ור' יהודה, האי [כתוב זה] "וענתה ואמרה" שחכמים למדים ממנו ללשון הקודש, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לאגמורי [צריך אותו כדי ללמד] לענין הלוים, שבלשון הקודש הם אומרים. שהוא לומד גזירה שווה הפוכה, מדין יבמה לענין הלויים.

ושואלים: ולילף [ושילמד] בגזירה שווה "קול" "קול" ממשה? ומשיבים: גזירה שווה זו של "ענייה" "ענייה" גמיר [למד, קיבל מרבו], גזירה שווה זו של "קול" "קול" לא גמיר [למד], לא קיבל מרבו.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], ר' יהודה אומר: כל מקום שנאמר "כה" או "ככה", או לשון "ענייה" או לשון "אמירה" — אינו אלא לשון הקודש; "כה" האמור בברכת כהנים "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו, כג), "ככה" (דברים, כה, ט) שנאמר בחליצה, "ענייה" ו"אמירה" של הלוים.

א שנינו במשנה: ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן כו'. תנו רבנן [שנו חכמים]: כשהיו בני ישראל בעבר הירדן המזרחי נאמר להם כי הר גריזים והר עיבל "הלא המה בעבר הירדן" (דברים יא, ל), מעבר לירדן מערבה ואילך (והלאה), אלו דברי ר' יהודה. "אחרי דרך מבוא השמש" (דברים יא, ל) — מקום שחמה זורחת, כלומר, בריחוק מהירדן שבמזרח.

"בארץ הכנעני הישב בערבה" (דברים יא, ל) — אלו הר גריזים והר עיבל, שיושבין בהם כותיים (שומרונים) בזמן הזה. "מול הגלגל" — כוונתו סמוך לגלגל, "אצל אלוני מרה" — הרי זה שכם. וכיצד אנו יודעים? — להלן הוא אומר "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" (בראשית יב, ו), מה אלון מורה האמור להלן באברהם הוא שכם — אף כאן אלוני מורה הוא שכם.

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' אלעזר בר' יוסי: בדבר זה זייפתי (הוכחתי את זיופם) של ספרי כותיים. אמרתי להם: זייפתם תורתכם והוספתם בה דברים, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אלוני מורה זוהי שכם — אף אנו מודים שאלוני מורה זוהי שכם. אולם אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם שאינכם לומדים גזירה שווה במה למדתום?

ואילו ר' אלעזר חלק על דברי ר' יהודה ואמר: "הלא המה בעבר הירדן" — כוונתו סמוך לירדן, דאי [שאם] מעבר הירדן ואילך רחוק משם, הלא כתיב [נאמר] "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה... בהר עיבל" (דברים כז, ד), משמע — סמוך למקום המעבר.

"אחרי דרך מבוא השמש" — כוונתו לשיטת ר' אלעזר מקום שהחמה שוקעת, במערב. ליד שכם במרכז הארץ, ועוד, הרי נאמר "בארץ הכנעני", והלא איזור שכם ארץ חוי היא (כמבואר בבראשית לד, ב)!

וכן איך אפשר לתאר עם זה בכינוי "הישב בערבה" — והלא בין הרים וגבעות הן יושבין! "מול הגלגל" — והלא לא ראו את הגלגל שהוא רחוק משכם! אלא לדעתו הר גריזים והר עיבל אינם אלו הידועים לנו שהם באיזור שכם, אלא הם במקום אחר, סמוך לירדן.

ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב לקבוע את מקומם של הר גריזים והר עיבל אלא להראות להן דרך בשניה בלכתם בארץ כנען כדרך שהראה להן בראשונה בצאתם ממצרים, שהיה עמוד הענן הולך לפניהם והופך את הדרך לנוחה להליכה. ולכן נאמר פסוק זה להורות להם כיצד ילכו בארץ כנען. "דרך" כוונתו — בדרך לכו, ולא בשדות וכרמים. "הישב" — בישוב לכו, ולא במדברות. "בערבה" — בערבה במקום מישור לכו, ולא בהרים וגבעות.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום היה הארון, ארון הברית, נוסע אחר שני דגלים שדגל מחנה יהודה ומחנה ראובן נוסעים ראשונה, והיום נסע הארון תחילה, שנאמר: "הנה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם" (יהושע ג, יא). בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים, שנאמר: "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ה'" (יהושע ג, יג).

תניא [שנויה ברייתא], ר' יוסי אומר: בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן כנזכר, וכשהסיבו (סובבו) את יריחו (יהושע פרק ו), וכשהחזירוהו למקומו בימי שלמה אל קדש הקדשים (מלכים א ח, ו).