"חפף עליו כל היום" (דברים לג, יב), שדורשים כתוב זה כאילו היה חופף = מחכך בראשו מחמת דאגה וצער, שהיה רוצה שיהיה בחלקו, לפיכך, משום שהיה כל כך דואג לכך, זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן (מארח) להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב), לומר שמקום קודש הקדשים היה דווקא בחלקו של בנימין.

מיתיבי [מקשים] על מה שאמרו שלא היה יסוד בקרן דרומית מזרחית, ממה ששנינו: עולת העוף שהיתה נעשית בקרן זו כיצד היתה נעשית? היה עומד על הסובב ומולק את ראשה ממול עורפה, ומבדיל את הראש מן הגוף, וכשהוא אוחז בגוף ממצה דמה כשהוא דוחק את הצואר על קיר המזבח.

ואי אמרת [ואם אתה אומר] שלא היה לה לאותה קרן יסוד, נמצא שאת עבודתה, שהוא עושה כשהוא עומד על הסובב — באוירא בעלמא [באויר בלבד] הוא דקא עביד [שעושה] ולא מעל מקום המזבח! אמר רב נחמן בר יצחק, אימר [אמור] שכך התנו: אוירא [האויר] של מקום היסוד היה בחלקו של בנימין, וכך נעשית עבודתה בתחום המזבח, אבל הקרקע היתה בחלקו של יהודה, ולכן לא היה שם יסוד.

א ושואלים: מאי [מה פירוש] מה שנאמר בברייתא לא הוא [היה] לה יסוד לקרן דרומית מזרחית? רב אמר: בבנין, שלא נבנה שם היסוד. לוי אמר: בדמים כלומר, אף שהיה שם יסוד, הואיל והיה בחלקו של יהודה — לא היה לו דין של יסוד המזבח, לענין מתן דמים. ולפי שיטתם נחלקו בתרגום ברכתו של יעקב בפסוק "בנימין זאב יטרף" (בראשית מט, כז), שלפי המסורת מתארת את נחלתו של בנימין, רב היה מתרגם: באחסנתיה יתבני מדבחא [בנחלתו יבנה המזבח], שעליו היו הקרבנות "נטרפים", ולא בנחלת שבט אחר. לוי היה מתרגם את הפסוק: באחסנתיה יתבני מקדשא [בנחלתו יבנה המקדש], כלומר, מקום מקודש לדמים, שאף שלא כל המזבח בנוי בחלקו, מכל מקום רק בחלקו מזים ושופכים את דם הקרבנות. ומביאים ראיות לכאן ולכאן.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בתיאור המזבח שבמסכת מדות: היסוד היה מהלך על פני כל קיר הצפון של המזבח ועל פני כל המערב, אוכל כלומר, תופס בדרום המזבח אמה אחת ובמזרח אמה אחת, משמע שחוץ מאותה אמה שבדרום ושבמזרח לא היה שם יסוד בנוי, וכדברי רב! ודוחים: אפשר לפרש כי מאי [מהו] אוכל? נמי [גם כן] בדמים, שלא היו מזים שם את דם העולה.

ומביאים ראיה לצד האחר, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו באותה משנה: המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים אמה, משמע שהיה יסוד בכל צד, וכדברי לוי, שהרי היסוד נכלל באותן שלושים ושתים אמה! ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] מן הצד, כלומר, שמצד צפון וצד מערב היה שלושים ושתים על שלושים ושתים, אבל לא היה בנוי כולו כך.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה שהיה שם יסוד, ממה ששנינו בברייתא: נמצא הכבש הבנוי בדרום המזבח, וצריך שיגיע בקצהו לראש המזבח פורח (עולה) ברוחב אמה מעל היסוד וברוחב אמה מעל הסובב. משמע שהיה יסוד! ודוחים: אימא [אמור] כך: כנגד, כלומר, במקום בו היתה ראויה להיות אמה יסוד, אף שבפועל לא היה שם יסוד, ועל אמה סובב.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע], דתני [ששנה] לוי בברייתא שהיתה בידו: כיצד בונין את המזבח? מביאין תחילה מלבן (מסגרת של קרשים) שהוא באורך שלשים ושתים אמה על רוחב שלשים ושתים, וגובהו אמה אחת, ומביא חלוקי אבנים מפולמות (לחות) בין שהיו גדולות בין שהיו קטנות, שהן עיקרו של המזבח ("מזבח אבנים"), וממלא בהם את המלבן. ומביא סיד וקוניא (סיגים של עופרת) וזפת, וממחה, כלומר, מתיך אותם יחד, ושופך את התערובת על חלוקי האבן להדביקם בו. וזה הוא מקום יסוד.

וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה וגובהו חמש אמות, ומניחו על היסוד, ומביא חלוקי אבנים מפולמות וכו' ומביא סיד וקוניא וזפת וכו', וכך נוצר הסובב. וחוזר ומביא מלבן שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות וגובהו שלש אמות, ומניחו על החלק השני, ומביא חלוקי אבנים וכו', והוא מקום המערכה.

וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה, ומניחו באחת מזויות המזבח, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך, וזהו הקרן. וכן היה עושה לכל קרן וקרן. משמע שהמזבח היה מרובע מכל צד, וכדברי לוי!

וכי תימא [ואם תאמר]