שתהא גם חתימה לשמה? שכן אי [אם] כשיטת ר' מאיר היא, הלא חתימה לשמה בעי [צריך], כתיבה לא בעי [צריך] שתהיה לשמה! דתנן [שכן שנינו במשנה]: אין כותבין גט בעודו מחובר לקרקע, ואולם אם כתבו על המחובר לקרקע ואחר כך תלשו, חתמו ונתנו לה — כשר! משמע שעיקרו של הגט הוא בחתימה, ודבר זה הוא סתם משנה, שהיא כשיטת ר' מאיר.

אי [אם] כשיטת ר' אלעזר החולק עליו, הלא לשיטתו כתיבה בעי [צריך הוא] שתהיה לשמה, אבל חתימה לא בעי [צריך] שתהא לשמה! וכי תימא [ואם תאמר]! כי לעולם שיטת ר' אלעזר היא, ואולם כי לא בעי [כאשר אין צריך] לר' אלעזר שתהא חתימה לשמה — הרי זה מדאורייתא [מן התורה], אבל מדרבנן [מדברי סופרים] — בעי [צריך]. והא [והרי] כאשר מנו חכמים שלשה גיטין שכשרים מן התורה אבל פסולין דרבנן [מדברי סופרים], ולא בעי [צריך] לר' אלעזר שתהא חתימה לשמה.

דתנן [שכן שנינו במשנה]: שלשה גיטין פסולין הם לכתחילה, ואולם אם ניסת (נישאה) האשה לאיש אחר על סמך גט זה — הולד הנולד מנישואים אלה כשר, ואין אומרים שהיא נחשבת כאשת איש שנבעלה לאחר, והוולד פסול. ואלו הם: גט שכתב הבעל בכתב ידו ואין עליו חתימת עדים כלל, או גט שיש עליו חתימת עדים ואין מצוי בו זמן כתיבתו, או יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד — הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם ניסת — הולד כשר.

ר' אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו חתימת עדים אלא שנתנו לה בפני עדים — הרי זה גט כשר, והאשה יכולה מכח גט זה להיות גובה מנכסים משועבדים של הבעל את שיעור כתובתה, שלדעתו אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, שאם לא יהיו עדים חתומים על הגט, יוכל הבעל לבוא ולערער בכל עת שלא הוא כתבו, ולכן באים העדים לאשר שאכן נעשה הגט כתיקונו. ומכל מקום רואים מכאן שלדעת ר' אלעזר אין חתימת העדים חלק מהותי מן הגט, וממילא אינה צריכה להיות לשמה, אפילו לדברי סופרים.

ואלא תאמר ששיטת משנתנו שיטת ר' מאיר היא, וכי לא בעי [וכאשר אין צריך] לדעת ר' מאיר שתהא כתיבה לשמה — הרי זה מדאורייתא [מדברי תורה], אבל מדרבנן בעי [מדברי סופרים צריך], גם על כך יש להקשות: והא [והרי] אמר רב נחמן, אומר היה ר' מאיר: גט אינו צריך כתיבה לשמה, עד כדי כך שאפילו גט שמצאו באשפה והיו שמות הבעל והאשה שבגט כשמו ושם אשתו,