסוֹ שָׁאנֵי

רש"י

(אימא כי טמא כו': [הרי] טמא בקרבנות ציבור. אמרן לעיל בריש פירקין (דף צט:) דאין חולק: קטן אינו חולק. דכתיב איש כאחיו ודרשינן ליה במנחות (דף עג.) ובקדושין (דף נג.) איש חולק אפילו בעל מום ואין קטן חולק אפילו תם: הא לא קתני. הא ראוי לאכילה חולק דדייקת לא קתני דתיקשי לך קטן לא תדוק מיניה הכי דהיא גופה איצטריך לאשמועינן דכל שאינו ראוי אינו חולק ולאו דיוקא תני: כדאמרינן מעיקרא. ראוי לעבודה: הא לא קתני. הא ראוי לעבודה חולק דקא דייקת וקשיא לך עלה טמא בקרבנות ציבור לא קתני לה מתניתין ואת לא תיתי מדיוקא דלאשמועינן היא גופה אתאי מתני' ולאו לדיוקא דילה: דאפילו הקטר חלבים נמי בעי. שיהא ראוי להקטיר ות''ק סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה (ויקרא ז) ולא כתיב מקטיר חלבים והכא דכתיב את החלב לא לראוי אתא אלא למודה בעבודות כדדריש ליה בשחיטת חולין (דף קלב:) רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אינו חולק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים אין לי אלא זריקה מנין לרבות הקטר חלבים ת''ל ואת החלב מנין לרבות שאר כל עבודות ת''ל מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אינו חולק בכהונה: בעי רב אשי. אליבא דאבא שאול: דנתה. יכול אתה לדון: בא טבול יום ואמר. לחבירו טהור של בית אב שלו: תן לי. בחלק מן המנחה של ישראל ואוכל לערב: א''ל. טהור לטבול יום כלומר כן יש לו להשיבו: ומה אם במקום שיפה כחך בחטאתך. דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו בפרק הגוזל בב''ק (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת''ל ובא בכל אות נפשו ושרת ומנין שעבודתה ועורה שלו ת''ל ואיש את קדשיו לו יהיו: דחיתיך מחטאת ישראל. דטבול יום אינו חולק בה דכתיב (ויקרא ו) הכהן המחטא אותה יאכלנה ואוקימנא לעיל (דף צט.) יחלקנה: מקום שהורע כחך במנחתך. שאם התנדבת מנחה והקרבת אפילו אתה טהור אי אתה אוכלה כדכתיב כל מנחת כהן כליל וגו' (ויקרא ו): אינו דין שאדיחך. כל זמן שאתה טבול יום ואינך ראוי להקריב ממנחת ישראל: כך יפה כחך. בחטאתך: לכהן המקריב אותה לו תהיה. במנחה כתיב: ומה במקום כו'. טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא יחלוק עמו: שכשם שהורע כחי. במנחתי כך הורע כחך במנחתך: תן לי מחזה ושוק. חלק כמוך ואוכל לערב: שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי. אף כשאני טהור שאיני רשאי להאכילה להם: יצא טבול יום. בפחי נפש: קוליו וחומריו. שהיה דורש להנאתו ואומר למה דחיתני כו': אונן מימינו כו'. שאף הם נדחים מן המקראות הללו שאינן ראויין לעבודה: פריך רב אחאי ולימא. וליתני ר' אלעזר בר' שמעון בהאי דינא: תן לי מבכור ואוכל. לערב אמר לו טהור מה אם במקום כו': את דמם תזרוק. בבכור כתיב בא זרוק ואכול ואע''ג דאין בכור נאכל במחלוקת שאינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה כתרומה וכפדיון הבכור מיהו תיפוק לן מינה דלא יתנו בכור אלא למי שראוי לעבודה באותה שעה: והיכי עביד הכי. רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר האי דינא בבית הכסא: לאונסו. שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו ודוגמתו שמעתי בקדושין (דף לג.):

תוספות

בעל מום עובר מנין ת''ל כל זכר. תימה דלמא איצטריך לבעל מום מעיקרו חד לאכילה וחד לחלוקה דאי מחד ה''א דוקא אכילה ולא חלוקה כמו קטן דאוכל ואינו חולק וי''ל כיון דאשכחן תם ונעשה בעל מום דאין חילוק בין אכילה לחלוקה דבסתמא ה''ה לבעל מום מעיקרו וא''ת דהכא מייתרי ליה הנך תלתא כל זכר דכתיבי במנחה וחטאת ואשם משמע דילפי מהדדי וגבי טבול יום בדינא דר''א בר' שמעון מצריך תלת קראי למנחת ישראל וחטאת וחזה ושוק: הרי טמא בקרבנות ציבור דראוי לעבודה ואינו חולק. תימה דפריך מטמא בקרבנות ציבור שהיא בעיא לעיל והוה מצי למיפרך מכהן גדול אונן וראוי לעבודה דאינו חולק דפשיטא לן לעיל בריש פירקין כדתניא בהדיא: מה אם דחיתני מחטאת שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי. תימה אמאי לא קאמר כדקאמר לעיל ומה אם דחיתני מחטאת שכשם שיפה כחי כך יפה כחך תדיחני מחזה ושוק שכשם שהורע כחי כך הורע כחך: פריך רב אחאי. בכל מקום לשונו משונה כדאשכחן בריש כתובות (דף ב:) פשיט רב אחאי ומתוך כך היה אומר רבינו שמואל דהוא רב אחאי שעשה השאלתות שהיה מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי דהוסיף הוראה וכתבו אחרי כן דבריו בסוף הש''ס ומיהו בההיא דכתובות אשכח רב אשי דמיירי בתריה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר