סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלָא יָדְעִי כִּי אֲמַר לְהוּ מַאי הָוֵי אֶלָּא מַאי דְּיָדְעִי לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר לְהוּ לְאַחְזוֹקֵי לֵיהּ טֵיבוּתָא לְמֹשֶׁה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הַמְסַפֵּר אַחֲרֵי הַמֵּת כְּאִלּוּ מְסַפֵּר אַחֲרֵי הָאֶבֶן אִיכָּא דְאָמְרִי דְּלָא יָדְעִי וְאִיכָּא דְאָמְרִי דְּיָדְעִי וְלָא אִיכְפַּת לְהוּ אִינִי וְהָא אָמַר רַב פָּפָּא חַד אִישְׁתַּעִי מִילְּתָא בָּתְרֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל וּנְפַל קַנְיָא מִטְּלָלָא וּבְזַעָא לְאַרְנְקָא דְמוֹחֵיהּ שָׁאנֵי צוֹרְבָא מֵרַבָּנַן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע בִּיקָרֵיהּ
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה' אֶת פּוֹעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל יוֹלִיכֵם ה' אֶת פּוֹעֲלֵי הָאָוֶן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵירָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם שֶׁמָּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה שֶׁמָּא סָלְקָא דַעְתָּךְ אֶלָּא וַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהָנֵי מִילֵּי בִּדְבָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ אֲבָל בְּמָמוֹנָא עַד דְּמַהְדַּר לְמָרֵיהּ
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בֵּית דִּין מְנַדִּין עַל כְּבוֹד הָרַב וְכוּלָּן שָׁנִינוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר הֵיכָא אֲמַר לֵיהּ לְכִי תַּשְׁכַּח נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח תְּלָת הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם וְהַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַאי הִיא דִּתְנַן הוּא הָיָה אוֹמֵר אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְלֹא אֶת הַמְשׁוּחְרֶרֶת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַשְׁקִין וְאָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית שִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת בִּירוּשָׁלַיִם וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וְאָמַר לָהֶם דּוּגְמָא הִשְׁקוּהָ וְנִדּוּהוּ וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ
וְהַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם מַאי הִיא דִּתְנַן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדָּה שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כׇּל אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל בְּחׇכְמָה וּבְטׇהֳרָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אֶלָּא אֶת מִי נִדּוּ אֶת אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ שֶׁפִּקְפֵּק בִּנְטִילַת יָדַיִם וּכְשֶׁמֵּת שָׁלְחוּ בֵּית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל אֲרוֹנוֹ לְלַמֶּדְךָ שֶׁכׇּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ בֵּית דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ
הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה מַאי הִיא דִּתְנַן שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְנַדּוֹת וְאִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף תּוֹדוֹס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת בְּנֵי רוֹמִי לְהַאֲכִילָן גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְּסָחִים שְׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אִלְמָלֵא תּוֹדוֹס אַתָּה גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי שֶׁאַתָּה מַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל קׇדָשִׁים בַּחוּץ בְּמִשְׁנָתֵנוּ קָאָמְרִינַן וְהָא בָּרַיְיתָא הִיא
וּבְמַתְנִיתִין לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא הָא דִתְנַן חֲתָכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים וְזֶהוּ תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנַאי מַאי עַכְנַאי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְלַמֵּד שֶׁהִקִּיפוּהוּ הֲלָכוֹת כְּעַכְנַאי זֶה וְטִמְּאוּהוּ וְתַנְיָא אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵבִיאוּ כׇּל טְהָרוֹת שֶׁטִּיהֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׂרָפוּם לְפָנָיו וּלְבַסּוֹף בֵּרְכוּהוּ אֲפִילּוּ הָכִי נִדּוּי בְּמַתְנִיתִין לָא תְּנַן אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הֵיכָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְדַמֵּה מִילְּתָא לְמִילְּתָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא מְדַמֵּה מִילְּתָא לְמִילְּתָא
נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין אִינִי וְהָא רַב יוֹסֵף אַפְּקוּהוּ סָמוּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי
שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה תָּנוּ רַבָּנַן הָעוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מוּטָל לִפְנֵיהֶם נִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד וְקוֹרִין אֵין הַמֵּת מוּטָל לִפְנֵיהֶם הֵן יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין וְהוּא יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם הֵם עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִין וְהוּא עוֹמֵד וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הַרְבֵּה חָטָאתִי לְפָנֶיךָ וְלֹא נִפְרַעְתָּ מִמֶּנִּי אֶחָד מִנִּי אֶלֶף יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּגְדּוֹר פִּרְצוֹתֵינוּ וּפִרְצוֹת כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים אָמַר אַבָּיֵי לָא מִבְּעֵי לֵיהּ לְאִינָשׁ לְמֵימַר הָכִי דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם פִּיו לַשָּׂטָן וְאָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קְרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּמְעַט כִּסְדוֹם הָיִינוּ מַאי אַהֲדַר לְהוּ נָבִיא שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדוֹם
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ וְכוּ' אִם יְכוֹלִים לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ אִין אֲבָל פֶּרֶק אֶחָד אוֹ פָּסוּק אֶחָד לָא וּרְמִינְהוּ קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר אֲפִילּוּ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ פָּסוּק אֶחָד הָכִי נָמֵי קָאָמַר אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר אֲפִילּוּ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ אֲפִילּוּ פָּסוּק אֶחָד עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ

רש"י

ואי ס''ד דלא ידעי. אין מבינין כלום אלא צערא דגופא: המספר אחר המת. בגנותו של מת אחר מיתתו: קניא מטללא. קנה גדול וכבד נפל מן הגג: טללא. גג: ארנקא דמוחיה. כיס שהמוח מונח בו: והמטים עקלקלותם. לעיל מיניה כתיב הטיבה ה' לטובים וסמיך ליה והמטים עקלקלותם והמכריעים את חובותם יותר על זכיותם להטותם לכף חובה: יוליכם ה' את פועלי האון. לגיהנם: בכ''ד מקומות. השתא משמע מצינו שנדו חכמים בני אדם בכ''ד מקומות לכבוד הרב לפי שלא נשאו כבוד לרבם: הוא היה אומר. עקביא בן מהללאל במסכת עדיות: אין משקין. אם קינא לה בעלה ונסתרה: לא את הגיורת. דבני ישראל אמור בפרשה (במדבר ה) פרט לאשת גר ועבד משוחרר: בכרכמית. כך שמה או על שם מקומה: דוגמא השקוה. על שהיו דומים להם הם השקוה שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין (דף נז:): ר' יהודה. פליג אדלעיל דקתני שנדו את עקביא: שאין עזרה ננעלת. בפרק ה' דפסחים (דף סד:) שהיו שערי העזרה ננעלים כששוחטין פסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בג' כתות: על כל אדם בישראל. כלומר כשהיתה ננעלת עליהם והיינו כשנתמלאה פה לפה לא היה בכולם אדם חשוב בחכמה ויראת חטא כעקביא: אלעזר בן חנוך שפקפק. זילזל והיינו נמי לכבוד הרב שעבר ע''פ הגוזרים על הידים: אלמלא חוני אתה. שיצא שמך בגדולה ובחשיבות: צריך אתה להתנדות. לפי שהטריח לפני המקום על עסק גשמים לא כך שאלתי כמה פעמים וכבוד המקום כבוד הרב הוא: מתחטא. לשון חוטא נקל בלבו לחטוא לאביו ולהטריחו על תאותו: מקולסים. צלויים כשהן שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קורהו מקולס שהוא לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו (שמואל א יז) וקולסא דנחשא: בלילי פסחים. זכר לפסח שצולהו שלם שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב) כלומר עם כרעיו ועם קרבו: גוזרני עליך נדוי. והיינו נמי לכבוד הרב שאסרו חכמים את הדבר לפי שהוא קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ שהרואה סבור שהקדישו לשם פסח: חתכו חוליות. תנור של חרס שהוא עשוי ככלי ומטלטל ותחלת ברייתו מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדרות ואם נטמא הצריכו הכתוב נתיצה ואם נתצו בענין זה שחתכו סביב סביב כחוליות עגולות וחזר וחיברו בטיט של חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר עולמית שאינו עוד ככלי חרס שלא נשרף בכבשן וחכמים מטמאין: כעכנאי. כנחש זה שכורך עצמו בעגולה: כל טהרות. שנעשו בתנור זה או שנגעו באוירו והיה רבי אליעזר מטהרן והם שרפום: וברכוהו. לפי שהרבה מאד לחלוק בדבר זה כדאמרינן בבבא מציעא בפרק הזהב (דף נט:): נדוי במתני' לא תנן. הא דברכוהו בברייתא הוא דתני לה: מדמה מילתא למילתא. כל מקום שראה במתניתין שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו אומר ראוי היה כאן נדוי: אין מוציאין את המת. לקברו: סמוך לקריאת שמע. לפי שמתבטלין מן הקריאה: אין המת מוטל לפניהם. שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן ויש מפרשין שנתון לצד אחר: והוא יושב ודומם. האבל: למימר הכי. לא נפרעת ממני דמשמע הפרע:

תוספות

אפי' בשעה ששלום על ישראל. והיינו לאחר מיתתו דלא אתו לאנצויי בהדי המספרים בגנותם מהכא משמע דאיירי לאחר מיתה: דוגמא השקוה. פרש''י לפי שהיתה גיורת כמותם שהיו גרים וכן משמע בירושלמי דמועד קטן (פ''ג) מהו דוגמא דכוות'. בערוך פירש דוגמא השקוה מי צבע אבל לא היו מרים ממש ולא מחקו התורה עליה אלא ליראה אותה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר