|
טקסט הדף מנוקד
תָּנָא שֵׁן תּוֹתֶבֶת הָיְתָה לָהּ וְעָשָׂה לָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֵׁן שֶׁל זָהָב מִשֶּׁלּוֹ כִּי שְׁכֵיב רַבִּי יִשְׁמָעֵאל פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא הָכִי בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּישְׁכֶן וְכוּ'
הָהוּא דַּאֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ קוּנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּטְעִימִי תַּבְשִׁילֵךְ לְרַבִּי יְהוּדָה וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יְהוּדָה טְעֵים אֲמַר קַל וָחוֹמֶר וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַמְאָרְרִים בְּסָפֵק וַאֲנִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא טְעֵים אֲמַר יָמוּתוּ כׇּל בְּנֵי אַלְמָנָה וְאַל יָזוּז שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹד כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתְרַגְּלִי לְמִינְדָּר הַהוּא דְּאָמַר לִדְבֵיתְהוּ קוּנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתָּרוֹקִּי בּוֹ בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲתָת וּרְקַק אַלְּבוּשֵׁיהּ אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא וְהָא הַאי לְזִילוּתָא קָא מִיכַּוֵּין אָמַר לֵיהּ מִירָק עַל מָנֵי דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל זִילוּתָא רַבְּתָא הִיא הָהוּא דַּאֲמַר לִדְבֵיתְהוּ קוּנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם יָפֶה שֶׁבִּיךְ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה אָמְרוּ לוֹ סְגַלְגַּל שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת טְרוּטוֹת הֵן שֶׁמָּא אׇזְנֶיהָ נָאוֹת כְּפוּלוֹת הֵן שֶׁמָּא חוֹטְמָהּ נָאֶה בָּלוּם הוּא שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת עָבוֹת הֵן שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה שָׁקוּט הוּא שֶׁמָּא כְּרֵיסָהּ נָאֶה צָבֶה הוּא שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת רְחָבוֹת כְּשֶׁל אֲווֹזָא שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה לִכְלוּכִית שְׁמָהּ אָמַר לָהֶן יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית שֶׁהִיא מְלוּכְלֶכֶת בְּמוּמִין וְשַׁרְיַיהּ הָהוּא בַּר בָּבֶל דִּסְלֵיק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל נְסֵיב אִיתְּתָא אֲמַר לַהּ בַּשִּׁילִי לִי תְּרֵי טַלְפֵי בַּשִּׁילָה לֵיהּ תְּרֵי טַלְפֵי רְתַח עֲלַהּ לִמְחַר אֲמַר לַהּ בַּשִּׁילִי לִי גְּרִיוָא בַּשִּׁילָה לֵיהּ גְּרִיוָא אֲמַר לַהּ זִילִי אַיְיתִי לִי תְּרֵי בוּצִינֵי אֲזַלַת וְאַיְיתַי לֵיהּ תְּרֵי שְׁרָגֵי אֲמַר לַהּ זִילִי תְּבַרִי יָתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְבָבָא הֲוָה יָתֵיב בָּבָא בֶּן בּוּטָא אַבָּבָא וְקָא דָאֵין דִּינָא אֲזַלַת וּתְבַרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ אֲמַר לַהּ מָה הָדֵין דַּעֲבַדְתְּ אֲמַרָה לֵיהּ כָּךְ צִיוַּנִי בַּעְלִי אֲמַר אַתְּ עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלִיךְ הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא הַדְרָן עֲלָךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתְנִי' נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ רש"ישן תותבת. שנפלה שינה והושיבה שן אחר באותו מקום ועומד בכיעור: ועשה לה ר' ישמעאל שן. באותו מקום של זה משלו והיינו שייפוה: בכינה. עליו: ימותו כל בני אלמנה. כלומר ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואח''כ ימותו בניה: לא יזוז שמעון ממקומו. שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים: האי לזילותא. דרשב''ג קמיכוון וכל כמה דלא ירקא באנפיה ממש ליכא זילותא ואי לא לא הוה מותרת דאיהו על דעת כן אמרה כדי לזלזלו: א''ל מירק לר''ג זילותא רבה היא. דאדם חשוב הוא: מום יפה שביך. דמשום שהיה בה כ''כ מומין קאמר לה אם יש בה שום דבר יפה: שמא ראשה נאה. ולכך הדירה שתראהו לו: סגלגל. דומה לאניצי פשתן שראשיהן סגלגלים עגולין: טרוטות. רכות: בלום. סתום: צוארה שקוט. שראשה מונח בין כתיפותיה: אמר להן יפה אתם קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין. זה השם יפה לה והיינו ודאי מום יפה שבה ועל דעת כן הדירה שתודיעני אותו דבר יפה דשמה יפה לה ששמה לכלוכית ואיהי נמי מלוכלכת. ע''א יפה אתם קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין דכיון דאין בה דבר יפה להראות ודאי על דעת כן הדירה בעלה שהיה יודע שאין בה דבר יפה ואין יכולה להראות והואיל ואין בה שום דבר יפה נמצא שאין הנדר חל עליה: בשילי לי תרי טלפי. שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים שלא היתה מכרת בלשונות שלהם בא''י לא היו טוענין כך ואית דגרסי בשילי טלופחי כלומר מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד ולא רצתה לשנות על דבריו: ורתח עלה. למחר אמר אי אמינא לה נמי תרי תעביד לי כאיתמל ואמר לה בשילי לי גריוא מידה גדולה דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה: תרי בוציני. לשון שני שרגי שני מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי: תברינהו על רישא דבבא. על ראש הפתח ומחמת כעס אמר לה ואיהי סברה דקאמר לה למיתבר יתהון על רישא דבבא בן בוטא דהוה יתיב תמן: הדרן עלך רבי אליעזר נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. ולהכי נקט נערה דדוקא נערה שהיא ברשות אביה כדאמרי' נמי במס' כתובות האב זכאי בקדושי בתו ובמעשה ידיה ובמציאתה ובהפרת נדריה בזמן שהיא נערה ומפיק לה מהאי קרא: תוספותעד שתראי מום יפה. כלומר יפה מאום שום דבר יפה כמו ובכפי דבק מאום (איוב לא): סגלגל. עגול: טרוטות. פירושו עגולות: כפולות . פירושו גדולות: בלום. סתום: שקוט קצר . כדתנן בבכורות (דף מג:) צוארו שקוט: עבה. ונראה שהוא נפוח: ושרייה . שהיה בה דבר יפה ששמה הגון ויפה לה: בוציני. אבטיחים: שרגי. נרות דמתרגמינן בוציני: תברינהו אבבא: בכעס אמר לה לשבור אותם על הדלת והיא היתה סבורה שאמר לה לשבור אותם על ראש בבא בן בוטא: שני בנים. כנגד שני שרגי: הדרן עלך רבי אליעזר נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה בשותפות . ונערה הוי מבת י''ב שנים וששה חדשים ומשם ואילך היא בוגרת ולכך נקט נערה למעוטי בוגרת דבוגרת אינה עוד ברשות האב: אביה ובעלה מפירין נדריה . ובגמרא מפרש טעמא:
ר"ן הדרן עלך רבי אליעזר נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אפילו נדרים שנדרה בעודה פנויה דארוס מיפר בקודמין בשותפותיה דאב כדאיתא בגמ' ונערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מיפר נדריה וארוס נמי בלא שותפותיה דאב לא מצי מיפר אבל ה''ה נמי דבת י''א שנה שנדריה נבדקים דאב וארוס מפירין נדריה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|