סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ מַאי כְּלָלָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי אָמַר נִתְיָיאַשְׁתִּי מִפְּלוֹנִי עַבְדִּי מַהוּ אָמַר לָהֶם אוֹמֵר אֲנִי אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׁטָר
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי גָּמַר לָהּ לָהּ מֵאִשָּׁה מָה אִשָּׁה בִּשְׁטָר אַף עֶבֶד נָמֵי בִּשְׁטָר
וְקָא דָיְיקַתְּ מִינַּהּ כְּאִשָּׁה מָה אִשָּׁה אִיסּוּרָא וְלָא מָמוֹנָא אַף עֶבֶד נָמֵי אִיסּוּרָא וְלָא מָמוֹנָא
וְאִי מִכְּלָלָא מַאי אֲמַר לֵיהּ אַדְּרַבָּה דּוֹק מִינַּהּ לְאִידַּךְ גִּיסָא מָה אִשָּׁה בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אַף עֶבֶד נָמֵי בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן אֲמַר לֵיהּ בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לִי
וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ מַאי כְּלָלָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי נִתְיָיאַשְׁתִּי מִפְּלוֹנִי עַבְדִּי מַהוּ אָמַר לָהֶם אוֹמֵר אֲנִי אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׁטָר
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי גָּמַר לָהּ לָהּ מֵאִשָּׁה מָה אִשָּׁה בִּשְׁטָר אַף עֶבֶד נָמֵי בִּשְׁטָר
וְקָא דָיְיקַתְּ מִינַּהּ כְּאִשָּׁה מָה אִשָּׁה בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אַף עֶבֶד נָמֵי בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן
וְאִי מִכְּלָלָא מַאי אַדְּרַבָּה דּוֹק מִינַּהּ לְהָךְ גִּיסָא מָה אִשָּׁה אִיסּוּרָא וְלָא מָמוֹנָא אַף עֶבֶד נָמֵי אִיסּוּרָא וְלָא מָמוֹנָא אֲמַר לֵיהּ בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לִי
אָמַר מָר אָמַר לָהֶם אוֹמֵר אֲנִי אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׁטָר וְהָתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אַף הוּא נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ
הָכִי קָאָמַר אוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר וְהַאי פְּקַע לֵיהּ כַּסְפֵּיהּ וּלְאַפּוֹקֵי מֵהַאי תַּנָּא
דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא יָכוֹל יְהֵא כֶּסֶף גּוֹמֵר בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁשְּׁטָר גּוֹמֵר בָּהּ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה
אוֹרְעָה כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּולָּהּ לְלֹא חוּפָּשָׁה לוֹמַר לָךְ שְׁטָר גּוֹמֵר בָּהּ וְאֵין הַכֶּסֶף גּוֹמֵר בָּהּ
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
אַשְׁכְּחֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא בַּר שְׁאֵילְתָא דַּהֲוָה קָאֵי אַפִּיתְחָא דְּבֵי תְפִלָּה אֲמַר לֵיהּ הֲלָכָה אוֹ אֵין הֲלָכָה אֲמַר לֵיהּ אֲנִי אוֹמֵר אֵין הֲלָכָה וְרַבָּנַן דַּאֲתוֹ מִמָּחוֹזָא אָמְרִי אָמַר רַבִּי זֵירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן הֲלָכָה
וְכִי אֲתַאי לְסוּרָא אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמְרִי לֵיהּ אֵימָא לִי אִיזִי גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה אֲמַר לִי דְּהַהִיא אַמְתָּא דַּהֲוָה מָרַהּ שְׁכִיב מְרַע אָתְיָא בָּכְיָא קַמֵּיהּ אָמְרָה לֵיהּ עַד אֵימַת תִּשְׁתַּעְבֵּיד וְתֵיזִיל הָהִיא אִיתְּתָא שְׁקַל כּוּמְתֵּיהּ שְׁדָא בַּהּ אֲמַר לַהּ זִיל קְנִי הָא וּקְנִי נַפְשִׁיךְ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לְהוּ לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם
מַאן דַּחֲזָא סָבַר מִשּׁוּם דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָא הִיא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ כִּלְיוֹ שֶׁל מַקְנֶה
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחִיתַאי אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָא הִיא אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר רַבִּי עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא אֶת בַּת חוֹרִין בִּפְנֵי רַבּוֹ

רש"י

בפירוש שמיע לך. מרבי יהושע בן לוי: מאי כללא. מאיזה כלל יש לי ללמוד דקבעית מינאי מכללא שמיע לך: נתייאשתי. לשון הפקר הוא: אין לו תקנה. בבת ישראל ולא בשפחה שהרי משוחרר הוא קצת ואינו גמור: מה אשה. אם הפקירה בעלה לא התירה לינשא לאחר בכך עד שיתן גט: וקא דייקת מינה. כיון דרבי מאשה יליף לא איירי רבי אלא במפקיר עבד גדול שיש לו יד לקנות עצמו ומשהפקירו אין לו עליו אלא איסור אבל לא ממון כאשה זו שגט שלה אינו בא להפקיע ממון שיש לו עליה אלא איסור אבל בעבד קטן לא איירי רבי דלאו דומיא דאשה הוא דאיכא דררא דממונא עליה ובדידיה סבירא ליה דיש לו תקנה בשפחה דלא קנה עצמו בהפקר: ואי מכללא. ילפינא מאי קשיא לך בגוה דאצטריך לך למיבעי בפירוש או מכללא: אמר ליה. אי מכללא שמיע לך לאו שפיר דייקת: דוק מינה להאי גיסא מה אשה בין גדולה בין קטנה. התרתה בגט אף מפקיר עבדו דאיירי ביה רבי בין גדול בין קטן קאמר ודומיא דאשה הוא להך גיסא: אין לו תקנה אלא בשטר. כאשה השתא משמע דעבד אינו ניתר אפי' בפדיון: או בכסף או בשטר. תקנתו של עבד דהא איתקוש פדיון כסף לשטר דכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה וגו': והאי. דאפקריה: פקע ליה כספיה. ומעתה אין לו תקנה אלא בשטר: ולאפוקי מהאי תנא. הא דאמרינן עבד ניתר בכסף לאפוקי מהאי תנא: יכול יהא כסף גומר. שחרורה אף להפקיע מידי איסור: אורעה כל הפרשה. כל מקרא הפרשה אורעה וסויימ' ללא חופשה מדלא כתי' בסיפא לא יומתו כי לא נפדתה או חופשה אלא כי לא חופשה ש''מ כי נפדתה נמי לא יומתו דאין בקידושין משום אשת איש הואיל ולא נכתב לה גט שחרור וה''ק קרא והפדה לא נפדתה פדויה ואינה פדויה הנחרפת לאיש כגון שפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שהוא מותר בשפחה ובבת חורין הבא עליה באשם דאי לא נפדתה כלל אין כאן אשם ולכך הוזכרה פדיה ולא משום דאי נפדתה לגמרי יהו קידושיה קדושין והבא עליה במיתה דמדכתב סיפא לא יומתו כי לא חופשה משמע אורעה דין מיתתה בחיפוש השטר ואפילו נפדתה כולה בלא שטר אין בה מיתה והא דכתיב לא נפדתה רבותא אשמעינן דאע''ג דלא נפדתה כולה אלא חציה איכא אשם: גומר בה. מוציאה לגמרי בין משעבוד בין מאיסור: ואין כסף גומר בה. דאינו מוציא אלא מידי שעבוד אבל לא מידי איסור שפחה שיהו קדושין תופסין בה: דבי תפלה. בית הכנסת: אמר לו אני הייתי אומר אין הלכה ורבנן דאתו כו'. נחלקו עלי ואמרו דר' זירא משמיה דרב נחמן אמר הלכה: וכי אתאי. אנא לסורא אשכחתיה כו': אימא לי איזי גופא דעובדא. דרב נחמן דשמעינן מינה דאמר הלכה היכי הוה: שקל כומתיה. כובעו: מאן דחזא. סבר משום דהלכה כרבי שמעון שהיו סבורין שאלו חליפין הן בקנין סודר דקונה ככסף דכתיב שלף איש נעלו (רות ד) ולא אמר כלום דרב נחמן להתירה לישראל קאמר כר' שמעון אבל מידי שעבוד יצאת: ולא היא. האי דאמר לי דרב נחמן אמר הלכה אלא אין הלכה קאמר כדאמינא מדעתאי אף מידי שעבוד לא יצאת: דהוה ליה כליו של מקנה. וקי''ל בפרק הזהב (ב''מ מז:) דהלכתא כרב דאמר בכליו של קונה ומשום דברי שכיב מרע ליכא שהרי לא צוה כמוסר לבניו להקנותה לעצמה במתנת שכיב מרע אלא בקנין זה נתכוין לשחררה והרי הוא טעות:

תוספות

מה אשה איסורא ולא ממונא. וא''ת היאך עבד משתחרר בשטר לאבא שאול אם לא יפקירנו תחלה דמה אשה איסורא ולא ממונא אף כו' וכי תימא דלשון הכתוב בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את לעצמך הוי לשון הפקר אם כן לשמואל למה לי שטרא יפקירנו ועוד דאפי' על ידי הפקר היאך משתחרר קטן לאבא שאול ואור''י דדוקא בקנין דמיתה דילפינן מאשה אמרי' איסורא ולא ממונא דומיא דאשה אבל שטר שכתוב בהדיא בקרא או חופשה לא ניתן לה (ויקרא יט) משוחררת בשטר לחודיה דמקרא מלא דיבר הכתוב ועוד דאיתקש שטר לקנין כסף דכתיב (שם) והפדה לא נפדתה ועיקר קנין כסף מפקיע ממון כדאמר הכא נתייאשתי מפלוני עבדי אין לו תקנה אלא בשטר אבל בכסף לא דפקע ליה כספיה מכי אפקריה: אמר להן לא עשה ולא כלום. פירש בקונט' משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ליכא שהרי לא צוה כמוסר לבניו להקנותה לעצמה אלא בקנין זה נתכוון לשחררה והרי הוא טעות ולא שייך להזכיר כאן מתנת שכיב מרע דהויא ליה במקצת ולמצוה לקיים דברי המת איכא לדמויי אם היה כמוסר לבניו: משום דהוה ליה כליו של מקנה. אבל אם היה כליו של קונה היתה זוכה עצמה בחליפין דתני' בהדיא בפ''ק דקידושין (דף כב:) דעבד כנעני נקנה בחליפין משום דחליפין דמו לכסף וכל היכא דכסף קני חליפין נמי קני לבר מאשה משום דבפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה כדאמר בריש קדושין (דף ג.) ומכאן יש להוכיח דהלכה כרב דאמר בכליו של קונה בפרק הזהב (ב''מ מז:) ועוד אמרינן התם במנא דכשר למקנייה ביה לאפוקי מדלוי ולא דמי להא דאמר בפרק המגרש (לקמן פה:) דאתקין. רבא מיומא דנן ולעלם
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר