|
טקסט הדף מנוקד
וְאַף עַל גַּב דְּמוּסָפִין קַדִּישִׁי אַטּוּ שַׁבָּת לְמוּסָפִין אַהֲנַאי לִתְמִידִין לָא אַהֲנַאי
תָּא שְׁמַע מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אַטּוּ רֹאשׁ חוֹדֶשׁ לְמוּסָפִין דִּידֵיהּ אַהֲנִי לְמוּסְפֵי שַׁבָּת לָא אַהֲנִי תָּא שְׁמַע מוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אַף עַל גַּב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קַדִּשָׁה אַטּוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמוּסְפֵי דִּידֵיהּ אַהֲנִי לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ לָא אַהֲנִי תָּא שְׁמַע דָּבָר אַחֵר בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה וְתָדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם אַף עַל גַּב דְּבִרְכַּת הַיּוֹם קַדִּישָׁה אַטּוּ שַׁבָּת לְבִרְכַּת הַיּוֹם אַהֲנַאי לְבִרְכַּת הַיַּיִן לָא אַהֲנַאי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָפִין אַטּוּ שַׁבָּת לִתְפִלַּת מוּסָפִין אַהֲנַאי לִתְפִלַּת מִנְחָה לָא אַהֲנַאי תָּא שְׁמַע שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל יוֹם שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין הָא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּיוֹם חַטָּאת וְאָשָׁם קָדְמִי וְאַף עַל גַּב דִּשְׁלָמִים תְּדִירִי אָמַר רָבָא מָצוּי קָאָמְרַתְּ תָּדִיר קָמִיבַּעְיָא לַן מָצוּי לָא קָמִיבַּעְיָא לַן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא אַטּוּ מָצוּי לָאו תָּדִיר וְהָתַנְיָא אוֹצִיא אֶת הַפֶּסַח שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַמִּילָה שֶׁהִיא תְּדִירָה מַאי תְּדִירָה תְּדִירָה בְּמִצְוֹת וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִילָה לְגַבֵּי פֶּסַח כִּי תָדִיר דָּמְיָא אִיבַּעְיָא לְהוּ תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר וּקְדֵים וּשְׁחַט לְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר מַאי מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּשַׁחְטֵיהּ מַקְרֵיב לֵיהּ אוֹ דִלְמָא יָהֵיב לְאַחֵר דִּמְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד דְּמַקְרֵיב לֵיהּ לְתָדִיר וַהֲדַר מַקְרֵיב לְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר אָמַר רַב הוּנָא מִסּוּרָא תָּא שְׁמַע שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל יוֹם שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדֵם לְשֶׁל יוֹם הָא דְּיוֹם דּוּמְיָא דְּאֶמֶשׁ וְהֵיכִי דָּמֵי דִּקְדֵים שַׁחְטֵיהּ לִשְׁלָמִים חַטָּאת וְאָשָׁם קָדְמִי דִּלְמָא שְׁלָמִים דְּאֶמֶשׁ וְחַטָּאת וְאָשָׁם דְּיוֹם הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּשַׁחְטִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ אֲבָל לָא שַׁחְטִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ תִּיבְּעֵי לָךְ תָּא שְׁמַע דָּבָר אַחֵר בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה וְתָדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם הָכָא נָמֵי דְּכֵיוָן (דְּאָתְיָין) [דַּאֲתָא יַיִן] כְּמַאן דִּשְׁחִיטִי תַּרְוַיְיהוּ דָּמֵי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָפִין הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּמָטֵי זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה כְּמַאן דִּשְׁחִיטִי תַּרְוַיְיהוּ דָּמֵי אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְרָבִינָא שְׁחָטוֹ קוֹדֶם חֲצוֹת פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּין הָעַרְבָּיִם קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר וִיהֵא מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזְרוֹק הַדָּם הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דִּקְדֵים שַׁחְטֵיהּ לְתָמִיד בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא סָבָא לְרַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם (תָּמִיד) וְלָא קָתָנֵי עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט וְיִזְרֹק דָּם שְׁמַע מִינַּהּ וּבְכוּלָּן כֹּהֲנִים רַשָּׁאִין כּוּ' מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא לְמׇשְׁחָה לִגְדוּלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין מַתְנִי' אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא מִתְחַלֵּק בַּעֲזָרָה אֵין צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַהוּ אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מְנָחוֹת יִשְׂרָאֵל וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא נִיתָּן עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים אֵין צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַהוּ אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן רש"יואף על גב דמוספין קדישי. מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול: לתמידין לא אהנאי. כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם: מוספי ר''ח. מקודשין משל שבת דאיקרי מועד: ד''א כו'. בפסחים תנינן לה דקאמרי ב''ה מברך על היין ואח''כ מברך על היום שהיין גורם לקידוש שתאמר דבר אחר כו' הכי גרסינן דאע''ג דברכת היום קדישה. ששם שבת עליה שחובה לשבת היא באה דאילו ברכת היין אף בחול היא: הלכה מתפלל של מנחה. במסכת ברכות היו לפניו שתי תפלות של מוספין ושל מנחה ופליגי רבי יהודה ורבנן וקא''ר יוחנן הלכה כדברי האומר מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל כו': שלמים של אמש. הא פרישית לה לעיל (גבי) במתני': תדירי שהן מצויין מתוך שבאין בנדר ובנדבה: מצוי קאמרת. שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו: הכי גרס מצוי לאו תדיר הוא בתמיה: אוציא את הפסח שאינו תדיר. בת''כ שנויה גבי חטאת דקתני והרי פסח ומילה ענושין כרת יכול יביא על שגגתן חטאת ת''ל אשר לא תעשנה יצאו פסח ומילה שהן מצות עשה: אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה. ת''ל אשר לא תעשנה אלמא מצוי תדיר הוא: תדירה במצות. סדורה במצות שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וצוויין: כי תדיר דמיא. שמצויה היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כתדירה דמי: הא דיום דומיא דאמש והיכי דמי כגון דשחטו שלמים ברישא כו'. וקא ס''ד ה''ק שלמים שהביאן מאמש ושחטן היום וחטאת ואשם של יום עומדין לישחט שלמים של אמש קודמין ליזרק דאי בשניהם עומדין לישחט לא אמר דקדמו שלמים וטעמא דבאו מאמש הא אידי ואידי דהיום וקדים שחטינהו לשלמים ברישא אמרי' שחיטת חטאת ואשם קדמה לזריקת שלמים אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש יהא אחד ממרס בדמו ויזרוק את המקודש וה''ה לתדיר ושאינו תדיר: דלמא שלמים של אמש וחטאת של יום. דאשמעינן של אמש קדמו: היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו. אע''ג דשחטיה לחטאת אחר השלמים ושניהן עומדין ליזרק אשמעינן דשלמים של אמש קדמו ודכותיה דייקא מיניה הא אידי ואידי דיום ושחט שלמים ואחר כך חטאת ובא לימלך על הזריקה אמרי' ליה חטאת קדמה: אבל לא שחטיה. לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה תיבעי לך אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך מיבעיא לן ששחט את שאינו תדיר והתדיר קיים: ברכת היין תדירה כו' תדיר קודם. ואע''ג דשאינו תדיר קדם ובא שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ודומיא קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא: ומשני ה''נ כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים [דמי] ולא תפשוט מינה לבעיין: ואח''כ מתפלל של מוספין. ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא: שחטו קודם חצות. בפסח קאי: קודם לתמיד. של בין הערבים כשר ואע''פ שלכתחילה מצוה לאחרו כדתניא לעיל (דף יב.) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד: ויהא אחד ממרס בדמו. אלמא דקדים ושחטיה למאוחר אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו: כגון דקדים שחטיה לתמיד. קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה: למשחה. לך נתתים למשחה מתרגמינן לרבו והיינו לגדולה: מתני' שהוא מתחלק. לאכילת כהנים: מותר רקיקי מנחת ישראל. מנחת מאפה שבא חלות ורקיקין חלות בוללן רקיקין מושחן ואמר רבי שמעון במנחות (דף עה.) מושחן כמין כ''י ושאר השמן נאכל לכהנים: מנחת כהנים. כולה כליל ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה שלשה לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר בעצמו: שאין מתנדבין שמן. לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה: תוספותתא שמע מוספי שבת קודמין כו'. בכל הני תא שמע צריך טעם מאי קס''ד מאחר דכבר שני אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהנאי וצריך לדקדק בפרק התכלת (מנחות דף מט.) גבי התמידין אין מעכבין את המוספין דאיכא כי הך בעיא דתדיר ומקודש ולא פשיט מיניה מידי דלא מייתי הכא ראיות דהתם והנהו דהכא לא מייתי התם: דשחטינן לתרוייהו. תימה אם כן ליתני שלמים ושחט קודם לחטאת ואשם והכל ביום אחד שלמים קדימי לזרוק ואמאי נקט של אמש וי''ל דשל אמש נמי שמא הוי כעין של אמש והכל ביום אחד כדאמר בפ' התערובות (לעיל עה.) מאי חיין כעין חיין. ברו''ך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|