|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' שׁוֹמֶרֶת יָבָם בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָפֵר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עֲקִיבָא דְּבָרֶיךָ בִּשְׁנֵי יְבָמִין מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד אָמַר לוֹ אֵין הַיְּבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ גְּמָ' בִּשְׁלָמָא רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֵין זִיקָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר יֵשׁ זִיקָה אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי טַעְמֵיהּ אִי יֵשׁ זִיקָה אֵין בְּרֵירָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּבֵית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לְךָ הָנֵי מִילֵּי בְּחַד יָבָם אֲבָל בִּשְׁנֵי יְבָמִין לָא מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּכִי אָתֵי אֲחוּהִי אָסַר עֲלֵיהּ בְּבִיאָה אוֹ בְּגִיטָּא וּמֵפֵר וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֵין זִיקָה וּלְרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר] דְּאָמַר מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי אֵין קוֹנֶה אֶלָּא לִדְחוֹת בַּצָּרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁעָמַד בַּדִּין וְאִיתְחַיֵּיב לָהּ מְזוֹנוֹת וְכִדְרַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר כׇּל הַנּוֹדֶרֶת עַל דַּעַת בַּעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת רש"ימתני' בין ליבם אחד. בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין אמר ר' אליעזר יפר ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר אחד מהן: ומה אשה שקנה הוא לעצמו. כגון הנושא אשה בעלמא: שהקנו לו מן השמים. יבמה שחייבו לו מן התורה: שאין לאחר רשות בה. המקדש אשה מן השוק לאחר שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם אחר ואהכי מצי מיפר: שיש לאחר רשות בה. שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס בה כדאמר (יבמות נ.) יש מאמר אחר מאמר: דבריך בשני יבמין. דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא: מה אתה משיב על יבם אחד. בהא לא מצית למימר שיש לאחרים רשות בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין: א''ל אין היבמה גמורה לאישה שאם בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת המת וגו' (דברים כה): כשם שארוסה. בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על . דה: גמ' קסבר אין זיקה. ואפילו ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו עד שתכנס לחופה: ור' יהושע סבר יש זיקה. ולהכי לאחד יפר אבל לשנים אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן זקוקה ולאיזה מהן תתיבם אע''ג דאמרי' (יבמות כד.) מצוה בגדול לייבם מ''מ אם בא עליה קטן קנאה: לעולם קסבר ר''א יש זיקה. והיינו טעמא דאפילו לשנים יפר בשעשה בה האחד מאמר דהשתא יש ברירה ואליבא דב''ש דאמרי דמאמר קונה קנין גמיר והיא כאשתו לכל דבר הלכך מיפר לה: ה''מ ביבם אחד. דיש זיקה: אבל בשני יבמין לא. קני מאמר דלאחר דעשה בה מאמר אילו אתי אחוה מצי לאוסרה עליו בביאה או בגיטא דיש ביאה וגט אחר מאמר: מי איכא מילתא וכו'. משום האי טעמא דאילו אית ליה אחא להאי יבם מצי מפיק לה מיניה בתר הכי שמקדשה או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולית בהו מששא כולי האי: ולר' אלעזר בן פדת דאמר מאמר בו' אלא לדחות בצרה בלבד. שאם היו ב' נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבם ואי אפשר לייבם ינשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ובהא מילתא קסברי בית שמאי דמאמר קונה דכשעושה בזו מאמר דוחה לצרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה לאחיו דמצי אשר לה עליה: מאי איכא למימר. אכתי תיבעי לך מאי טעמא דאמר ר''א אפילו לשנים יפר: כגון שעמד בדיין. משעשה בה מאמר שזו תבעתו בדין מפני שלא היה מייבמה וחייבוהו בית דין לינשא לה וברח [דאיחייב] לה במזונותיה ובהפרת נדריה וכדרב פנחס כו': תוספותאין תוס' לעמוד זה
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|