|
טקסט הדף מנוקד
זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא לְשֵׁם סַנְטָר שֶׁבָּעִיר הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת
הָהוּא גִּיטָּא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ לְשֵׁם אִיסְטַנְדְּרָא דְּבַשְׁכָּר שַׁלְחֵהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה כִּי הַאי גַוְונָא מַאי שְׁלַח לֵיהּ בְּהָא אֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֵי מַאי טַעְמָא מֵאוֹתָהּ מַלְכוּת הוּא וּמַאי שְׁנָא מִסַּנְטָר שֶׁבָּעִיר הָתָם זִילָא לְהוּ מִילְּתָא הָכָא שְׁבִיחָא לְהוּ מִילְּתָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים הַוָּלָד כָּשֵׁר וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר שֶׁאִם שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ אִילֵּימָא רַבִּי מֵאִיר לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן שְׁמַע מִינַּהּ כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ כּוּ' נִישְּׂאוּ אֵין זִינּוּ לָא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ לָא נִישְּׂאוּ וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ וְהַאי דְּקָתָנֵי נִישְּׂאוּ לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט וְאִיכָּא דְּאָמְרִי נִישְּׂאוּ וְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ לָא נִישְּׂאוּ דַּוְוקָא מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כּוּ' וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָךְ קַמַּיְיתָא מִשּׁוּם דְּלָא אִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם אֲבָל הָכָא דְּאִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּקָא רַמְיָא קַמֵּיהּ אֲבָל הָתָם דְּלָא רַמְיָא קַמֵּיהּ אֵימָא לָא צְרִיכָא כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר וְכוּ' רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתַּר יָצָא וְכוּ' הֵיכִי דָּמֵי לְאַלְתַּר וְהֵיכִי דָּמֵי לְאַחַר זְמַן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן זֶהוּ לְאַלְתַּר עָמְדוּ זֶהוּ לְאַחַר זְמַן וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר לֹא נִישֵּׂאת זֶהוּ לְאַלְתַּר נִישֵּׂאת זֶהוּ לְאַחַר זְמַן תְּנַן לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הַיְינוּ דְּקָתָנֵי שֵׁנִי אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל מַאי שֵׁנִי רש"י
זו דברי ר''מ. דגט נפסל משום שלום מלכות: סנטר. מפרש בבבא בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש: איסטנדרא דבשכר. שלטון של בשכר עבדו של מלך: ומאי שנא מסנטר דעיר. דשמעינן לר''מ דפליג: זילא להו מילתא. שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו: שביחא. לפי ששולטנותו חשובה: הולד כשר. אשלום מלכות קאי: ליערבינהו וליתנינהו. בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא: זינו לא. אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה: דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע''פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה: דלא אקיים מצות יבום. שע''י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם: אבל. סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע''י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה: ואי. תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין: אבל. צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן: באותו ענין. בדברי גירושיה:
תוספות
זו דברי ר''מ אבל חכמים אומרים הולד כשר. פי' בקונט' דאשלום מלכות קאי וקשה לר''ת דא''כ פליגי אדרב יהודה אמר שמואל דלעיל דאמר אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת דמשמע מגורשת ותינשא לכתחילה אע''פ שלא נכתב לשם מלכות א''כ היאך אנו כותבין בגיטין לבריאת עולם הא קיי''ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחילה ולספרים דגרסי לעיל אמר רב יהודה אמר רב קשה דרב אדרב ונצטרך לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב ואומר הרב רבי אלחנן דלא קשה מידי דבסנטר העיר כשר טפי לפי שהוא ממלכות העיר אבל לשם מלכות אחרת אסור לגרש בו ובדיעבד הולד כשר ומשום דר''מ בעי מלכות חשובה קאמר אבל חכמים אומרים אפילו סנטר דגרע הויא מגורשת כיון דהוא מאותה מלכות ועדיף ממלכות אחרת ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא ליכא שלום מלכות בכך שאפי' עובדי כוכבים אינם מונין לשנות מלכים אבל בימי חכמים היו רגילין למנות לשנות מלכים כדאמרינן בגט פשוט (ב''ב דף קסד:) מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לו שתים פי' שהיו כותבין כן בשטרותיהן לכבוד המלך לומר מלך הרבה והרב ר' יוסף פי' דעכשיו אין המלכות מקפדת ולהכי לא כתבינן לשנות מלכים תדע דהא ר''מ מודה דכתבו לשם איסטנדרא כשר משום דאין מלכות מקפדת ור''ת מפרש דלאו אשלום מלכות קאי זו דברי ר''מ אלא אהיה במזרח וכתב במערב אבל לשום מלכות אחרת מותר לגרש בו לכתחילה לרבנן ולא פליג אדרב יהודה דלעיל ומגורשת היינו שתתגרש בו לכתחילה קאמר אפי' נכתב לשם סנטר דזילא בהו מילתא וכל שכן השתא שמותר לכתוב לבריאת עולם דלא זילא בהו מילתא כלל דלא מתקנאים בזה וקיי''ל כחכמים ואע''ג דסתם לן תנא כר' מאיר מ''מ מדקאמר לעיל ומשום שלום מלכות הולד ממזר אין ר''מ לטעמיה כו' וכן בפ''ק (לעיל ה:) משום דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר ומשני אין ר''מ לטעמיה כו' משמע דלית הלכתא כוותיה והשתא אתי שפיר דקאמר דיקא נמי דמודים חכמים לר''מ בשינה שמו ושמה מדלא ערבינהו בהדי היה במזרח כו' דדמיא ליה ומיהו קשה לפירוש רבינו תם דלקמן בפרק בתרא (דף פו.) פריך אההיא דשלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר''מ אלא לרבנן דאמרי הולד כשר מאי איכא למימר אלמא משמע דשלום מלכות דווקא בדיעבד הולד כשר לרבנן אבל לכתחילה אסור לגרש בו ורבינו תם גריס לקמן וכן נמצא בפי' רבינו חננאל והא איכא שלום מלכות וכו' ולא פריך משלום מלכות אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב: נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא. פירש בקונטרס דנישאו גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה וגירש ונמצא זה מחזיר חלוצתו אבל זינו דפריצותא בעלמא הוא לא חשדי לה בחלוצה וקשה לר''י דמאי קאמר בסמוך דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דהך גזירה גופה שייכא בה דלשון מיחלפא משמע דהכא לא שייכא ההיא גזירה ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה''ה לזינו מאי ס''ד כיון דההיא גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה כו' לא שייכא אלא בנישאו ועוד אמאי לא דייק נמי הש''ס בהאשה רבה (יבמות דף צב.) גבי אמרו לה מת בעליך ונישאת נישאת אין זינתה לא כדדייק הכא ואור''י דאי שומרת יבם שזינתה מותרת לייבם דלא כרב המנונא בנישאת נמי לא גזרי' בה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו כיון דזינתה במזיד לא מיתסרא דהכי אמרינן בהאשה רבה (שם דף צד.) גבי מי שהלך אשתו למדינת הים דאשה . שהלך בעלה למדינת הים אסור להחזירה משום דבמזיד מיתסרא בשוגג נמי גזרו בה רבנן שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה והכי פירושו נישאו אין מדלא נקט זינו דהוה משמע תרוייהו ונקט נישאו שמע מינה נישאו דוקא אבל זינו לא משום דמיחלפא באשה שהלך וכו' אבל בגופה לא שייכא הך גזירה כיון דבמזיד לא מיתסרא ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכיון דזינתה אסורה ליבם כדרב המנונא בנישאת נמי גזרינן בה שמא יאמרו חלץ זה ונישאת איכא דאמרי נישאת והוא הדין לזינו השתא לא מסתבר טעמא דמיחלפא כו' ולהכי קאמר לימא מסייע ליה לרב המנונא דאי בזינו שריא בנישאת נמי ליכא למיגזר בה בגופה ודחי אף ע''ג דליכא למיגזר בה מכל מקום מיחלפא באשה שהלך כו' וה''ה דהוי מצי למידחי הא מני ר''ע היא דמשוי חייבי לאוין כערוה ורב המנונא אליבא דרבנן קאמר כדדחי ליה בסוטה בפ''ב (דף יח:) אלא עדיפא מיניה קא דחי שאין צריך להעמידה כר''ע ואפי' הכי ליכא סייעתא לרב המנונא מיהו מצא רבינו יהודה בתוספתא דקתני על מתניתין דברי ר''מ שאמר משום ר' עקיבא דמשמע דכרבנן לא מתוקמא מתניתין לפי זה חולקת על הש''ס שלנו: כתב גט לאיש ושובר לאשה. ליכא למידק מהכא דכותבין שובר דהיכא דלא אפשר ודאי כותבין כדאמר בהכותב (כתובות פט:):
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|