סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יָצָא לְחֵירוּת אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן כָּל כָּךְ יֵשׁ בְּיָדְךָ וַאֲנִי שׁוֹנֶה הַכּוֹתֵב שְׁטַר אֵירוּסִין לְשִׁפְחָתוֹ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְקוּדֶּשֶׁת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת
כִּדְאָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא כְּשֶׁרַבּוֹ הִנִּיחַ לוֹ תְּפִילִּין הָכָא נָמֵי כְּשֶׁרַבּוֹ הִשִּׂיאוֹ אִשָּׁה
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְעַבְדֵּיהּ לָא מִעֲבַד לֵיהּ אִיסּוּרָא וְאִיהוּ עָבֵד אִיסּוּרָא
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לָהּ צְאִי בּוֹ וְהִתְקַדְּשִׁי בּוֹ רַבִּי מֵאִיר סָבַר יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֶבֶד שֶׁהִנִּיחַ תְּפִילִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ יָצָא לְחֵירוּת מֵיתִיבִי לָוָה הֵימֶנּוּ רַבּוֹ אוֹ שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תְּפִילִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ אוֹ שֶׁקָּרָא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְנֵי רַבּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יָצָא לְחֵירוּת
אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא כְּשֶׁרַבּוֹ הִנִּיחַ לוֹ תְּפִילִּין
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי אַל יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהּ לְאַחַר מוֹתִי כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים וְכוֹתְבִין לָהּ גֵּט שִׁחְרוּר אָמְרוּ לְפָנָיו רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי רַבִּי אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁבָּנֶיהָ עֲבָדִים
כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי קוֹרַת רוּחַ עָשְׂתָה לִי יֵעָשֶׂה לָהּ קוֹרַת רוּחַ כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין וְעוֹשִׂין לָהּ קוֹרַת רוּחַ מַאי טַעְמָא מִצְוָה לְקַיֵּים דִּבְרֵי הַמֵּת
אָמַר אַמֵּימָר הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ אוֹתוֹ עֶבֶד אֵין לוֹ תַּקָּנָה מַאי טַעְמָא גּוּפֵיהּ לָא קָנֵי לֵיהּ אִיסּוּרָא הוּא דְּאִיכָּא גַּבֵּיהּ וְאִיסּוּרָא לָא מָצֵי מַקְנֵי לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר וְהָאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר אֲמַר לֵיהּ צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר אַמֵּימָר הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ וָמֵת אוֹתוֹ הָעֶבֶד אֵין לוֹ תַּקָּנָה מַאי טַעְמָא גּוּפֵיהּ לָא קָנֵי לֵיהּ אִיסּוּרָא הוּא דְּאִיכָּא גַּבֵּיהּ וְאִיסּוּרָא לִבְרֵיהּ לָא מוֹרֵית אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר וְהָא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן
דְּרַב דִּימִי טָעוּתָא הִיא אֲמַר לֵיהּ מַאי טָעוּתָא דְּלָא אַמְרַהּ בִּלְשׁוֹן שִׁחְרוּר הָא אַמְרַהּ בִּלְשׁוֹן שִׁחְרוּר הָכִי נָמֵי אֲמַר לֵיהּ אֲנָא כִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה סְבִירָא לִי
הָהוּא דִּסְקַרְתָּא דְּעַבְדֵי דְּאִזְדַּבַּן לְגוֹי כְּלוֹ מָרְווֹתָא בָּתְרָאֵי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבִינָא אֲמַר לְהוּ זִילוּ אַהְדַּרוּ אַבְּנֵי מָרְווֹתָא קַמָּאֵי וְיִכְתְּבוּ לְכוּ גִּיטָּא דְחֵרוּתָא אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבִינָא וְהָאָמַר אַמֵּימָר הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ וָמֵת אוֹתוֹ הָעֶבֶד אֵין לוֹ תַּקָּנָה
אֲמַר לְהוּ אֲנָא כְּרַב דִּימִי סְבִירָא לִי אֲמַרוּ לֵיהּ דְּרַב דִּימִי טָעוּתָא הִיא אֲמַר לְהוּ מַאי טָעוּתָא דְּלָא אַמְרַהּ בִּלְשׁוֹן שִׁחְרוּר הָא אַמְרַהּ בִּלְשׁוֹן שִׁחְרוּר הָכִי נָמֵי וְהִלְכְתָא כְּרָבִינָא
הָהוּא עַבְדָּא דְּבֵי תְרֵי קָם חַד מִינַּיְיהוּ וְשַׁחְרְרֵיהּ לְפַלְגֵיהּ אֲמַר אִידַּךְ הַשְׁתָּא שָׁמְעִי בִּי רַבָּנַן וּמַפְסְדוּ לֵיהּ מִינַּאי אֲזַל אַקְנְיֵיהּ לִבְנוֹ קָטָן
שַׁלְחַהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא שְׁלַח לֵיהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ גְּמוּלוֹ יָשִׁיב לוֹ בְּרֹאשׁוֹ אֲנַן קִים לַן בְּיָנוֹקָא דִּמְקָרְבָא דַּעְתֵּיהּ לְגַבֵּי זוּזֵי מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס

רש"י

יצא לחירות. דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין: כל כך יש בידך. משמיה דרבי ואני שונה וחכ''א אינה מקודשת: שטר איסורין. הרי את מקודשת לי וקדשה בו: דרבה בר רב שילא. לקמן: השיאו אשה. דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו: ואיהו עביד איסורא. שנושא את שפחתו: צאי בו והתקדשי בו. כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי: ר''מ סבר יש בלשון. הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה''ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו: שהניח תפילין בפני רבו. אין דרך עבד להניח תפילין דמ''ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא: אפוטרופוס. על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה: הרי זה לא יצא לחירות. גרסינן: אמרו לפניו. לפני ר' יוחנן: אי אתה מודה. דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן: ה''ג כי אתא רב שמואל כו' ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר: ועושין לה קורת רוח. ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה: אין לו תקנה. ואפי' בשטר: לא מורית. שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון: והא כי אתא רב דימי כו'. וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור: טעותא היא. כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה: ופרכינן מאי טעותא. דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור: הא אמר. הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה: כרב שמואל בר יהודה סבירא לי. דאמר לא א''ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה: דיסקרתא. קריה: דעבדי. עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן (לקמן דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות: כלו מרוותא בתראי. כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים: אתו. העבדים: לקמיה דרבינא. להתירן בבנות ישראל: אהדרו אבני מרוותייכו קמאי. חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות: אין לו תקנה. דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו: כרב דימי סבירא לי. דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור: הא אמרה בלשון שחרור. כגון הרי את בת חורין: ה''נ. דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו: ומפסדי ליה מינאי. כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין: אקנייה לבנו קטן. שאין ראוי לכופו בבית דין: מוקמינן אפוטרופוס. לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו:

תוספות

לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע''ג דרב גופיה פסיק כוותיה בההיא פרקא דהתם לשופרא דשטרא אתקין. אבל הכא למאן דאמר בכליו של מקנה לא מהני בכליו של קונה ובקונטרס פירש בהזהב (ב''מ מז.) דלוי דאמר בכליו של מקנה כ''ש בכליו של קונה ואין נראה כיון דאמר דגואל נתן לבעז לא מהני אלא בענין זה כמו לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין משום דבעינן דומיא דנעלו ולא אמרינן דהואיל דכלי שוה פרוטה קני כל שכן פירות שוים אלף זוז דאיכא הנאה טפי דגמר ומקני ועוד אמרינן בנדרים בהשותפין (דף מח:) דסודרא קני על מנת להקנות הוא.: כשרבו הניח לו תפילין. ולא משום דלא מיעביד ליה איסורא דמברך עליהן ואיכא ברכה לבטלה דהא סוכה לולב ושופר וכמה מצות עשה שהנשים מברכות אלא משום דאין עבדים רגילים בתפילין ואי לאו דשחרריה לא הוה מנח ליה: אותו העבד אין לו תקנה. פירוש לא בבת חורין ולא בשפחה כדפירש בקונטרס לעיל. ואין נראה מדאמר לעיל (דף לח.) עבד שברח מבית האסורין כו' ולא עוד אלא שכופין את רבו ועושה אותו בן חורין ומאי קא משמע לן פשיטא דכופין אותו כיון דאסור בשפחה ובבת חורין כמו חציו עבד וחציו בן חורין וכן הא דאמר בירושלמי דהיכא דאמר שחררו כופין את היורשים משום מצוה לקיים דברי המת תיפוק ליה משום דאסור בשפחה ובבת חורין ובפ' בתרא דכריתות (דף כד:) אמרינן דסבר. רשב''ג המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ומסתברא כיון דאוכל בתרומה דשרי נמי בשפחה ולכך נראה דאין לו תקנה בבת חורין קאמר אבל בשפחה שרי: צריך ואין לו תקנה. תימה דתיקשי ליה מאידך דרבי יוחנן דאמר לעיל (לח.) עבד שברח מבית האסורין כו' ולא עוד אלא כופין את רבו אלמא יש לו תקנה: הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי. תימה דלעיל קאמר אדרבי יוחנן אי הכי המפקיר עבדו ומת נמי יהא משתלח בלא גט דעבדו כאשתו והכא משמע דבעי גט ושמא לעיל אתיא כרב שמואל בר רב יהודה דהכא אי נמי הכא בעי גט מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה כדאמר לקמן לחד תנא ביוצא בראשי אברים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר