סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שְׁקוֹל מִינַּהּ חֵפֶץ וַהֲדַר הַב לַהּ גִּיטָּא וַאֲזַל אִיהוּ וִיהַב לַהּ גִּיטָּא וַהֲדַר שְׁקַל מִינַּהּ חֵפֶץ רַבִּי יוֹחָנָן פּוֹסֵל בּוֹ וְכׇל שֶׁכֵּן בִּשְׁלוּחוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ מַכְשִׁיר בִּשְׁלוּחוֹ וְכׇל שֶׁכֵּן בּוֹ
מַתְנִי' הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ בְּבֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם וְאֵין שָׁלִיחַ אַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי
גְּמָ' אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לַאֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אֲבָהוּ שָׁלִיחַ דְּשָׁלִיחַ מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ אוֹ לָא אֲמַר לְהוּ הָא לָא תִּיבְּעֵי לְכוּ מִדְּקָתָנֵי אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן מִכְלָל דִּמְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ
אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לְכוּ כִּי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בְּבֵית דִּין אוֹ אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין אֲמַרוּ לֵיהּ הָא לָא מִבַּעְיָא לַן מִדְּקָתָנֵי אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לַאֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּעִי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אֲבָהוּ שָׁלִיחַ דְּשָׁלִיחַ כִּי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין
אֲמַר לְהוּ וְתִיבְּעֵי לְכוּ אִי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ בְּעָלְמָא אֲמַרוּ לֵיהּ הָא לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן דִּתְנַן אֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן מִכְּלָל דְּשָׁלִיחַ מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ אֶלָּא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן בְּבֵית דִּין אוֹ שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין אֲמַר לְהוּ הָא נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לְכוּ דְּקָתָנֵי אֶלָּא אוֹמֵר שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אֲנִי
אָמַר רַבָּה שָׁלִיחַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה שְׁלוּחִין אָמַר רַב אָשֵׁי אִם מֵת רִאשׁוֹן בָּטְלוּ כּוּלָּן
אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי הָא דְּאַבָּא דְּקַטְנוּתָא הִיא אִילּוּ מֵת בַּעַל מִידֵּי מְשָׁשָׁא אִית בְּהוּ כּוּלְּהוּ מִכֹּחַ מַאן קָאָתוּ מִכֹּחַ דְּבַעַל קָאָתוּ אִיתֵיהּ לְבַעַל אִיתַנְהוּ לְכוּלְּהוּ לֵיתֵיהּ לְבַעַל לֵיתַנְהוּ לְכוּלְּהוּ
הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ אֲמַר שָׁלִיחַ לָא יָדַעְנָא לַהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל יַהֲבֵיהּ לְאַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי דְּאִיהוּ יָדַע לַהּ וְלֵיזִיל וְלִיתְּבֵיהּ נִיהֲלַהּ אֲתָא וְלָא אַשְׁכַּח לְאַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא וְיָתֵיב רַב סָפְרָא גַּבַּיְיהוּ אֲמַרוּ לֵיהּ מְסוֹר מִילָּךְ קַמֵּי דִּידַן דְּכִי יֵיתֵי אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי נִיתְּבִינֵיהּ לֵיהּ וְלֵיזִיל וְלִיתְּבִינֵיהּ לַהּ
אֲמַר לְהוּ רַב סָפְרָא וְהָא שְׁלִיחַ שֶׁלֹּא נִיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא אִיכְּסוּפוּ
אָמַר רָבָא קַפְּחִינְהוּ רַב סָפְרָא לִתְלָתָא רַבָּנַן סְמִוכֵי אָמַר רַב אָשֵׁי בְּמַאי קַפְּחִינְהוּ מִי קָאָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי וְלָא אַתְּ
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא קַפְּחִינְהוּ רַב סָפְרָא לִתְלָתָא רַבָּנַן סְמִוכֵי בְּטָעוּתָא אָמַר רַב אָשֵׁי מַאי טָעוּתָא מַאי קָא אָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי וְלָא אַתְּ
הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁדַּר לָהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ אֲמַר לֵיהּ לְשָׁלִיחַ לָא תִּיתְּבֵיהּ נִיהֲלַהּ עַד תְּלָתִין יוֹמִין אִתְּנִיס בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר רָבָא חָלָה טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דַּאֲנִוס הַאי נָמֵי [הָא אֲנִיס] (אָנוּס הוּא) אֲמַר לֵיהּ מְסוֹר מִילָּךְ קַמֵּי דִּידַן דִּלְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין מְשַׁוֵּינַן שָׁלִיחַ וְיָהֵיב לֵיהּ נִיהֲלַהּ אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא וְהָא שָׁלִיחַ שֶׁלֹּא נִיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא אֲמַר לְהוּ כֵּיוָן דִּלְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין מָצֵי מְגָרֵשׁ כְּשָׁלִיחַ שֶׁנִּיתַּן לְגֵירוּשִׁין הוּא
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס מִי לָא תְּנַן מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵּט
וְהָוֵינַן בַּהּ וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּיס וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הָכִי אָמַר אַבָּא מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב בְּאוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת עָלַי לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי
אִיכְּסִיף לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דַּאֲרוּסָה הֲוַאי אָמַר רָבָא אִם אָמְרוּ בִּנְשׂוּאָה יֹאמְרוּ בַּאֲרוּסָה
אָמַר רָבָא הָא וַדַּאי קָא מִיבַּעְיָא לַן

רש"י

ואזל איהו ויהיב לה גיטא. ברישא דכי אמר ליה שקול חפץ ברישא קפיד איהו שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה אם שינה נעשה כמי שאמר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלייה הלכך ר' יוחנן פוסל בו בשליח ראשון וכ''ש בשלוחו והיינו דקאמר זימנין דגיטא נמי לא הוי הלכך תנא במתני' לא ישלחנו ביד אחר שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור לו דברים כהוייתן או השני לא ידקדק בהן ויהא משנה ומיפסיל גיטא וריש לקיש מכשר כו' קסבר לאו קפידא הוא אלא אורחא דמילתא קאמר ליה: מתני' עושה בב''ד שליח ומשלחו. שצריך הראשון לומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהאחרון לא יוכל לומר: שליח ב''ד אני. ומסתמא ב''ד עשו הדבר בהכשירו: גמ' שליח דשליח. השליח השני שנעשה בב''ד: האחרון. ולא תנן השני: ה''ג. אלא כי תבעי לכו בב''ד או אפי' שלא בב''ד: עושה כמה שלוחין. ראשון לשני ושני לשלישי וכן לעולם ואין צריך ב''ד הואיל ואין הראשון צריך לומר בפני נכתב האחרון נמי א''צ לומר שליח ב''ד אני: אם מת ראשון. עד שלא הגיע הגט לידה: בטלו כולן. קסבר מכחו באו: דקטנותא היא. בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה: לא ידענא לה. איני מכירה: מסור מילך קמן. אמור דברי שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפני נכתב ובפני נחתם ואנו נמסרנו לו ויהיה שליח ב''ד: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא. השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר: קפחינהו. קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם: מאי קפחותא. הלא אינה תשובה דמי אמר ליה בעל אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה לשון קיפוח דטרונציי''ר שמקצרו מלמטה: איכא דאמרי. דרבא אמר שאינה תשובה אלא בטעות קפחם ואמר (ליה) רב אשי מאי טעותא שפיר קפחינהו: מאי קאמר ליה. בעל: אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה. מאחר שאינך מכירה הוא יהא שליח מעתה ולאו את בלישנא קמא גרסינן מי אמר ליה בלישנא בתרא גרסי' מאי קאמר ליה: איתניס. שליח: בגו תלתין. שלא יוכל לילך אחר שלשים: שליח שלא ניתן לגירושין הוא. בתוך שלשים: וליחוש. שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים ונתייחד עמה ופייסה ובעל והוי גט ישן: ליחוש שמא פייס. בתוך י''ב חדש שיש שהות הרבה לבא ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו דהתם ליכא למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא: הכי גרסינן. ואמר רבה כו' באומר בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא הריני מאמינה לאמר שלא באתי בתוך הזמן אצלה וכיון דמעיקרא הימנה תו לא מהימן לערער וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער אלמא טעמא דאמר הכי אבל האי דלא אמר הכי ליחוש: אם אמרו בנשואה. שחביבה עליו ומחזר לפייסה:

תוספות

שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא. משמע דוקא שהקפיד על לקיחת החפץ תחלה פליגי אבל הב לה גיטא ושקול מינה חפץ לא ותימה דבפרק הכותב (כתובות דף פה.) אמרי' דלא שנא א''ל שקול שטרא והב ליה זוזי ולא שנא אמר ליה הב ליה זוזי ושקול שטרא משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כיון שהזכיר לקיחת השטר אע''פ שהזכיר לבסוף ויש לומר דשאני התם שפרעון המעות תלוין בשטר ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה שירא שלא יאמרו סיטראי נינהו: רבי יוחנן פוסל בו וכ''ש בשלוחו. פי' בקונט' דקפידת הבעל אינו אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה אבל במה שאמר ליה שיטול הימנה חפץ והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל ולא ישלחנו ביד אחר דקתני במתניתין היינו טעמא שמא לא ימסור לשני דברים כהוייתן או השני לא ידקדק בהן ויפסול הגט ולפי זה הא דקתני שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר היינו ביד אשתו וזה נראה דוחק וגם זה דוחק דלא ישלחנו ביד אחר שלא ישכח לומר כאשר אמר הבעל ונראה לריב''א דכשאמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל ר' יוחנן נמי כשמשלח ביד אחר אפי' לא שינה שליח השני מדעת הבעל ונטל ממנה החפץ קודם נתינת הגט דכיון שתולה שליחות הגט בחפץ כל מה שמשנה מדעת הבעל בחפץ נפסל הגט והכי פי' רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון כששינה וכ''ש בשלוחו ואפי' בלא שינוי ולא ישלחנו ביד אחר אפי' לא ישנה דקפיד הבעל שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר פי' ביד השליח השני ור''ל כו' כדפי' בקונט': הכי גר' ר''ת א''ר אשי מאי טעותא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. וקאתי רב אשי לפרש מאי טעותא ולב' הלשונות רב אשי מכוונים ולא קאי א''ד אלא אמילתא דרבא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר