שעמום (משוגע), שבית דין מקנאים עבורם. ושואלים עוד: ור' יאשיה האי [כתוב זה] "תחת אישה" (במדבר ה, כט) מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] להקיש (להשוות) איש לאשה ואשה לאיש, כפי שיבואר להלן.

ושואלים: אלא לשניהם, טעמא דכתיבי הני קראי [הטעם דווקא, שכתובים המקראות האלה] למעט ארוסה משתיה, הא לאו הכי הוה אמינא [הרי לולא זה הייתי אומר] שארוסה שתיא [שותה]? והא כי אתא [והרי כאשר בא] ר' אחא בר חנינא מדרומא [מן הדרום], אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא זו בידו], נאמר בפרשת סוטה: "ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך" (במדבר ה, כ), לומר: משקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. ואם הוא חושד בה שזנתה בהיותה ארוסה — הלא קדמה שכיבת הבועל לשכיבת הבעל!

אמר רמי בר חמא: משכחת לה [מוצא אתה אותה] מציאות, שבה יש צורך במיעוט מיוחד בכתוב לארוסה — כגון שבא עליה הארוס בבית אביה, כלומר, לפני שנשאה. שאף שבא עליה שלא כדין, בדרך זנות — מכל מקום ביאתו קדמה.

ושואלים: דכוותה [כיוצא בה] אתה צריך לפרש גבי [אצל] שומרת יבם שהצרכנו בה מיעוט לדעת ר' יונתן לומר שאינה שותה — כגון שבא עליה יבם בבית חמיה (לפני הייבום). אולם הא [זו] היבמה שכבר בא עליה היבם עדיין שומרת יבם קרית [קורא אתה] לה? הלא אשתו מעלייתא [מעולה] היא, שנעשית אשתו גמורה על ידי ביאה זו, ובודאי שותה אם קינא לה, דהאמר [שהרי אמר] רב: יבם הבא על יבמתו בכל דרך של ביאה, בכוונה לייבמה או שלא בכוונה לייבמה, קנה אותה לאשה בביאה זו לכל דבר, ואף לקנא לה ולהשקותה!

ומשיבים: ר' יונתן סבור כשמואל, שאמר: לא קנה יבם בביאה שאינה כמצוותה לגמרי אלא לדברים האמורים בפרשה שזוכה בנחלת אחיו, ויכול לפטור אשה זו בגט, אבל אין לו זכויות בה לשאר דינים שיש לאשה נשואה. ולשיטה זו בא המיעוט לומר שאף אינה נעשית כאשתו לענין השקאתה.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, לימא [האם לומר] שרב שאמר כר' יאשיה, ששומרת יבם שותה, ושמואל שאמר כר' יונתן שנתמעטה שומרת יבם מהשקאה, ומחלוקתם היא בעצם מחלוקת תנאים? ודוחים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: אנא דאמרי [אני שאמרתי] — אפילו לדעת ר' יונתן אמרתי זאת, וכך אפשר לומר: מדאיצטריך קרא למעוטה [מתוך שהוצרך הכתוב למעט אותה], ולומר ששומרת יבם אינה שותה — מכלל הדברים אתה למד שאשתו מעלייתא [מעולה] היא לכל ענין אחר, אלא שכאן יש מיעוט מיוחד בכתוב.