|
טקסט הדף מנוקד
וּפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן וּפָרָשַׁת נֵרוֹת וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדוּמָּה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תּוֹרָה רוֹב בִּכְתָב וּמִיעוּט עַל פֶּה שֶׁנֶּאֱמַר אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רוֹב עַל פֶּה וּמִיעוּט בִּכְתָב שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי הָהוּא אַתְמוֹהֵי קָא מַתְמַהּ אֶכְתּוֹב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי הֲלֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַהוּא מִשּׁוּם דְּתַקִּיפִי לְמִיגְמְרִינְהוּ דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתִיב כְּתוֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָא כֵּיצַד דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן עַל פֶּה דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאוֹמְרָן בִּכְתָב דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא אֵלֶּה אֵלֶּה אַתָּה כּוֹתֵב וְאִי אַתָּה כּוֹתֵב הֲלָכוֹת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם כָּבוֹד וְהָא הָהוּא שִׁיפּוּרָא דַּהֲוָה מֵעִיקָּרָא בֵּי רַב יְהוּדָה וּלְבַסּוֹף בֵּי רַבָּה וּלְבַסּוֹף בֵּי רַב יוֹסֵף וּלְבַסּוֹף בֵּי אַבָּיֵי וּלְבַסּוֹף בֵּי רָבָא אֶלָּא מִשּׁוּם חֲשָׁדָא בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה וְכוּ' אִיתְּמַר בְּנֵי נַהֲרָא רַב אָמַר תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא וּשְׁמוּאֵל אֲמַר עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא בִּדְמֵיזַל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי כִּי פְלִיגִי בְּמִיסְכַּר וְאַשְׁקוֹיֵי שְׁמוּאֵל אָמַר עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא דְּאָמְרִי אֲנַן מְקָרְבִינַן טְפֵי וְרַב אָמַר תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא דְּאָמְרִי נַהֲרָא כִּפְשָׁטֵיהּ לֵיזִיל תְּנַן בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל אַלִּיבָּא דְּרַב בְּאַמָּה הַמִּתְהַלֶּכֶת עַל פִּי בוֹרוֹ אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא מָצֵי אָמְרִי לֵיהּ סְכַר מִיסְכָּר וְאַשְׁקִי בְּהִינְדָּזָא קָא מַשְׁמַע לַן אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא הַשְׁתָּא דְּלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ לוֹתְבַן מָר בְּעִידָּנָא אֲמַר לֵיהּ אִית לִי עִידָּנָא לְדִידִי וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא אֲמַר לֵיהּ אִית לִי מַיָּא לְאַשְׁקוֹיֵי אֲמַר לֵיהּ אֲנָא מַשְׁקֵינָא לֵיהּ לְמָר מַיָּא בִּימָמָא וְלוֹתְבַן מָר בְּלֵילְיָא אֲמַר לֵיהּ לְחַיֵּי אֲזַל לְעִילָּאֵי אֲמַר לְהוּ תַּתָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא אֲזַל לְתַתָּאֵי אֲמַר לְהוּ עִילָּאֵי שָׁתוּ מַיָּא בְּרֵישָׁא אַדְּהָכִי סְכַר מִיסְכָּר וְאַשְׁקִי כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ כְּבֵי תְרֵי עֲבַדְתְּ לִי וְלָא טַעְמִינְהוּ אַבָּיֵי לְפֵירֵי דְּהַהִיא שַׁתָּא הָנְהוּ בְּנֵי בֵּי חַרְמָךְ דַּאֲזוּל כְּרוֹ בְּרֵישָׁא דְשַׁנְווֹתָא וְאַהְדְּרוּהּ וְשַׁדְיוּהּ בְּשִׁילְהֵי נַהֲרָא אֲתוֹ עִילָּאֵי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַרוּ לֵיהּ קָא מַתְקֵיל לְנַהֲרִין אֲמַר לְהוּ כְּרוֹ בַּהֲדַיְיהוּ טְפֵי פּוּרְתָּא אֲמַרוּ לֵיהּ קָא יָבְשִׁי פֵּירִין אֲמַר לְהוּ זִילוּ סַלִּיקוּ נַפְשַׁיְיכוּ מֵהָתָם מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶן וְכוּ' בְּאוּזְלֵי וְאוֹהָרֵי רש"יופרשת שתויי יין. לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא: ופרשת נרות. בהעלותך לפי שבו ביום התחילו להדליק: ופרשת פרה אדומה. לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה: רוב בכתב. רוב התורה תלויה במדרש שכתובה למידרש בכלל ופרט וגזירה שוה ושאר מדות שהתורה נדרשת בהן: ומיעוטה על פה. שאין רמז ללמוד לה בתורה אלא למשה נאמר על פה: כי על פי וגו'. על שבעל פה נכרת ברית אלמא איהי הואי רובא: אתמוהי מתמה. וכי רובי תורתי היה לי לכתוב להם והלא באותה שכתבתי להם כמו זר נחשבו: כתיב כתוב לך. אלמא נכתבה: וכתיב ע''פ. אלמא לא נכתבה: דברים. שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה: ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן. מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת: אילימא משום כבוד. של בעל הבית: והא שופר. של תקיעת ע''ש דמעיקרא הוי בי רב יהודה שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא ולבסוף כשנפטר ומלך רבה נתנוהו בביתו ובתר רבה מלך רב יוסף והדר מלך אביי והדר מלך רבא ורב שרירא גאון פירש בכתב תשובתו שיפורא שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה כמו י''ג שופרות היו במקדש (שקלים דף ח): משום חשדא. הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב: בני נהרא. שדות שעל שפת הנהר: במיזל כ''ע לא פליגי. אם אינן סוכרים את הנהר אלא דולין והולכים והנהר מושך כפשטו כ''ע לא פליגי שכל הרוצה לדלות ידלה: כי פליגי במיסכר ואשקויי. שאין בו כדי לדלות כולן יחד ורוצין העליונים לסוכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן ותחתונים מעכבין עליהם אלא א''כ נשקה אנחנו תחילה: הקרוב לאמה. היינו עילאי: באמה המתהלכת ע''פ בורו. שמתמלא מאיליו כדרך הילוכו ואין צריך לסכור הנהר: סכר מיסכר. פי בורך שלא ירדו המים לתוכו שממעט משיכת הנהר: ואשקי בהנדזא. אוינטור''א כפי מה שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר כמונו כמו דמהנדזי להדדי בשחיטת חולין (דף מג.): כל דאלים גבר. ולית ליה דהלכתא כשמואל בדיני: לותבן מר בעידנא. יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע: לדידי. לגירסא: תתאי שתו ברישא. ואין אתם רשאין לסוכרו: כבי תרי. רב ושמואל: חרמך. שם העיר: שנוותא. שם הנהר: כרו ברישא דשנוותא ואהדרוה בשלהי נהרא. רצו להקיף את שדותיהן במי הנהר וכרו מלמעלה לשדותיהן לצד ראש העליון של הנהר והסיבו מקצתן סביב שדותיהן ובסוף שדותיהן הסיבוהו עד שחזר ונפל לתוך הנהר (כזה): קא מתקיל לנהרין. נהר שלנו נתקל מפני שהסיבוהו ואינו נמשך מהר וצפין המים דרך שדותינו שכן דרך הנהר המיסב אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומית: כרו בהדייהו טפי פורתא. העמיקו המים אצלכם בראש המסיבה כדי שישטפו המים במרוצה: קא יבשי פירין. אם נעמיק ייבשו חריצין שלנו כשלא יתברכו מימי הנהר יעמיקו המים ויחדל הלחלוחית ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו: פירין. כמו פירא דכוורי (כתובות דף עט.): אמר להו. אביי לבני חרמך: סליקו נפשייכו. וסתמו את מסיבתכם: אוזלי. רשתות של חוטין שיש להם תוך: אוהרי. של גמי יונקייר''ש בלע''ז: תוספותאתמוהי קא מתמה. במדרש (שמות רבה פ' תשא) אמרינן כמו זר נחשבו שעובדי כוכבים כתבו את התורה ואם היה נכתב הכל לישראל היו עובדי כוכבים הכל כותבין ולהכי קאמר רחמנא אכתוב לו רובי תורה והלא מה שכתבתי להם כמו זר נחשבו שהעתיקו זרים ובקונטרס פירש בענין אחר: שיפורא. לפי מה שפי' בקונט' שתוקעין בע''ש קשה דבסוף פ' במה מדליקין (שבת דף לה:) משמע דחזן הכנסת היה מניחו בראש הגג ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא ורבא במחוזא אלא נראה כלשון אחר שפירש שופר שבו נותנין נדבה לתלמידים: אלא משום חשדא. פירש ר''ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשיפורא ליכא חשדא שיודעין שמניחים אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידים: במיזל כולי עלמא לא פליגי. אפילו נהר קטן שמימיו פוסקין כל הרוצה לדלות ידלה כיון שמושך הנהר כפשטו: והשתא דלא איתמר כו'. לית ליה הא דאמר בפ' יש בכור (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל בדיני וכרב באיסורי א''נ הכא מסתבר טעמא דרב אע''ג דדחקינן מתניתין אליביה: כבי תרי עבדת לי. והוא סבר כיון דאמר כל דאלים גבר יכול להערים עליהם ולא דמי דמה נפשך מיצעי לא שתו ואעילאי ותתאי הוא דשייך כל דאלים גבר: לא טעמינהו להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכרם דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא: סליקו נפשייכו מהכא. פי' ר''ח דלעילאי אמר שאין יכול למחות בהן משום דכל דאלים גבר וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ומ''מ נראה כפירוש הקונטרס דלבני חרמך היה מדבר שיסתמו את מסיבתם ולא דמי לדרב ושמואל כלל: מצודות חיות ועופות כו'. ולא דמי למרחיקין מצודות הדג מן הדג דפרק לא יחפור (ב''ב דף כא:) דהתם אומנתו בכך ומן הדין הוא שירחיק משם דא''ל קא פסקת לחיותי אבל הכא דאין אומנתו בכך לא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|