מזבח העלה שם פתח משכן אהל מועד" וגו' (שמות מ, כט), ומשם יש לדייק: מזבח נמצא בפתח אהל מועד, ולא כיור בפתח אהל מועד, אם כן היכן היה נותנו את הכיור במקדש — בין האולם ולמזבח, אבל לא בדיוק מול המזבח, אלא משוך קימעא כלפי הדרום.

ונברר: מאי קסבר [מה סבור] ר' יוסי הגלילי? אי קסבר [אם סבור הוא]: כוליה [כל] המזבח בדרום קאי [הוא עומד], כלומר, מאמצע העזרה לדרום — מדוע משוך הכיור מדרום למזבח? נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל ההיכל ולדרום, כלומר, מדרום לפתח, בין אולם למזבח!

ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא [אחת] היא, וגם מול פתחו של האולם, שהוא רחב חמש אמות נוספות לדרום, אינו יכול לתת את הכיור — נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל אולם ולדרום כלומר, מדרום לפתח האולם בבין אולם למזבח!

אי נמי קסבר [אם גם כן סבור]: המזבח נמצא חציו בצפון וחציו בדרום, שש עשרה אמה לכל צד, נוקמיה [שיעמיד אותו את הכיור] מכותל היכל ולדרום כלומר, מדרום לפתח ההיכל, בין אולם ולמזבח, שהרי נותרו לשם כך אחת עשרה אמות באורך המזבח!

ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת האולם והיכל חדא [אחת] היא, והשטח העומד לרשותו קטן בחמש אמות נוספות של פתח האולם — נוקמיה [שיעמיד אותו] מכותל אולם ולדרום בין אולם ולמזבח, שהרי עומדות לרשותו שש אמות לצורך זה. ומדוע צריך למשוך את הכיור מדרום למזבח? אלא לאו [האם לא] משום דקסבר [שסבור הוא] ר' יוסי הגלילי כוליה [כל] המזבח עומד בצפון מול אמצע פתח ההיכל וצפונה. ולכן, כדי שלא יעמוד הכיור מול הפתח צריך למושכו דרומה למזבח.

ושואלים: כי נמי מוקמת לה [גם כאשר אתה מעמיד אותה] מכותל היכל ולצפון כלומר, מצפון לפתח ההיכל, הוה ליה [הרי הוא] בין אולם ולמזבח, ואם כן, מפני מה מושכו לדרום?

ונוקמה [ויעמיד אותו] מכותל אולם ולצפון בבין אולם ולמזבח!

ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" (ויקרא א, יא), לומר שיהא צפון פנוי מכלים לצורך השחיטה. הוזכרה בדיון זה הדעה שהמזבח כולו בדרום.

ושואלים: מאן [מי] הוא התנא דפליג עליה [שחולק עליו] על ר' יוסי הגלילי וסבור כן? ר' אליעזר בן יעקב היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אליעזר בן יעקב אומר: נאמר "צפונה לפני ה'" (ויקרא א, יא) לומר — שיהא צפון פנוי מכלום, ואפילו מן המזבח, שגם המזבח לא היה בצפון. ומכאן שהוא סבור שהמזבח כולו בדרום.

א אמר רב: מזבח שנפגם — כל הקדשים שנשחטו שם פסולין. והוסיף רב: מקרא הוא בידינו ושכחנוהו כלומר, יודע אני ראיה לדבר מן המקרא, אלא ששכחתי מהו המקרא הזה. מסופר, כי סליק [כאשר עלה] רב כהנא תלמידו של רב לארץ ישראל, אשכחיה [מצא אותו] את ר' שמעון ברבי דקאמר [שהוא אומר] משום (בשם) ר' ישמעאל בר' יוסי: מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין?

שנאמר: "וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך" (שמות כ, כא), וכי עליו על המזבח אתה זובח (שוחט)? הלא אתה זובח בצידו! אלא "עליו" במובן בגללו, כאשר יש מזבח, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. אמר רב כהנא: היינו קרא דאישתמיט ליה [זהו הפסוק שנשמט לו] לרב.

ור' יוחנן אמר: אחד זה ואחד זה פסולין כלומר, לא רק קרבנות שנשחטו בזמן פגימת המזבח, אלא גם קרבנות חיים שעמדו להקרבה באותה שעה — פסולים. ומסבירים: במאי פליגי [במה, באיזה עקרון הם חלוקים]? רב סבר [סבור]: בעלי חיים אינן נדחים שכל זמן שהם חיים אין הם נחשבים כדחויים, ואף שנפגם המזבח לא נדחו מהקרבה למזבח. ור' יוחנן סבר [סבור]: בעלי חיים נידחין, וכיוון שהיו אלו קרבנות העומדים להקרבה ונדחו — שוב אין להם תקנה.

מיתיבי [מקשים] על דברי רב, ממה ששנו בברייתא: כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח, ואחר כך נבנה המזבח — פסולין הם. ואנו סבורים שהכוונה היא לקרבנות שהקדישו לפני בנין המזבח של הבית השני. ויש לתמוה: אם נבנה כלומר, שקודם לא היה מזבח כלל, הרי דחויין מעיקרא נינהו [מתחילה הם], והכל מודים שבכגון זה אינם נחשבים דחויים!

אלא יש לתקן כך, אם עד שלא נהרס המזבח בחורבן הבית הראשון, הוקדשו הקרבנות והיו אז ראויים להקרבה, ואחר כך נהרס המזבח ונדחו, הרי משנבנה המזבח בבית השני — פסולים הם. אלא שגם על פירוש זה יש לתמוה: אם הוקדשו קודם שנהרס, הא איזקון להו [הרי הזדקנו הקרבנות] עד שנבנה הבית השני, וממילא אינם ראויים להקרבה, גם אם לא נהרס המזבח!

אלא יש לתקן: הקדישם (בזמן הבית השני) עד שלא נפגם המזבח, ואחר כך נפגם המזבח — פסולין. משמע שאף בעלי חיים נדחים בכגון זה, ולא רק אלו שנשחטו! ודוחים: ולא תרוצי קא מתרצת [והאם אינך מיישב את הברייתא הזו ומתקן את לשונה]? אם כן, תקן עוד קצת, אימא [אמור]: כל הקדשים שנשחטו עד שלא נפגם המזבח, ונפגם המזבח — פסולים. ואם כן, אין מכאן ראיה לגבי בעלי חיים שהם נידחים.

ומקשים: וכי לדעת רב מזבח שנפגם פוסל את ההקרבה? והאמר [והרי אמר] רב גידל אמר רב: מזבח הזהב שנעקר ממקומו — מקטירין קטרת במקומו. הרי שהמזבח אינו מעכב!

ומשיבים, כמו שאמר רבא: למרות שכל העזרה כשרה להקטרת אימורים, כמו המזבח, מודה היה ר' יהודה בזריקת דמים שצריך לזרוק דווקא על המזבח, הכא נמי [כאן גם כן] מודה רב בדמים, הואיל ולגבי זריקת הדם חייבים שיהא מזבח, הרי כששוחטים כשהמזבח פגום נדחה הדם מזריקה, והקרבן פסול.

ב כיון שהוזכרה שיטת ר' יהודה, שואלים: מאי [מהם] דברי ר' יהודה? דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר בחנוכת המקדש שבימי שלמה "ביום ההוא קידש המלך תוך החצר וגו' כי מזבח (שעשה משה) קטן מהכיל" (ראה מלכים א ח, סד), ובפירוש הפסוק הזה נחלקו חכמים, שיש מי שאומר: דברים אלו יש להבין ככתבן, שהמזבח שנבנה במקדש היה קטן מכדי להכיל את כל הקרבנות שהביא שלמה, ושלמה קידש לשם כך את החצר כולה. אלו דברי ר' יהודה.

אמר לו ר' יוסי: