אמה אל הכתף" (ראה שמות לח, טו), ולפי זה, מה תלמוד לומר לגבי גובה הקלעים "וקומה חמש אמות" (שמות כז, יח)? הכוונה היא שמשפת מזבח ולמעלה היו חמש אמות.

וכן לשיטתי, שגובהו של המזבח היה עשר אמות, מה תלמוד לומר: "ועשית את המזבח... ושלש אמות קומתו" (שמות כז, א)? הכוונה היא לשלש אמות משפת סובב ולמעלה.

ושואלים: ור' יהודה, שסבור שגובה המזבח היה שלוש אמות, כפשט הכתוב, מה הוא עושה בגזירה שווה "רבוע" "רבוע" למזבח הקטורת, ממנה למד ר' יוסי שגובהו היה עשר אמות? ומשיבים: כי גמיר [כאשר הוא לומד] גזירה שוה של "רבוע" "רבוע" — ברחבה הוא דגמיר [שלומד], שיש למדוד את מידת רוחבו מן האמצע לכל רוח. ומן המזבח שביחזקאל הוא לומד, כפי שנאמר בעמוד הקודם, ולא ממזבח הקטורת.

ועוד שואלים: ולר' יהודה, הסבור שגובה המזבח היה שלוש אמות בלבד, הא [הרי] גם לשיטתו קא מיתחזי [נראה] הכהן כשהוא עובד על המזבח, שהרי לדעתו גובה הקלעים אינו אלא חמש אמות! ומשיבים: נהי [אמנם] הכהן מיתחזי [נראה], אבל עבודה שבידו לא מיתחזי [נראית]. ושבים למחלוקת הראשונה בין ר' יהודה ור' יוסי, האם קידש שלמה את רצפת העזרה עצמה להקרבה.

ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר' יהודה שסבור כן, היינו דכתיב [זהו שנאמר]: "קידש המלך את תוך החצר" (מלכים א ח, סד), אלא לר' יוסי מאי [מה פירוש] "קידש"? ומשיבים: הכוונה היא שקידש את החצר בקדושת העזרה, כחצר המשכן, להעמיד בה מזבח.

ומן הצד האחר שואלים: בשלמא [נניח] לר' יוסי, הסבור שמזבח הנחושת של משה היה בגודל חמש אמות על חמש אמות, היינו דכתיב [זהו שנאמר] שהיה מזבח הנחושת (שעשה משה) "קטן מהכיל", אלא לר' יהודה הסבור שהיתה מערכתו עשר אמות רבועות, מאי [מה פירוש] "קטן"? ומשיבים: לשיטתו אין מדובר בפסוק זה על מזבח שעשה משה, אלא על המזבח שבנה שלמה במקדש, והכתוב "כי מזבח הנחושת קטון מהכיל", הכי קאמר [כך אומר]: מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן הוה [היה].

ושבים למחלוקת שביניהם, מהיכן למדים גזירה שווה "רבוע" "רבוע" למזבח העולה, האם ממזבח הקטורת או מן המזבח שביחזקאל, ושואלים: במאי פליגי [במה באיזה עקרון הם חלוקים]? ומסבירים: מר סבר [חכם זה, ר' יהודה, סבור]: דנין חוץ מחוץ מזבח העולה ממזבח העולה שביחזקאל, ואין דנין מזבח העולה שהוא בחוץ ממזבח הקטורת שהוא בפנים.

ומר סבר [וחכם זה, ר' יוסי, סבור]: דנין כלי מכלי מזבח הנחושת ממזבח הקטורת, ששניהם היו ניידים, ואין דנין כלי מבנין, והמזבח שביחזקאל עשוי היה אבנים.

אמר רבא: אף שר' יהודה סבור שרצפת העזרה נתקדשה בקדושת המזבח, מודה ר' יהודה בדמים שלא היה זה אלא להקטרת אימורים, ולא לזריקת הדם עליה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: כוס אחד היה ממלא מדם התערובות של כל הדמים שהיו על רצפת העזרה בערב פסח, ושופכו על גבי מזבח, שאם יקרה שישפך דמו של אחת מהן מן הפסחים, ולא נזרק על גבי המזבח, נמצא דם זה ששופך עכשיו מכשירו.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] סבר ר' יהודה כי כולה כל העזרה מיקדשא [מקודשת] בקדושת מזבח, הא איתעבידא ליה מצוותיה [הרי נעשתה לו כבר המצוה] כשהדמים נשפכו על רצפת העזרה.

ודוחים: ודלמא [ושמא] אין הוא מצריך לשפוך מדם התערובות, אלא משום דקסבר [שסבור הוא]: שפיכה של דם הפסח מכח האדם בעינן [צריכים אנו], ולא משום שצריך לעשות זאת על המזבח! ואומרים: אם כן, נשקליה ונשפיך ליה אדוכתיה [יקח אותו, את הדם שאסף וישפוך אותו במקומו] על הרצפה, ולאו דווקא על המזבח!

ועוד דוחים את ראייתו של רבא: ודלמא [ושמא] לא הצריך ר' יהודה לזרוק את הדם על המזבח אלא משום דבעינן [שצריכים אנו] מצוה מן המובחר, שהכל מודים שהמצוה לכתחילה היא לזרוק על המזבח עצמו. ובאמת, גם על הרצפה היה הדבר כשר.

א אמר ר' אלעזר: מזבח שנפגם, אין אוכלים בגינו (בגללו, בשבילו) שירי מנחה, שנאמר לאהרן ובניו: "קחו את המנחה... ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים היא" (ויקרא י, יב), וכי אצל המזבח דווקא אכלוה? אלא לומר, בזמן שהמזבח הוא שלם ולא בזמן שהוא חסר.

אשכחן [מצאנו] ששירי מנחה נאכלים דווקא כשהמזבח שלם, קדשי קדשים מנלן [מנין לנו] שאין לאוכלם כשהמזבח פגום? תלמוד לומר: "קדש קדשים היא", ללמד בגזירה שווה שכל שנאמר בו קדש הקדשים דינו כן.

קדשים קלים מנין שכך דינם? אמר אביי: אתיא מדרשא [בא, נלמד הדבר מהדרשה] של ר' יוסי. דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' יוסי אומר שלשה דברים משום (בשם)