אמרו שהלכה כר' שמעון בן אלעזר, ואולם ליה [לו עצמו] לא סבירא ליה [סבור, נראה לו כן].

ועוד בענין זה של שינוי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: דבר תורה (מדין תורה) גזילה גם זו הנשתנית (שהשתנתה) חוזרת בעיניה, כפי שהיא עכשיו עם השינוי שבה, שנאמר: "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה, כג), כוונתו: והשיב אותה מכל מקום. ואם תאמר: משנתנו שאינה אומרת כן, אלא נאמר בה שמחזיר דמים בלבד! — אותה קבעו חכמים משום תקנת השבים.

ושואלים: ומי [והאם] אמר ר' יוחנן הכי [כך]? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [ושנינו במשנה] בענין ראשית הגז: לא הספיק הבעלים ליתנו את הצמר לו, לכהן, עד שצבעו — פטור, משמע שצביעה שהיא שינוי יוצרת קנין!

אמר להו ההוא מדרבנן [להם אחד החכמים] ור' יעקב שמיה [שמו]: לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרשה המשנה ממנו, על ידי] ר' יוחנן, שמדובר במקרה כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים, דהוה ליה [שהריהו] שינוי החוזר לברייתו, ובשינוי החוזר לברייתו מן התורה אינו קונה, והמשנה תקנת חכמים היא.

א אגב מה שדברנו בתקנת השבים דנים עתה בכמה עניינים הנוגעים בזה. תנו רבנן [שנו חכמים]: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו למי שלקחו ממנו את הגזילה או הריבית — אין מקבלין מהן, והמקבל מהן — אין רוח חכמים נוחה הימנו מפני שמרפה בכך ידיהם של הרוצים לחזור בתשובה.

אמר ר' יוחנן: בימי רבי נשנית משנה (ברייתא) זו. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מעשה באדם אחד גזלן שבקש לעשות תשובה על כל גזילותיו, אמרה לו אשתו: ריקה (שוטה), אם אתה עושה תשובה תצטרך להשיב כל דבר לבעליו, ואפילו אבנט שאתה לובש אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה. באותה שעה אמרו חכמים: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו — אין מקבלין מהם, והמקבל מהם — אין רוח חכמים נוחה הימנו, שעל ידי זה מונע אותם מלעשות תשובה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: בנים שהניח להם אביהם מעות של רבית (שהרוויח על ידי לקיחת רבית), אף על פי שהן, הבנים, יודעין שהן מעות רבית — אין חייבין להחזיר. ונדייק: אינהו [הם] הוא שלא חייבים להחזיר. הא [אבל] אביהם עצמו חייב להחזיר ומקבלים ממנו.

ומשיבים: אין לדייק כן, שכן בדין (מן הדין) הוא שאביהם נמי [גם כן] אינו חייב להחזיר, והא דקתני בדידהו [וזה ששנה בברייתא את ההלכה בהם] — טעם הדבר הוא משום דקא בעי למתני סיפא [שרצה לשנות בסוף הברייתא] את ההלכה: הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר אחר המסויים (מוגדר ומוכר) שגזל — חייבין להחזיר אותם מפני כבוד אביהם שלא ייזכר תמיד שזה הדבר שגזל אדם פלוני, והלכה זו היא דווקא בבנים, משום כך תנא רישא נמי בדידהו [שנה בתחילת הברייתא גם כן בהם בבנים].

ושואלים: ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר? מדוע חייבים להחזיר? אקרי [קרא] כאן כמו שנאמר: "ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כב, כז), ודייקו חכמים שהכתוב מדבר דווקא בעושה מעשה עמך, אבל המקלל נשיא רשע אינו עובר על איסור זה. והוא הדין לכיבוד אב, שאם אינו נוהג כראוי אין צריך לחשוש לכבודו, ומדוע צריכים הבנים להחזיר משום כבוד אביהם הגזלן?

ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] רב פנחס בענין אחר, שמדובר בשעשה האיש תשובה, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בשעשה האב תשובה ואין הוא עוד רשע וחייבים הבנים בכבודו. ותוהים: אי [אם] עשה תשובה, מאי בעי גביה [מה עושה הדבר אצלו]? הלא איבעי ליה לאהדורי [היה צריך לו להחזיר] את הגזילה! ומשיבים: מדובר שם שלא הספיק להחזיר עד שמת, ובמקרה כזה צריכים הבנים להחזיר אם הוא דבר המסויים, מפני כבוד אביהם.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה ששנינו בברייתא: הגזלנים ומלוי ברבית אף על פי שגבו — מחזירין.

ותחילה מבררים את לשון הברייתא: לגבי גזלנין מאי [מה] "שגבו" איכא [יש], מה לשון "שגבו" שייכת בגזלנים? שהרי אי גזול [אם גזלו] — גזול [גזלו], ואי [ואם] לא גזול [גזלו] — לא גזול [גזלו] ואין כאן גבייה כלל! אלא אימא [אמור] ותקן את הלשון כך: הגזלנין, ומאי ניהו [ומה הם] הגזלנים — מלוי רביות, אף על פי שגבו את הריבית — מחזירין, והרי זה שלא כדברינו שאין מקבלים מגזלנים וממלוי בריבית! אמרי [אומרים] בתשובה על כך: אמנם הם מחזירין ואולם אין מקבלין מהם.

ושואלים: אלא למה מחזירין אם אין מקבלים מהם? ומשיבים: כדי לצאת ידי שמים. שכדי שתהא תשובתם שלימה צריכים הם לפחות להציע ללווים ששילמו הריבית את האפשרות לקבל את השייך להם.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: הרועים שרועים את בהמותיהם בשדות אחרים, וגוזלים בכך את בעליהם, והגבאין שנשכרים לגבות מיסים ולוקחים יותר מן הראוי, והמוכסין שמקבלים את זכות המכס וגובים שלא כדין — תשובתן קשה, משום שגוזלי הרבים הם וקשה להם להחזיר לכל מי שלקחו ממנו, ומחזירין למכירין, לאותם אנשים שהם מכירים ויודעים שלקחו מהם. ומשמע שבכל זאת מחזירים!

אמרי [אומרים] בתשובה לכך: אמנם הם מחזירין ואולם אין מקבלין מהם. ושואלים: ואלא למה מחזירין? ומשיבים: כדי לצאת ידי שמים. ומקשים: אי הכי [אם כך] שבעצם אין עליהם חובת החזרה, אמאי [מדוע אתה אומר] שתשובתן קשה? הרי אין הדבר יותר קשה להם מלאחרים, שהרי גם הם אינם צריכים להחזיר בפועל!

ועוד, אימא סיפא [אמור את סופה של הברייתא]: ואותם כספים שאין מכירין את האנשים שמהם נלקחו — יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא: הכוונה לדברים כגון בורות, שיחין ומערות, שהציבור כולו נהנה מהם ועל ידי כך נמצא שמחזירים לציבור מה שגזלו ממנו. ואם כן הרי שמקבלים מהם! אלא צריכים לתרץ באופן אחר, לא קשיא [אין זה קשה]; כאן שאמרו שמחזירים בפועל מדובר קודם תקנה, כאן שאמרו שאין צריכים להחזיר מדובר לאחר תקנה.

ומעירים: והשתא [ועכשיו] שאמר רב נחמן והסביר שמה שאמרו שאין מחזירים הוא דווקא בשאין גזילה קיימת בעינה, אפילו תימא אידי ואידי [תאמר שזה וזה] מדברים בזמן שלאחר תקנה ניתן לפרש את הדברים, ולא קשיא [קשה];