|
טקסט הדף מנוקד
בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא נִיתַּז עַל בֶּגֶד טָמֵא מַהוּ אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מִדְּקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ הָכִי שְׁמַע מִינַּהּ הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס
הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה אֲבָל בְּבַת אַחַת לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא אֲמַר לֵיהּ פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן אַלִּיבָּא דְרַבָּה וְכִדְקָא מְתָרֵיץ אַבָּיֵי דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ מְטַהֲרִין שֶׁהֲרֵי נִדָּה מַזִּין עָלֶיהָ וְאָמַר רַבָּה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ דְּאָמַר הַעֲבָרַת כְּלִי עַל גַּבֵּי מָקוֹם טָמֵא כְּמוּנָּח דָּמֵי דִּתְנַן הָיָה עוֹמֵד חוּץ לְתַנּוּר וְשֶׁרֶץ בַּתַּנּוּר וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל פִּי תַנּוּר רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין וּבְהָא פְּלִיגִי דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר כְּמוּנָּח דָּמֵי וְרַבָּנַן סָבְרִי לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי וְאֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּהַזָּאָה שֶׁהֶעֱבִירָהּ עַל כְּלֵי חֶרֶס טָמֵא עַל גַּבֵּי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב טָמֵא שֶׁהִיא טְהוֹרָה שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה אֶלָּא כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּשְׁאָר כׇּל הַמַּאֲהִילִין לְאֵיתוֹיֵי אֶבֶן הַמְנוּגַּעַת אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יָנוּחַ וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא גָּזְרִינַן וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּהַזָּאָה כֵּיוָן דִּנְפַק נְפַק וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר אַבָּיֵי בְּדָנִין טוּמְאָה קְדוּמָה מִטּוּמְאָה שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר דָּנִין וּמַר סָבַר אֵין דָּנִין רָבָא אֲמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין דָּנִין וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר וּמִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת וְרַבָּנַן סָבְרִי הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר חַטָּאת פְּסוּלָה כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן מִדָּמָהּ מִדַּם כְּשֵׁירָה וְלֹא מִדַּם פְּסוּלָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב אֹתָהּ וּכְתִיב מִדָּמָהּ חַד לְהֵיכָא דְּהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְרַבִּי עֲקִיבָא אֹתָהּ פְּרָט לִתְרוּמָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר קָדָשִׁים קַלִּים אֵין טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרוּמָה מַתְנִי' נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ אֵין טָעוּן כִּיבּוּס אֵין טָעוּן כִּיבּוּס אֶלָּא דָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּאָה גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד יְהֵא טָעוּן כִּיבּוּס תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִזֶּה לֹא אָמַרְתִּי לָךְ אֶלָּא בְּרָאוּי לְהַזָּאָה תַּנְיָא אִידַּךְ יָכוֹל נִיתַּז מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד יְהֵא טָעוּן כִּיבּוּס תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִזֶּה פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הוּזָּה נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה כּוּ' רש"יניתז על בגד טמא. ונטמא בנגיעתו בו מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס או דלמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי כשר הוה והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד כדמפרש ואזיל לה רב הונא בריה דרב יהושע: מדקא מיבעי ליה הכי. מכלל דפשיטא ליה נטמא קודם לכן דלא בעי כיבוס ואע''ג דהיתה לו שעת הכושר ש''מ קסבר כו' ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד באין כאחד מיבעי ליה הכי מי אמרינן ה''מ דפסולה אין דמה טעון כיבוס: בזה אחר זה. שנפסל ואח''כ ניתז: וכדקא מתרץ אביי. למילתיה דרבה דפריש פלוגתייהו דר' אלעזר ורבנן: מטהרין. את האדם מטומאת מת כאילו לא נטמא: שהרי נדה. שנטמאה במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לשתי הטומאות בטבילה אחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ויש מיכן ראיה למי חטאת שנטמאו קודם הזאתן כדמפרש רבה ואזיל: ואמר רבה. ר' אלעזר שמביא ראיה מהזאת נדה שאינו דומה לזו דאילו נדה הזאה וטומאת המים באין כאחד ואין זו ראיה לנטמאו קודם הזייה: אלא שאמרה בשיטת רבי עקיבא רבו. דאמר כל הטומאות מטמאין מי חטאת העוברין על אוירו הלכך נטמאו המים משעברו על אויר הנדה והזאה לא הואי עד שנגעו המים בבשרה: חוץ לתנור. שהיה התנור סמוך לכותל וחלון בכותל ובו לגין והאדם עומד חוץ לתנור כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק בינו לבין הכותל: העברת כלי. של מי חטאת: והעבירו ע''פ התנור. על אויר פיו שכל תנוריהם פיהם למעלה: ונטל את הלגין. של מי חטאת ובמסכת פרה תנינן לה ומעלה היא למי חטאת: ואיתיביה אביי גרסינן: מודה ר' עקיבא. אע''פ שנחלק בלגין של מי חטאת מודה הוא בהזאה שהעבירה כו' שהיה מזה על האדם ותנור טמא מפסיקו ועברה ההזאה על פי התנור: [למעלה כלמטה. באוהל כבנגיעה]: ה''ג ושאר כל המאהילים לאיתויי אבן המנוגעת. אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לרבי עקיבא משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת: אלא אמר אביי דכ''ע אפילו במי חטאת לאו כמונח דמי. אלא לענין לגין הוא דגזר רבי עקיבא גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה שאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור: ורבי אלעזר. דמייתי ראייה למילתיה מהזאת נדה ורבנן דאמרי אינה ראייה: בדנין טומאה קדומה. כגון מי חטאת שנטמאו לפני הזאתן מטומאה שבאותה שעה כגון הזאת נדה שטומאת המים והזאה באין כאחד קמיפלגי: רבי אלעזר סבר דנין ורבנן סברי אין דנין. ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא דאיבעיא לן לעיל נמי פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן הוא דלרבי אלעזר אין טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה ולרבנן לא דמו אהדדי והאי דקאמרינן אליבא דרבה וכדמפרק אביי ולא אמרינן אליבא דאביי (ואע''ג) דהא דרבה ליתיה משום דאביי תלמידו הוה ולא נחלק עליו אלא דן לפניו ותירגם הדבר לפניו והודה לו: דכולי עלמא אין דנין. ורבי אלעזר טומאה קדומה מטומאה קדומה יליף דרבי אלעזר סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי נפלה הזאה קמייתא עלה אכתי לאו הזאה היא לטהרה ואע''ג שנטמאת ההזאה הראשונה כשנגעה בה חוזרת ומצטרפת עם השניה להשלים השיעור אלמא מי חטאת שנטמאו לפני הזאה מטהרין: ורבנן סברי אין הזאה צריך שיעור. ומהזאה קמייתא אסתלקא לה הזאה וליכא למילף מינה טומאה קדומה דהך דגבי נדה טומאה שבאותה שעה היא: מדמה. מיעוטא היא דמה של זו ולא דמה של אחרת: רבי עקיבא ורבי שמעון פליגי בהאי פסולה דמיעט קרא ולפרושי קאתו: כתיב אותה. בתריה דקרא דכיבוס ומריקה ושטיפה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה (ויקרא ו): אותה פרט לתרומה. ואמריקה ושטיפה קאי כדאמרינן לקמן בפירקין (דף צו:): ורבי שמעון לטעמיה. לקמן במתניתין (דף צה:): מתני' ניתז מן הצואר על הבגד כו'. כדמפרש טעמא בגמרא: מן הקרן. של מזבח ומן היסוד של שירים ובפרק בית שמאי (לעיל לט.) תרגימנא דמן הקרן מן הקרן ממש ומן היסוד מן הראוי ליסוד דמשניתן מתן דמה אין שירים טעונין כיבוס וטעמא מפרש בגמרא: הכי גרסינן במתניתין נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס ואין טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל בכלי כו' ובגמרא פריך הא תו למה לי: נשפך על הרצפה. מצואר בהמה: גמ' בראוי להזאה. שנתקבל בכלי: תוספותמי חטאת שנטמאו מטהרין. וא''ת א''כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה כמעשה שהיה כדאיתא ביבמות פרק האשה שלום (דף קטז: ובחגיגה כג.) וי''ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש: ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס. מרישא לא שמעינן דהוה אמינא הכא שאני משום דבבת אחת: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|