סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד זֶה מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ שָׁלֹשׁ מְחִיצּוֹת בְּלֹא לֶחִי זֶהוּ מָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר בָּעֵינַן לְחָיַיִם הָנֵי מִילֵּי לָאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין אֲבָל לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּחַד לֶחִי סַגִּי
מַתְנִי' מַצִּילִין מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה כֵּיצַד נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּשַּׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת בַּמִּנְחָה מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת
גְּמָ' מִכְּדֵי בְּהֶיתֵּרָא קָטָרַח נַצֵּיל טְפֵי אָמַר רָבָא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ אִי שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף הָתָם מַאי גְּזֵירָה אִיכָּא הָכָא נָמֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים
גּוּפָא נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִין מֵבִיא כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט כְּלִי אַחֵר וּמְצָרֵף וְלֹא יִקְלוֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין אֶלָּא יַזְמִין וְאַחַר כָּךְ יִקְלוֹט וְאֵין מַעֲרִימִין בְּכָךְ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אָמְרוּ מַעֲרִימִין לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָמִיפַּלְגִי דְּתַנְיָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שֶׁנָּפְלוּ לְבוֹר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשׁוֹחְטוֹ וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יָמוּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשׁוֹחְטוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹחֲטוֹ וּמַעֲרִים וּמַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁנִי רָצָה זֶה שׁוֹחֵט רָצָה זֶה שׁוֹחֵט מִמַּאי דִּילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה אֲבָל הָכָא דְּלָא אֶפְשָׁר לָא וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לָא
תָּנוּ רַבָּנַן הִצִּיל פַּת נְקִיָּה אֵין מַצִּיל פַּת הַדְרָאָה פַּת הַדְרָאָה מַצִּיל פַּת נְקִיָּה וּמַצִּילִין מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב וְלֹא מִשַּׁבָּת לַשַּׁבָּת הַבָּאָה
תָּנוּ רַבָּנַן שָׁכַח פַּת בַּתַּנּוּר וְקִידֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה לֹא יִרְדֶּה בְּמַרְדֶּה אֶלָּא בְּסַכִּין אִינִי וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה יָצָא תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּרְדִיַּית הַפַּת שֶׁהִיא חָכְמָה וְאֵינָהּ מְלָאכָה כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנֵּינַן
אָמַר רַב חִסְדָּא לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְהוֹצָאַת שַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ לְאַלְתַּר אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּשַׁבָּת חַיָּיב אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת דִּכְתִיב לֶחֶם מִשְׁנֶה אָמַר רַב אָשֵׁי חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּנָקֵט תַּרְתֵּי וּבָצַע חֲדָא אָמַר לִקְטוּ כְּתִיב רַבִּי זֵירָא הֲוָה בָּצַע אַכּוּלַּהּ שֵׁירוּתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וְהָא מִיחְזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּכׇל יוֹמָא לָא עָבֵיד וְהָאִידָּנָא הוּא דְּקָעָבֵיד לָא מִיחְזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי כִּי מִיקְּלַע לְהוּ רִיפְתָּא דְעֵירוּבָא שָׁרוּ עִילָּוֵיהּ אָמְרִי הוֹאִיל וְאִיתְעֲבִיד בַּהּ חֲדָא מִצְוָה לִיתְעֲבִיד בַּהּ מִצְוָה אַחֲרִינָא
כֵּיצַד נָפְלָה דְּלֵיקָה כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּשַּׁבָּת שָׁלֹשׁ רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר אַרְבַּע אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה רַבִּי חִידְקָא סָבַר הָנֵי תְּלָתָא הַיּוֹם לְבַר מֵאוּרְתָּא וְרַבָּנַן סָבְרִי בַּהֲדֵי דְּאוּרְתָּא
תְּנַן נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת

רש"י

אלא אמר רב אשי כו'. בין רבנן ובין בן בתירא כר' אליעזר סבירא להו דבעי ג' מחיצות וב' לחיים בעלמא והכא לגבי ספר אמרי רבנן מודה ר' אליעזר בלחי אחד ובן בתירא אמר דמודה ר' אליעזר אף בלא לחי: בחד לחי סגי ליה. מילתא דרבנן קא מפרשי: מתני' נפלה דליקה בלילי שבת. קודם אכילה: שחרית. קודם סעודה: לעולם הוא מציל. הואיל ויומא בר הכי הוא ובהיתרא טרח דהא בני טלטול נינהו ולחצר המעורבת ואפי' טובא הוה שרי ליה אי לאו משום גזירה וכדמפרש בגמרא: גמ' מכדי בהיתרא קטרח. חזו לטלטול ולחצר המעורבת: ואי שרית ליה. לאתחולי בהצלה כולי האי מתוך שהוא בהול מינשי ליה שבת ואתי נמי לכבויי: ויקלוט. קילוח הנופל מן האויר: ויצרף. סמוך לגג כעין שאיבה אלא שאינו ראוי לשאוב שהגג חלק והיין אינו בגומא מצרף כלי לגג שיזוב מן הגג לכלי והוא אוחז הכלי בידו: התם מאי גזירה איכא. כיון דמידי דהתירא הוא אמאי לא יקלוט ויצרף: שמא יביא כלי כו'. מתוך שהוא מחזר על כלים הרבה ישכח ויביא: ולא יקלוט ואח''כ יזמין. אורחים דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה: אין מערימין בכך. לזמן אורחים שאינן צריכין לאכול ויותירו: שנפלו לבור. בי''ט ואין שניהם ראוים לשחיטה ביום אחד: ואינו שוחטו. שמוצא לו עלילה שמא חברו שמן ממנו: עד כאן לא קאמר ר' אליעזר. דאין מערימין: הציל פת נקיה. לשלש סעודות: לא יציל פת הדראה. פת קיבר שניטל הדרה לפי שאין ערמה כשרה לומר פת הדראה נוחה לי: אבל לא משבת ליום הכפורים. כגון אם חל יוה''כ באחד בשבת דהא לא אכיל עד לאורתא ולאורתא ליטרח ולייתי: ואין צריך לומר משבת לי''ט. דיכול להכין בו ביום: מרדה. כלי שרודין בו הפת ומפרידין אותו מכותל התנור שנדבק בה לא ירדה אותו במרדה שהוא דרך חול: ישכים אדם. בע''ש לטרוח ולזמן הוצאת שבת: והכינו את אשר יביאו לאלתר. בשעת הבאה הכנה והבאה בהשכמה היא דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר (שמות טז): לבצוע. ברכת המוציא: נקיט תרתי. אוחזן בידו: לקטו כתיב. דמשמע אחיזה אבל בציעה לא כתיב משנה: בצע לכוליה שירותיה. פרוסה גדולה ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד שבת ונראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה: כי מקלע להו. פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם: שרו ביה. היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה. שרו מתחילין: תלתא היום. למנין שלש סעודות בא:

תוספות

הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו. הקשה הרב פורת אמאי לא פריך ממתניתין דריש חבית (לקמן קמג:) דתנן חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג ותירץ דההיא איכא למימר כגון שהחבית בכרמלית דחיישינן שמא יעביר כלי ד' אמות בכרמלית אבל בהך ברייתא קתני בהדיא בראש גגו ור''י תירץ דהתם מיירי כשנשפך היין לארץ דחיישינן שמא יספוג אומר ה''ר שמואל בשם ר''ת דדוקא נשברה לו חבית אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כל כך להביא כלים דרך רה''ר כמו כשנשברה: כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף. אומר ר''י דזו אף זו קתני לא מבעי לקלוט דמינכר שמציל דאסור אלא אפילו לצרף דלא מינכר כולי האי שהוא מציל אסור: הציל פת נקיה לא יציל פת הדראה. אומר ר''י כשאפו בי''ט של פסח מצות מסולת נקיה שיש לו די לצורך י''ט אין אופין אחריהן פת של הדראה אלא מתחילה יעשה של הדראה ואחרי כן יעשה הנקיה: אבל לא משבת ליום הכפורים. פירש בקונטרס למוצאי יוה''כ וא''ת פשיטא דחול גמור הוא ומ''ש משבת למוצאי שבת וי''ל דמצוה לאכול במוצאי יוה''כ כדפי' לעיל (דף קיד:) ועוד לפי שהתענו מותר יותר אי נמי ליום הכפורים עצמו קאמר ולהאכיל התינוקות: והתנא דבי רבי ישמעאל כל מלאכת עבודה לא תעשו. וא''ת ואמאי מייתי קרא דכל מלאכת עבודה דכתיב גבי י''ט הא אפי' בשבת דכתיב לא תעשה מלאכה סתם ולא כתיב עבודה שרי לתקוע ולרדות מן התורה כדמשמע הכא דאשבת מייתי לה ופירש רבינו שמואל דגרס כל מלאכה לא תעשו ורשב''א מפרש דלעולם מכל מלאכת עבודה אימעיט תקיעה ורדייה ושבת ילפינן מי''ט דאין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש (שמוח יב): שהיא חכמה ואינה מלאכה. וכיון דמדאורייתא שריא אע''ג דמדרבנן אסירא כדאמר בראש השנה (דף לג.) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין הכא הוה לן למישרי משום ג' סעודות:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר