סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לְטוּמְאָה וּתְנָא תּוּנָא חֲצַר הַקֶּבֶר הָעוֹמֵד בְּתוֹכָהּ טָהוֹר וְהוּא שֶׁיְּהוּ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַרְבָּעָה טְפָחִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל פִּתְחָהּ מִן הַצַּד דִּבְרֵי הַכֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת
כְּלַפֵּי לְיָיא אַדְּרַבָּה מִן הַצַּד מִידְּרִיד וְנָפֵיק מִלְּמַעְלָה אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מַאֲהִיל אֶלָּא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁפִּתְחָהּ מִן הַצַּד אֲבָל פִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה אַרְבַּע אַמּוֹת וְהָנֵי מִילֵּי חֲצַר הַקֶּבֶר דִּמְסַיְּימָא מְחִיצָתַהּ אֲבָל מֵת בְּעָלְמָא תָּפֵיס
מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר אֵרַס אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה וְאֶחָד שׁוֹמֶרֶת יָבָם וַאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶם בַּמִּלְחָמָה כּוּלָּן חוֹזְרִין לֹא לָקַח וְלֹא לְקָחָהּ פְּרָט לְאַלְמָנָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין
לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא אָמַר הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶה הַמִּתְיָירֵא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כִּדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּבְעוֹל מָה טַעַם לֹא יִקָּח מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל מִשּׁוּם הָכִי אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּבְעוֹל
תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר בָּנָה אֲשֶׁר נָטַע אֲשֶׁר אֵרַשׂ לִימְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיִּבְנֶה אָדָם בַּיִת וְיִטַּע כֶּרֶם וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחׇכְמָתוֹ הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה בַּיִת וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה כֶּרֶם אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ זוֹ אִשָּׁה
דָּבָר אַחֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה מִשְׁנָה אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ זֶה גְּמָרָא דָּבָר אַחֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ זֶה גְּמָרָא אַחַר וּבָנִית בֵיתֶךָ אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּגְמָרָא וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר
וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר כּוּ' תָּנָא אִם הוֹסִיף בּוֹ דִּימוֹס אֶחָד חוֹזֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן לֹא הָיָה חוֹזֵר תָּנָא מִפְּנֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אוֹתוֹ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ
וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וַחֲנָכוֹ וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה חֲדָשָׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה חֲדָשָׁה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה חֲדָשָׁה מִי שֶׁחֲדָשָׁה לוֹ יָצָא מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁאֵין חֲדָשָׁה לוֹ
תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא יָכוֹל בַּצָּבָא הוּא דְּלֹא יֵצֵא אֲבָל יַסְפִּיק מַיִם וּמָזוֹן וִיתַקֵּן הַדְּרָכִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכׇל דָּבָר יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת וְלֹא חֲנָכוֹ נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ אֵרַס אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר עָלָיו עָלָיו אִי אַתָּה מַעֲבִיר אֲבָל אַתָּה מַעֲבִיר עַל אֲחֵרִים וּמֵאַחַר דִּכְתַב לֹא יַעֲבֹר לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא לְמָה לִי לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין
מַתְנִי' וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְגוֹ' רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב כְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִּתְיָירֵא מִן הָעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כׇּל אֵלּוּ שֶׁיַּחְזוֹר בִּגְלָלָן
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב
וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם וּבַעֲקֵיבוֹ שֶׁל עָם מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן וְכׇל הַמְבַקֵּשׁ לַחְזוֹר הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו

רש"י

מת תופס ארבע אמות לטומאה. חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה: ותנא תונא. וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בבית המדרש בסדר טהרות (אהלות פט''ו מ''ח): חצר הקבר. שלפני המערה כדאמר סדר בנין הקברות בבבא בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות של. שש על שש וחופר בכותליה סביב כוכין ארוכות כמדת המת ותוחבו לתוכן והמערה מקורה בתקרה וכיסוי ועושה גומא רחבה בצד המערה ופותח פי המערה לתוך הגומא בכותל המערה כמין פתח ואותה גומא היא חצר הקבר: העומד בתוכו טהור. כל מקום שהוא עומד בה טהור דכיון דמערה חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ד' אמות סביבותיה לצד המערה דכי גזור רבנן ארבע אמות במת המוטל באויר וכגון למעלה אצל גג המערה כדי להרחיק את האדם מלהאהיל על הטומאה אבל כאן יש היכר: והוא שיש בה ארבע אמות. הוא דחשיבא מקום לעצמה אבל פחות מכאן בטלה אצל המערה ולא חשיבא . למיהוי מקום לעצמה: וב''ה אומרים ארבעה טפחים. הוי מקום חשוב בכל דוכתא: במה דברים אמורים. ב''ה אמרו ליה: כשפתחה של חצר למעלה. שאין לה כניסת מדרון במעלות מן הצד אלא כשיורדין לה קופצין לה וכשעולין מתוכה מטפס ועולה ולקמן פריך איפכא מיסתברא: כלפי לייא. כנגד איפוא הפכת דבריך לייא איפוא כדאמר בברכות (דף נח.) כגני לייא כדים שבורים להיכן הולכים איפכא מסתברא מן הצד כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע אמות במחיצות ניכרות סגי להאי חצר בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה טהור שאין לנו במה לטמאו דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמשך לו מן הפתח של מערה לצד פתח של חצר ויוצא לו: מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל. כיון דאינו אלא ארבעה טפחים אי אפשר לו לפרוש כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כ'. מאהיל על חלל הפתח: והני מילי כו'. השתא מהדר לפרושי סייעתיה מהכא מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור ש''מ הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא דמערה לחודיה ודחצר לחודיה . ויש היכר בדבר אבל מת בעלמא המוטל באויר מודו בית הלל דתפיס ארבע אמות מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור דאי בעלמא לא גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור: ואפי' היא לו שומרת יבם. שלא קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו: לקחה. מדלא כתיב לקח מיעוטא הוא למעוטי לקיחת איסור: כדרבה. דאמר אין עבירה בקידושין עד שיבעול שיביא זרעו או את האשה לידי חילול וממזרת ונתינה אין עבירה . בקידושין דלא כתיב ביה לא יקח אלא לא יבא ולא תתחתן אבל אלמנה כתיב בה לא יקח וקיחה היינו קידושין ואיצטריך דרבה דלא תימא מקידושין עבד ליה איסור: ונתינה. מן הגבעונים דכתיב בהו ויתנם יהושע לחוטבי עצים (יהושע ט) והן משבעה אומות: ועתדה בשדה לך ונצבה . בשדה מלאכתך לך: גמרא. לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי: אם הוסיף בו דימוס אחד. שורה של אבנים או בגובה או בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש: שמחדשין אותו. שאינו מתקיים: בשבוע. בשמיטה: אין לי אלא חדשה. בתולה: אלמנה וגרושה. מאחר ונשאה זה: יכול אף בנה בית. חדש ולא חנכו יהא כזה שיהא נקי מן הכל: מתני' ויספו השוטרים. על דברי כהן: בקשרי. כשמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים: לפיכך. שהירא זהו הירא מעבירות תלה התורה בנה ונטע ואירס לחזור . בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר: ר' יוסי אומר כו'. בגמרא מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי: ובעקבו של עם. בסופו של עם שעומדים שלא יחזרו אחרונים לאחריהם לנוס: מעמידין זקיפין מלפניהם. בראשה של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם: [ואחרים]. ואנשים אחרים מאחריהם: וכשילין של ברזל בידיהם. לשמור שלא ינוסו וכשילין כעין חצין שקורין ווריי''ש :

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר