משלהם תהא, כלומר, של הכהנים, אחד מהם קורא. ומסכמים, והילכתא כוותיה [והלכה כשיטתו] של אביי שלאחד אין קוראים "כהן", ולית הילכתא כוותיה [ואין הלכה כשיטתו] של רב חסדא אלא כל אחד ואפילו מישראל, יכול לקרוא לכהנים.

א (סימן מתאו"ה לברכ"ה דוכ"ן בעבוד"ה כו"ס מכי"ר נהנ"ה בעגל"ה).

אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקדוש ברוך הוא מתאוה לברכת כהנים — שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כז), כלומר, שהקדוש ברוך הוא מחכה עד שיברכו הכהנים ורק אז הוא עצמו מברכם. ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שמברך — מתברך הוא עצמו משמים, ושאינו מברך — אין מתברך, שנאמר: "ואברכה מברכיך" (בראשית יב, ג).

ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן לברך — עובר בשלשה חיובי עשה שאינו מקיימם: "כה תברכו" (במדבר ו, כג), "אמור להם" (במדבר ו, כג), "ושמו את שמי" (במדבר ו, כז).

רב אמר: זה שלא עולה לדוכן חוששין (יש לחשוש) שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא ופסול לכהונה, ולכן לא עלה.

ומעירים: ולא פליגי [ואין הם חלוקים], הא [כהן זה] שדיבר עליו ר' יהושע בן לוי — הוא זה דסליק [שעולה] לפרקים מזמן לזמן, שאין מקום לחשוד בו שהוא פסול, אבל הוא עובר על מצוות עשה כאשר אינו עולה, הא [כהן זה] שדיבר עליו רב — הוא זה דלא סליק [שאינו עולה] אף לפרקים ונותן מקום לחשוד שאינו כהן כלל.

ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה לדוכן בברכת העבודה שבתפילה, שוב אינו עולה, שנאמר: "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים" (ויקרא ט, כב), מה להלן במשכן, נשא אהרן את כפיו בעבודה, כפי שנאמר שמיד אחר שנשא כפיו ירד מעשות החטאת וכו', אף כאן בתפילה — ברכת כהנים נערכת בעבודה.

ושואלים: איני [וכן הוא]? והא [והרי] ר' אמי ור' אסי שהיו כהנים סלקי [היו עולים] גם לאחר מכן! ומשיבים: ר' אמי ור' אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו [מתחילה היו עוקרים את רגליהם] ללכת לברך כבר בברכת העבודה, ואולם ממטא [להגיע לדוכן] לא הוה מטו התם [היו מגיעים לשם] עד לאחר ברכת העבודה. וכדתני [וכפי ששנה] ר' אושעיא: לא שנו דבר זה שכהן שאינו עולה לדוכן בברכת עבודה שוב אינו מברך, אלא שלא עקר את רגליו, אבל עקר את רגליו לפני שסיים שליח ציבור את הברכה — עולה אפילו לאחר מכן.

ותנן נמי [ושנינו גם כן] בענין זה ששליח ציבור שהוא כהן — אינו מברך ברכת כהנים, אבל אם הבטחתו (מובטח לו) שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו בלי בלבול — רשאי. והוינן [והיינו עוסקים ומתקשים] בה: הא [הרי] אם לא עקר ממקומו לעלות לדוכן? אלא צריך לומר דנד פורתא [שנע, שזז קצת] להראות שגם הוא רוצה לעלות, הכא נמי דעקר פורתא [כאן גם כן מדובר שהוא עוקר מעט] ממקומו.

ואמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנין כוס של ברכה לברך ברכת המזון אלא למי שהוא טוב עין, שנאמר: "טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל" (משלי כב, ט), אל תיקרי [תקרא] "יבורך" אלא "יברך".

ואמר ר' יהושע בן לוי: מנין שאפילו עופות מכירין בצרי העין (קמצנים) ואינם באים אליהם — שנאמר: "כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף" (משלי א, יז), שמפרש שאף שהציידים הללו שמים מזונות ברשתם — אין העופות באים לאכול מהם.

ואמר ר' יהושע בן לוי: כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו (מצות לא תעשה) — שנאמר: "אל תלחם (תאכל) את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך" (משלי כג, ו-ז). רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, שהרי נאמר שם "אל תלחם", "ואל תתאו".

ואמר ר' יהושע בן לוי: אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר: "וענו ואמרו ידינו

לא שפכו את הדם הזה" (דברים כא, ז) ומדוע זקני העיר מתוודים וידוי זה? וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם, שהם צריכים להודיע שלא הם הרגוהו? אלא הכוונה היא, שהם צריכים לומר שלא בא ההרוג לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו. וכוונתו לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות להאכילו, לא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה (ליווי). וצרי העין, שאינם נותנים מזונות — הם שגורמים לאדם שילך למקומות כאלה שעשוי ליהרג בהם.

ב אמר אדא אמר ר' שמלאי: בית הכנסת שכולה כהנים — כולן עולין לדוכן. ושואלים: למי מברכין? אמר ר' זירא: לאחיהם שבשדות.

ושואלים: איני [האם כן הוא]? והתני [והרי שנה] אבא בריה [בנו] של רב מנימין בר חייא: העם שנמצאים אחורי כהנים — אינן בכלל ברכה של הכהנים! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] — דאניסי [שהם אנוסים] במלאכתם כגון אלו שבשדות, ומשום כך הרי הם בכלל ברכה, הא [זה] — דלא אניסי [שאינם אנוסים] ואינם באים לעמוד פנים בפנים אל הכהנים — אינם בכלל ברכה.

ומקשים על דברי ר' שמלאי: והתני [והרי שנה] רב שימי מבירתא דשיחורי (שם מקום) ברייתא זו: בית הכנסת שכולה כהנים — מקצתן עולין, ומקצתן עונין "אמן"!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] — דאישתייר בי עשרה [שנשאר מנין עשרה] כהנים מתברכים בבית הכנסת שאז עולים מקצתם לברך, הא [זה]— שלא אשתייר בי עשרה [נשארו מנין עשרה], שאין כאן עדה שתענה "אמן", מוטב שיעלו כולם ויברכו את העם שבשדות.

גופא [לגופה] של אותה הלכה: תנא [שנה] אבא בריה [בנו] של רב מנימין בר חייא: עם שאחורי הכהנים בשעת ברכת כהנים אינן בכלל ברכה.

ויש כמה שאלות בנושא זה, ותחילה מקדימים: פשיטא [פשוט לנו] כי אריכי באפי גוצי לא מפסקי [אנשים גבוהים בפני נמוכים אינם מפסיקים, חוצצים] לענין ברכת כהנים. תיבה שיש בה ספר תורה — לא מפסקא [מפסיקה] גם היא. ואולם מחיצה הקבועה בין הכהנים לעם מאי [מה] דינה? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאמר ר' יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ומכל מקום הם מתברכים.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אלה שעומדים בצדדין מהו, האם הם בכלל ברכה? אמר אבא מר בר רב אשי: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לדבר ממה דתנן [ששנינו במשנה] בדיני הזאת מי חטאת לטהרת מי שנטמא במת: נתכוון המזה להזות לפניו