|
טקסט הדף מנוקד
אִילֵימָא חֵרֵשׁ חֵרֵשׁ בַּר אֵיתוֹיֵי גִיטָּא הוּא וְהָתְנַן הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן
וְאָמַר רַב יוֹסֵף הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ כְּשֶׁהוּא פִּקֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ לְרָבָא נִיחָא לְרַבָּה קַשְׁיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ אִי הָכִי יָכוֹל נָמֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְזוֹר דָּבָר לְקִלְקוּלוֹ אִי הָכִי אֵינוֹ יָכוֹל נָמֵי פִּקֵּחַ וְנִתְחָרֵשׁ מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא וּמִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזוּר בַּהּ רַבָּנַן וְהָא אִשָּׁה דְּלָא שְׁכִיחָא וּתְנַן הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁצְּרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בִּשְׁלִיחוּת אִי הָכִי בַּעַל נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא הוּא עַצְמוֹ שֶׁהֵבִיא גִּיטּוֹ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם טַעְמָא מַאי אֲמוּר רַבָּנַן צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם דִּילְמָא אָתֵי בַּעַל מְעַרְעַר וּפָסֵיל לֵיהּ הַשְׁתָּא מִינְקָט נָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ וְעַרְעוֹרֵי קָא מְעַרְעַר עֲלֵיהּ תָּא שְׁמַע דִּבְעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם צְרִיכִין שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם אוֹ אֵין צְרִיכִין אֲמַר לֵיהּ אֵין צְרִיכִין וּמָה אִילּוּ יֹאמְרוּ בְּפָנֵינוּ גֵּרְשָׁהּ מִי לָא מְהֵימְנִי לְרָבָא נִיחָא לְרַבָּה קַשְׁיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ אִי הָכִי חַד נָמֵי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְזוֹר דָּבָר לְקִלְקוּלוֹ אִי הָכִי בֵּי תְרֵי נָמֵי בֵּי תְרֵי דְּמַיְיתוּ גִּיטָּא מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא וּמִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזוּר בָּהּ רַבָּנַן וְהָא אִשָּׁה דְּלָא שְׁכִיחָא וּתְנַן הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁהִיא עַצְמָהּ צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם שֶׁלֹּא תַּחְלוֹק בִּשְׁלִיחוּת אִי הָכִי בַּעַל נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא הוּא עַצְמוֹ שֶׁהֵבִיא גִּיטּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם טַעְמָא מַאי אֲמוּר רַבָּנַן צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם דִּילְמָא אָתֵי בַּעַל מְעַרְעַר וּפָסֵיל לֵיהּ הַשְׁתָּא מִינְקָט נָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ וְעַרְעוֹרֵי קָא מְעַרְעַר עֲלֵיהּ תָּא שְׁמַע הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וּנְתָנוֹ לָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ בִּפְנֵי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם אִם נִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל הֱוֵי לֹא הוּצְרְכוּ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ לְרָבָא נִיחָא לְרַבָּה קַשְׁיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ וְהָאָמְרַתְּ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְזוֹר הַדָּבָר לְקִלְקוּלוֹ כְּשֶׁנִּיסַת אִי הָכִי הֱוֵי לָא הוּצְרְכוּ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם לְהַחְמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ מִשּׁוּם דְּנִיסַּת הוּא הָכִי קָאָמַר וְכִי תֵּימָא לְהַחֲמִיר עֲלַהּ וְלַפְּקַהּ הֱוֵי לֹא הוּצְרְכוּ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם לְהַחְמִיר עָלֶיהָ אֶלָּא לְהָקֵל עָלֶיהָ רש"י
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו ואין יכולין לעשות שליח לגרשה כדאמרינן בקידושין (דף מב.) דאין קטן נעשה שליח והוא הדין להנך: לרבא ניחא לרבה קשיא. דקתני יתקיים בחותמיו והלא אין בקיאין לשמה: לאחר שלמדו. דבעי לשמה: אי הכי. דלמדו: יכול נמי. לא ליצרכוה אם אפשר לקיימו בעדים לא יצטרך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומשני אע''ג דלמדו לא עקרו רבנן תקנתייהו גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו וישכחו הלכך השתא נמי צריך השליח לבדוק שהוא לשמה: והא אשה דלא שכיחא. שתהא היא עצמה מביאה את גיטה בתורת שליחות שלא תתגרש בו עד שתגיע לבית דין פלוני: ובלבד שתהא צריכה כו'. בפ''ב (לקמן דף כד.) מותבינן מכי מטא גיטא לידה איגרשה ומשנינן דאייתיתיה עד ב''ד פלוני בתורת שליחות: שלא תחלוק בשליחות. שינויא הוא לא חלקו חכמים בין שליח לשליח אבל הא דאינו יכול לאו חילוק הוא שהרי הוצרך לומר אלא שאי אפשר: שהביא את גיטו. שכתבו במדינת הים ובא כאן לגרשה: טעמא מאי כו'. שינויא הוא כלומר טעמא מאי אצרכוה רבנן לכל שליח לומר כך משום חששא דילמא אתי בעל וכו': שנים שהביאו גט. שניהם נעשו שלוחים: ומה אילו יאמרו כו'. כלומר אם רצו הן אומרים אנו מעידים שגרשה ונתן לה גט או לשלוחה גט: לרבה קשיא. דאמר כי מייתי בי תרי צריכין לומר: אי הכי. דלמדו: חד נמי. כי מייתי ליה חד נמי לא ליצרכוה: הוי לא הוצרכו כו'. כלומר אמור מעתה לא אצריכו לומר בפני נכתב להחמיר דכי מקויים ניצרכיה: אלא להקל. דלא מצרכינן ליה לתרי סהדי אחרינא: כשניסת. כבר ומשום הא גזירה לא מפקינן מיניה: משום דניסת הוא. ואם לא ניסת לא שבקינן לה לאינסובי ואע''ג דאיקיים היינו חומרא: הכי קאמר. לעולם בניסת קאמר דלא מפקינן לה וה''ק הוי לא הוצרכו לומר בפני נכתב להחמיר עליה ולהוציאה אחר שניסת דלא תימא להחמיר עליה ולהוציאה: אלא להקל עליה. מתחילה שלא תיזקק לעדים:
תוספות
אילימא חרש. ולא בעי למימר כגון אלם או שלא ראה כתיבת הגט דא''כ הוה ליה למימר ולא אמר: אי הכי יכול נמי. פי' יכול נמי סגי בקיום חותמיו וא''ת מאי קשיא ליה לרבה כי היכי דלרבא ניחא ליה דמפרש אינו יכול צריך קיום חותמיו אבל יכול סגי באומר בפני נכתב ונחתם ואין צריך שנים הכי נמי יפרש לרבה דלאחר שלמדו רבה ורבא שוים ואומר ר''ת דלרבא ניחא דתנא אינו יכול לאשמועי' דבעי קיום חותמיו אבל ביכול סגי באומר בפני נכתב אע''ג דלא חשיב לרבא כמו קיום חותמיו אבל לרבה בפני נכתב עדיף מקיום חותמיו שמעיד שנעשה לשמה ע''כ תנא אתא לאשמועינן דאינו יכול סגי בקיום חותמיו כיון דאוקמינן לאחר שלמדו יכול נמי תיסגי ליה בקיום חותמיו ולקמן מפרש אי הכי חד נמי ליבעי שמואל מרב הונא אי סגי בקיום חותמיו כיון דליכא למיחש למידי או דילמא לא פלוג בין למדו ללא למדו ומשני בחד פשיטא ליה דצריך גזירה משום שמא יחזור הדבר לקלקולו ור''י מפרש דהכי פריך אי הכי יכול נמי היכא דאין צריך קיום לא יצטרך לומר לרבה בפני נכתב ונחתם כיון דלמדו ולעיל אמרינן באתיוה בי תרי ובאותה מדינה במדינת הים דלרבה בהני נמי קתני מתניתין דצריך דכולה מתני' אית לן לאוקמא בלמדו מדפריך ממתני' דהאשה עצמה מביאה גיטה וא''כ רישא נמי איירי בלמדו ובענין זה יש לפרש אי הכי חד נמי ומתחילה כתב רש''י בפירוש כתב ידו דהך קושיא דאי הכי יכול נמי ואי הכי חד נמי איירי למאי דסלקא דעתא מעיקרא דרבה לית ליה דרבא דכן דרך הש''ס דבתר דאיתותב מחדא הדר מותיב ליה מאידך ושוב מחקו רש''י ואין לפרש יכול נמי לא יצטרך לרבה בפני נכתב כיון דלמדו בשלמא לרבא דחייש לאיחלופי ניחא אבל לרבה דידענו לא מהני א''כ לא אתי לאיחלופי מה צריך בפני נכתב דהא לקמן בריש פרק שני (דף טז:) משמע דכיון דאיתקן בפני נכתב לרבה משום לשמה מודה רבה דצריך לאומרו אפילו אחר שלמדו משום איחלופי: שלא תחלוק בשליחות. פירוש בשליחות דיכול: אי הכי בעל נמי. לרבא ניחא דכי מייתי ליה בעל ליכא למיחש לזיוף דאינו חשוד להכשילה במתכוין אלא לרבה בבעל נמי ליחוש שלא יערער דמתחילה לא היה יודע שצריך לשמה ומשני מינקט נקיט בידיה כיון דערעור זה אינו אלא לעז ליכא למיחש שיערער כיון דנקיט ליה: בי תרי דמייתו גיטא כו'. לפי זה ליכא בינייהו לאחר שלמדו דאתיוה בי תרי אבל איכא בינייהו מקויים ולקמן בר''פ שני (דף טז:) איכא למ''ד דשנים צריכין לומר אפילו אחר שלמדו דלא חשיב ליה מילתא דלא שכיחא ולמאי דחשיב ליה מילתא דלא שכיחא הא דקתני בפ''ב (לקמן דף טו.) וב' אומרים בפנינו דדייק מינה רבה דידענו לא מהני אע''ג דמסתמא איירי אחר שלמדו מ''מ נקט בפנינו משום דקודם שלמדו הוה בפנינו דוקא: שלא תחלוק בשליחות. פי' בשליחות דחד דגזרינן חד דלא שכיח אטו חד דשכיח אבל בי תרי אטו חד לא גזרינן: כשניסת. והא דתניא לקמן לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם הולד ממזר היינו כשלא נתקיים בחותמיו וא''ת וליחשביה (לקמן דף פו.) בהדי ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר ויש לומר דקסבר רבה דבג' גיטין תצא והכא לא תצא ואם תאמר להאי לישנא דבפ''ב (לקמן דף יז.) דאית ליה לר' יוחנן שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין לומר בפנינו נכתב כו' משמע דקסבר לפי שאין בקיאין לשמה היכי משני הך ברייתא דהכא דאי משני לה כשניסת א''כ ליחשביה (לקמן דף פו.) בהדי ג' גיטין פסולין דהא ר' יוחנן אית ליה בפ''ט (שם) דג' גיטין נמי לא תצא ואין לומר דלא חשיב אלא פסול התלוי בגט עצמו דהא אמרינן בפ''ט מניינא דסיפא למעוטי נתנו לה ולא אמר בפני נכתב יוציא והולד ממזר ואומר ר''י דההוא מילתא דר' יוחנן דסבר לא תצא קאי כלישנא קמא דבפ''ב (לקמן דף טז:) דאית ליה לר' יוחנן לפי שאין עדים מצויין לקיימו וכמסקנא דשמעתין אי נמי יאמר דהך דרבה ורבא תנאי היא כדבעינן נמי למימר בפרק שני (ג''ז שם) לרבי יוחנן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|