א ועוד בענין תערובת של מין במינו, שלדעת ר' יהודה במשנתנו אינו בטל. תנו רבנן [שנו חכמים]: חרסן (שבר כלי חרס) של זב וזבה שבלועים בו מי רגליהם, שהם אב הטומאה והוא מטמא את נושאו, ונתן לתוכו מים כדי לנקותו, פעם ראשון ושני שהדיחו — הרי הוא עדיין טמא, פעם שלישי — טהור, שרבו מי ההדחה על מי הרגלים הבלועים בו, ונפלטו ממנו מי הרגלים הטמאים.

במה דברים אמורים? שנתן לתוכו מים, אבל לא נתן לתוכו מים, אלא מי רגלים של אדם טהור — אפילו פעם עשירי טמא, שאין מי הרגלים הטמאים בטלים בהם, לפי שמין במינו לא בטל. ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעם שלישי אף על פי שלא נתן לתוכו מים, אלא מי רגלים — טהור. ושואלים: מאן [מי] החכם דשמעת ליה דאמר [ששומע אתה אותו שאומר]: מין במינו לא בטיל [בטל]? ר' יהודה, והוא איפוא התנא קמא של ברייתא זו.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: פשתן שטוואתו נדה למרות שנספג בו רוק הנדה, שהוא מטמא במשא — המסיטו (מזיז אותו) טהור, מאחר שנתייבש הרוק וכך אינו מטמא. ואם היה עדיין הפשתן לח — מסיטו טמא, משום משקה פיה (רוקה). ר' יהודה אומר: אף הרוטבו (המרטיב אותו) את הפשתן במים — הרי הוא שוב טמא משום משקה פיה. ודין זה נאמר אפילו אם היה מרטיב טובא [הרבה] את הפשתן, לפי שאין המים מבטלים את הרוק ומפליטים אותו, ובניגוד למה שאמר ר' יהודה בענין כלי חרס שנבלעו בו מי רגלים!

אמר רב פפא: שאני [שונה] רוק דקריר [שהוא נספג ונדבק] בפשתן, ואין ההדחה במים יכולה לבטלו.

ב שנינו במשנה: אם נתערב דם קרבן כשר בדם הפסולין להקרבה, וכן אם נתערב דם קרבנות בדם התמצית שהוא פסול לזריקה — ישפך הכל לאמה, אפילו היה שם רוב של דם כשר. ואילו ר' אליעזר מכשיר לזריקה. ומבררים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים]?

אמר רב זביד: בשאלה אם גוזרין גזירה כעין זו במקדש קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר סבר [שחכם זה, חכמים, סבור]: גוזרין, ולכן אין זורקים את תערובת הדמים הללו, שמא יבואו מתוך כך גם לזריקת תערובת שיש בה רוב מדם הפסולים או מדם התמצית. ומר סבר [וחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: לא גוזרין גזירה כעין זו במקדש, ולכן תערובת דמים זו כשרה לזריקה.

רב פפא אמר הסבר אחר במחלוקתם: דכולי עלמא [לדעת הכל] גוזרין גזירה במקדש, ולכן במקרה שנתערב הדם הכשר בדם פסולים גם ר' אליעזר סבור שיישפך לאמה, ואינו מכשיר אלא כשנתערב בדם התמצית.

והכא [וכאן] בשאלה האם דם התמצית מצוי לרבות (להיות יותר) על דם הנפש קא מיפלגי [חלוקים הם], מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: שכיח [מצוי] הדבר, ולכן יש לגזור על כל תערובת דם התמצית בדם הנפש, ומר סבר [וחכם זה, ר' אליעזר, סבור]: לא שכיח [מצוי] הדבר, ואין מקום לגזור גזירה זו.

ואומרים: בשלמא [נניח] להסברו של רב פפא, שר' אליעזר אינו מכשיר אלא בדם התמצית, אבל בדם הפסולים סבור הוא כדעת חכמים, שיישפך לאמה — היינו דקתני [זהו ששנינו] במשנתנו: נתערב בדם הפסולין — ישפך לאמה, בדם התמצית — ישפך לאמה, מפני שיש פה שתי שאלות נפרדות, ורק בשניה ר' אליעזר מכשיר.

אלא להסברו של רב זביד, שנחלקו בשני המקרים — ליערבינהו [שיערב אותם] התנא של משנתנו את שני המקרים הללו, וליתנינהו [וישנה אותם] ביחד: נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית יישפך לאמה, ור' אליעזר מכשיר! ומסכמים: אכן, להסברו של רב זביד קשיא [קשה] הדבר.

ג משנה נתערב דם של קרבנות תמימים בדם של בעלי מומין שאינם ראויים להקרבה, ישפך הכל לאמה (תעלת הניקוז שבמקדש). ודין זה אמור כשנבלל דם כשר בדם פסול בכלי אחד. אבל אם נתערב כוס של דם בעל מום בכוסות של דמים כשרים, ואין יודעים איזה דם מצוי בכל כוס, ר' אליעזר אומר: אף שאסור להקריב את כולם מחמת הספק, אם קרה וקרב כבר כוס אחד מהם — יקרבו כל שאר הכוסות, משום שאנו אומרים שזה שקרב היה הכוס הפסול, וכל השאר כשרים הם. וחכמים אומרים: אפילו קרבו כל הכוסות כולן חוץ מאחד מהן — ישפך הכל לאמה, מפני הספק אולי הוא הכוס הפסול.

דמי קרבנות הניתנין למטה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח (כגון עולה ואשם ושלמים) שנתערבו בדמים של חטאת הניתנין למעלה מחוט הסיקרא, מה יעשה? ר' אליעזר אומר: יתן תחילה מדמי התערובת למעלה לשם חטאת, ורואה אני את הדמים התחתונים הניתנים מלמעלן, כאילו הם אינם אלא מים בלבד, ויחזור ויתן מדמי התערובת למטה. וחכמים אומרים: אין לתת דמים שלא במקומם, וישפך הכל לאמה. ומכל מקום, גם לדעת חכמים, אם הכהן לא נמלך (שאל מה לעשות), ונתן את דם התערובת על המזבח למעלה — הרי זה כשר, ויחזור ויתן למטה.