סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָתַנְיָא מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט דִּבְרֵי חֲכָמִים רַבִּי אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט
וּלְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר בְּעַל מְנָת פְּלִיגִי אַדְּמִיפַּלְגִי בְּמֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה (לִיפַּלְגִי) [לִיפַּלְגוּ] בְּעַל מְנָת לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי
וְלִיפַּלְגוּ בְּעַל מְנָת וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן כֹּחַ דְּהֶיתֵּירָא עֲדִיף לֵיהּ
עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְכוּ' פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא קְפִידֵיהּ לָאו קְפִידָא וּלְזָרֹזַהּ קָאָתֵי קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן כּוּ' מַאי תַּנָּא דְּקָתָנֵי מַעֲשֶׂה
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אִם אָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִיצְטְלִיתִי וְאָבְדָה אִיצְטְלִיתוֹ אִיצְטְלִיתִי דַּוְקָא קָאָמַר לַהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ וְאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה נָמֵי בְּצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן הֲרֵי זֶה גִּיטִּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז וְחָזַר וְאָמַר לָהּ מְחוּלִים לָךְ מַהוּ
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן תִּיבְּעֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא דְּלָא אַחֲלַהּ גַּבָּהּ אֲבָל הָכָא הָא קָאָמַר לַהּ מְחוּלִים לָךְ אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא קָאָמַר אֶלָּא דְּקָא מְפַיְּיסָה לֵיהּ בִּדְמֵי אֲבָל לִגְמָרֵי לָא אֲמַר לֵיהּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת
אֵיתִיבֵיהּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוּנָּם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף זֶה יָכוֹל לְהַתִּיר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְאוֹמֵר הֲרֵינִי כְּאִילּוּ הִתְקַבַּלְתִּי
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם לְצַעוֹרַהּ קָא מְכַוֵּין וְלָא צַיעֲרַהּ הָכָא מִשּׁוּם הַרְווֹחָה הוּא וְהָא לָא אִיצְטְרִיךְ
הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ כּוּלֵּי עָלְמָא דְּלוּ תְּלָת דָּלָווֹתָא וְאָכְלִי רִיבְעָא אַתְּ דְּלִי אַרְבְּעָה וֶאֱכוֹל תִּילְתָּא לְסוֹף אֲתָא מִיטְרָא
אָמַר רַב יוֹסֵף הָא לָא דְּלָה רַבָּה אָמַר הָא לָא אִיצְטְרִיכָא
לֵימָא רַב יוֹסֵף דְּאָמַר כְּרַבָּנַן וְרַבָּה דְּאָמַר כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
וְתִיסְבְּרָא וְהָא קַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבָּה וּבְהָא אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
אֶלָּא לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן רַב יוֹסֵף כְּרַבָּנַן וְרַבָּה אָמַר לָךְ אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא דִּלְצַעוֹרַהּ קָא מִיכַּוֵּין אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם הַרְווֹחָה הוּא וְהָא לָא אִיצְטְרִיךְ
תְּנַן הָתָם בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ הִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ אֶת מְעוֹתָיו לַלִּשְׁכָּה וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס וְאֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּה יָבוֹא וְיִטּוֹל אֶת מְעוֹתָיו
וְאָמַר רָבָא מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הִלֵּל נִשְׁמַע הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז וְנָתְנָה לוֹ מִדַּעְתּוֹ מְגוֹרֶשֶׁת עַל כּוֹרְחוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת
מִדְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְהִלֵּל לְתַקּוֹנֵי נְתִינָה בְּעַל כּוּרְחֵיהּ דְּהָוְיָא לַהּ נְתִינָה

רש"י

והתניא. בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל דבעל מנת מודו: ולרב יהודה. אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ''ש הא: ומשני להכי איפליגו בהכי להודיעך כחו דרבי מיהו רבנן בעל מנת נמי פסלי: מאי תנא. לעיל מינה בדמים דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה אין שונין מעשה אלא לראיה: תתן את דמיה. דלא איכוין אלא להרווחה דידיה: מהו. מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא: תיבעי לרבנן. דאמרי דמים לאו במקום איצטלית קיימי ודמים לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה כקבלה: קונם שאתה נהנה לי. קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני: אף זה. אם רצה הנודר יכול להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי אלמא מחילה כקבלה: משום הרווחה. שהיה צריך לצורך בנו: תלתא דלוותא. כל שאר האריסים שבמקום זה משקין התבואה שלש פעמים בשנה: ושקלי ריבעא. ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה: את דלי ארבע. השקה את השדה ארבעה פעמים: אתא מטרא. בזמן השקאה רביעית: הא לא דלה. ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום: הא לא איצטריך. ומזלו גרם: כרבן שמעון. דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה: הלכתא כרבה. בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה: אין הלכה כרבן שמעון. דאמר לקמן חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה: הכי גרסי' אלא לעולם כרבנן. כלומר תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה: דלצעורה איכוון. דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא: תנן התם. במס' ערכין (דף לא:): היה נטמן. הקונה בית בעיר חומה היה נטמן יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט לו כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו': חולש. זורק כמו חולש על גוים (ישעיה יד) מטיל גורל: ללשכה. מתוקנת לכך: ויהא שובר הדלת. של ביתו ונכנס: מתקנתו של הלל. דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה:

תוספות

אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה ליפלגי בעל מנת. תימה דודאי אי הוה שמעינן מילתא דרבנן במהיום אי הוו פליגי בע''מ הוה פריך שפיר אבל אין ענין זה לזה כלום דאפילו הוו אמרי רבנן בעל מנת גט ואינו גט דלמא במהיום הוו מודו דהוי גט גמור דתנאה הוי או שמא לא הוי גט כלל דחזרה הוי ועוד דמשמע ליפלגו בעל מנת דבעל מנת יאמרו חכמים גט ואינו גט הא סבר רב יהודה דבעל מנת לא הוי גט כלל אלא לכשיתן ונראה לר''י דלרב יהודה לכשיתן הוי גט ודאי אבל עד שיתן הוי ספק והוי גט ואינו גט דמספקא ליה באומר על מנת אי כמעכשיו דמי ואין סברא לומר כלל דלרב יהודה עד שיתן ודאי לא הוי גט דפשיטא ליה דלרבנן דרבי ע''מ לאו כאומר מעכשיו דמי אע''ג דבמהיום ולאחר מיתה מספקא להו דא''כ הוה אפכא מר' יוחנן דלרבי יוחנן בע''מ מודו רבנן לרבי דהוי כאומר מעכשיו דמי ובמהיום ולאחר מיתה אין מעשה נגמר מיד לרבנן א''כ ע''מ הוי טפי כאומר מעכשיו ממהיום ולאחר מיתה ולהכי פריך וליפלגו בעל מנת וישמיענו דאפי' בעל מנת לרבנן גט ואינו גט כ''ש במהיום ולאחר מיתה וליכא למימר דאי הוו פליגי בע''מ הוה אמינא מהיום ולאחר מיתה לא הוי גט כלל לרבנן דא''כ מתני' דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט אמאן תרמייה ועוד יש לומר דהכי קאמר אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה ולא השמיענו בהך ברייתא אלא מילתא דרבי דמילתייהו דרבנן דאמרי גט ואינו גט תנא לה במתני' לפלוג בע''מ ולאשמועינן מילתא דתרוייהו דאינה שנויה בשום דוכתא ועוד הארכתי בפרק האומר בקידושין (דף ס.): חסורי מיחסרא וכו'. וא''ת למה הוצרך להגיה דפליגי רבנן אדרבן שמעון בן גמליאל מנא ליה דפליגי עליה ואומר ר''י דקבלה היתה בידו דפליגי רבנן (ושהלכה כמותו ולא כרשב''ג כדמיירי בסמוך): רבה אמר הא לא איצטריך. וא''ת דבפרק האומנין (ב''מ דף עז. ושם) אמרי' שכר את הפועלים ואתא מטרא הפסד דפועלים וי''ל דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בעל הבית אלא לדלות וכיון שלא הוצרך אינו שכירו אבל הכא שהוא אריס ועושה כל מלאכות שבשדה ויש לו חלק בקרקע כמו בעל השדה ומיד כשהתנה עמו לדלות ארבעה זכה בשליש שדה ואפי' אתא מטרא ולא איצטריך כמו שאר אריסים דמשמע דנטלי רבעא ואפילו לא יצטרכו לדלות ורב יוסף סבר כיון דמשנה עצמו משאר אריסות אמרינן הא לא דלה: הא קיי''ל הלכתא כרבה. מכאן משמע דבכולי הש''ס הלכתא כרבה לגבי רב יוסף מדלא קאמר והא בהא קיי''ל כרבה כדקאמר ובהא לא קיי''ל כרשב''ג ודלא כאומר הא דקאמר הילכתא כרבה לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה היינו דוקא במילי דאיפלגו בבבא בתרא והא דאיצטריך הש''ס לפסוק הלכה בקידושין בפרק קמא (דף ט.) כרבה גבי שיראי לא צריכי שומא פירשנו שם [ד''ה והילכתא]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר