קיים זה, יוסף המת, כל מה שכתוב בזה, בלוחות המונחים בארון, ולכן ראוי לו להיות לצידו.

ושואלים: ואי [ואם] לא עסיק ביה [היה עוסק בו] משה בארון יוסף — ישראל לא הוו מיעסקי ביה [היו מתעסקים בו]? והכתיב [והרי נאמר] לאחר מות משה: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהושע כד, לב), משמע שלא נמנעו מלטפל בו! ותו, אי [ועוד, אם] לא איעסקו ביה [היו מתעסקים בו] כל ישראל — בניו לא הוו מיעסקי ביה [היו מתעסקים בו]? והכתיב [והרי נאמר] "ויהיו לבני יוסף לנחלה" (יהושע כד, לב), שקברוהו בנחלתם, ומדוע לא התעסקו בו בתחילה?!

אלא אמרו: הניחו לו, כבודו במרובים יותר מבמועטין ומוטב שיטפלו בו כל ישראל ולא רק צאצאיו. ותו [ועוד] אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים כמשה רבינו יותר מבקטנים.

נאמר שם שאת עצמות יוסף קברו בשכם. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] בשכם? אמר ר' חמא בר' חנינא, כך אמרו: משכם גנבוהו אחיו במכירתו ולשכם נחזיר אבידתו.

ומעירים: קשו קראי אהדדי [קשים הכתובים זה על זה]; כתיב [נאמר]: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג, יט), משמע שמשה הוא שהעלה את העצמות, וכתיב [ונאמר]: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל" (יהושע כד, לב)!

אמר ר' חמא בר' חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו — מעלה עליו הכתוב על זה שגמרו כאילו עשאו כולו, ולכן אף העלאת עצמותיו של יוסף ממצרים נזקפת לזכותם של בני ישראל.

ר' אלעזר אומר: מי שהתחיל לעשות מצוה ולא גמרה אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב [שנאמר]: "ויהי בעת ההיא וירד יהודה" (בראשית לח, א), שנאמרה בו לשון ירידה, שהורידוהו האחים מגדולתו, משום שיכול היה לגמור ולהציל את יוסף, ולא הצילו לגמרי.

ר' שמואל בר נחמני אמר: משם ראיה שאף קובר אשתו ובניו, דכתיב [שנאמר]: "ותמת בת שוע אשת יהודה" (בראשית כד, יב), וכתיב [ונאמר] בבניו "וימת ער ואונן" (בראשית מו, יב).

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו, שהרי הוא עצמו אמר "והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ, כה) — מפני שלא מיחה באחיו בדבר שהיה בו זלזול בכבוד אביו, דקאמרי ליה [שאמרו לו] האחים כמה פעמים "עבדך אבינו" (בראשית מג, כח. בראשית מד, לא), ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר].

ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חמא בר' חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, שהרי הוא מצווה אותם שיטפלו בקבורתו — מפני שהנהיג עצמו ברבנות (שררה), וכך קורה לו לאדם שמפני גדולתו מתקצרים ימיו.

כיון שדובר בענין זה של לשון ירידה הקשורה במכירת יוסף, מזכירים מה שנאמר "ויוסף הורד מצרימה" (בראשית לט, א). אמר ר' אלעזר: אל תיקרי [תקרא] "הורד" אלא "הוריד", כלומר, שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן שידע לפתור את חלומותיו של פרעה והם לא הצליחו לפותרם.

נאמר: "ויקנהו פוטיפר סריס פרעה" (בראשית לט, א). אמר רב: שקנאו לעצמו למשכב זכור. בא המלאך גבריאל וסירסו, בא גבריאל ופירעו הוסיף בסירוס זה. ורמז לדבר: מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] "פוטיפר" (בראשית לט, א) ולבסוף "פוטיפרע" (בראשית מא, מה), לשון קריעה ופריעה, ומשום שנסתרס לא יכול היה לעשות זאת.

א שנינו במשנה: מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום. נאמר שביקש משה לבוא לארץ, ואז "ויאמר ה' אלי רב לך" (דברים ג, כו). אמר ר' לוי: ב"רב" בישר, ב"רב" בישרוהו, שכיון שהשתמש בלשון זו כדי לגעור בישראל נאמר לו גם כן באותה לשון. ומסבירים: ב"רב" בישר, שאמר: "רב לכם בני לוי" (במדבר טז, ז). ב"רב" בישרוהו — "רב לך".

דבר אחר: "רב לך" — רב יש לך כעת, ומנו [ומי הוא] — זה יהושע שנבחר להיות המנהיג בישראל.

דבר אחר: "רב לך", יש לך רב (אדון, הקדוש ברוך הוא) ואתה צריך לכבדו, ומשום כך אל תפציר בי יותר, שלא יאמרו: הרב כמה קשה, ותלמיד כמה סרבן. ושואלים: וכל כך למה, מדוע נענש משה על חטאים קלים אלה? תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל, לפי הפתגם שאומרים: לפום גמלא שיחנא [לפי הגמל המשא]. כלומר, לפי גדולתו של אדם מדקדקים יותר במעשיו.

נאמר על משה "ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" (דברים לא, ב), שאין תלמוד לומר (שניתן הפסוק להכתב גם בלי המלה) "היום", אלא אומר הוא זאת במכוון: היום מלאו ימי ושנותי בדיוק מאה ועשרים שנה. ללמדך שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב [שנאמר]: בברכה: "את מספר ימיך אמלא" (שמות כג, כו).

נאמר שם "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (דברים לא, ב). ושואלים: מאי [מה פירוש] "לצאת ולבוא"? אילימא [אם תאמר] שתש כוחו לצאת ולבא ממש, והכתיב [והרי נאמר] "ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה" (דברים לד, ז), וכתיב [ועוד נאמר] "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו" (דברים לד, א), ותניא [ושנויה ברייתא]: שתים עשרה מעלות (מדרגות) היו שם במעלה זה, ופסען משה בפסיעה אחת. ואיך אמר שלא יוכל לצאת ולבוא?

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הכוונה היתה לצאת ולבוא בדברי תורה. מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה.

נאמר: "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" (דברים לא, יד). תנא [שנה החכם]: אותה שבת יום שמת בו משה של דיו זוגי [שני זוגות] היתה, כלומר, שהיו שם שני חכמים משמשים במקום אחד, משה ויהושע, ניטלה רשות מזה, ונתנה לזה.

ותניא [ושנויה ברייתא], אמר ר' יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מדעתנו. היכן משה מת — בחלקו של ראובן, דכתיב [שנאמר]: "ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו" (דברים לד, א), ונבו בחלקו של ראובן קיימא [עומדת], דכתיב [שנאמר]: "ובני ראובן בנו... ואת נבו" (במדבר לב, לז-לח).

ועוד דרשו: "נבו" — ששם מתו שלשה נביאים ("נבו"): משה ואהרן ומרים.

והיכן משה קבור — בחלקו של גד, דכתיב [שנאמר] בברכת משה לשבט גד: "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" (דברים לג, כא), כלומר, משה המחוקק טמון שם. ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי [הוא] המרחק — ארבעה מילין. אותן ארבעה מילין ממקום מותו למקום קבורתו מי הוליכו?

מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה, כלומר, הקדוש ברוך הוא עצמו נשאו, ומלאכי השרת אומרים "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג, כא), והקדוש ברוך הוא אומר: "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און" (תהלים צד, טז), כלומר, מי ישתדל עכשיו וילמד זכות על ישראל מפני המקטרגים עליהם.

ושמואל אמר, כך אמר עליו: "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר" (קהלת ח, א), ור' יוחנן אמר שכך אמר עליו: "ו החכמה מאין תמצא" (איוב כח, יב), ורב נחמן אמר, מה שאמר עליו היה: "וימת שם משה עבד ה'" (דברים לד, ה). החכם סמליון אמר שכך אמר: וימת שם משה ספרא רבה דישראל [הסופר הגדול של ישראל].

תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר הגדול אומר: מרחק של שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל. ויש אומרים: לא מת משה ממש, כתיב הכא [נאמר כאן] "וימת שם" (דברים לד, ה), וכתיב התם [ונאמר שם] "ויהי שם עם ה'" (שמות לד, כח), מה להלן "ויהי שם עם ה'" כוונתו עומד ומשמש לפני ה', אף כאן "וימת שם" — הכוונה היא שהוא עדיין עומד ומשמש.

נאמר: "ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור" (דברים לד, ו). אמר ר' ברכיה: לכאורה הרי זה סימן בתוך סימן, כלומר, יש פה סימן מדוייק מאד היכן נקבר, ואפילו הכי [כך] "ולא ידע איש את קברתו" (דברים לד, ו).

וכבר שלחה מלכות הרשעה (מלכות רומי) אצל