אם היו עלין שלהן שחורין (ירוקים כהים) שמכאן מוכח שיש בזה גידול של ממש — אסורין הבצלים, ואם הוריקו (הבהירו, הצהיבו) העלים ונראים כמושים — מותרין. וכי [וכאשר] הם שחורין אמאי [מדוע] אסורין? לימא [נאמר] גם כאן: היתר שבהן להיכן הלך? אמר ליה [לו]: מי סברת [האם סבור אתה] כי על עיקר קתני [שנה], שהבצלים עצמם אסורים? — אתוספת קתני [על תוספת העלים שצמחו שנה] שהם אסורין. ושואלים: אי הכי מאי אתא [אם כך מה בא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר] כאשר חלק על דין זה? דתניא [שהרי שנינו בברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב — חייב, הגדל בפטור — פטור. הלא התנא קמא [הראשון] נמי הכי [גם כן כך] אמר!

ודוחים, זו אינה קושיה; יש לפרש כי כולה מתניתין [כל משנתנו זו] רבן שמעון בן גמליאל קתני לה [שנה אותה]. ומכל מקום אין להקשות מכאן על רבה, שכן עד כאן לא שמעת ליה [אותו] לרבן שמעון בן גמליאל שאומר שאין העיקר בטל אלא במקום שלא קא טרח [טורח] והדבר גדל מעצמו, אבל היכא דקא טרח [במקום שטורח] ועושה מעשה של זריעה או נטיעה — בטיל ברובא [ברוב].

ומקשים: וכל היכא דקא טרח [מקום שהוא טורח] בטיל ברובא [ברוב]? והרי ליטרא מעשר טבל שזרעו, דקטרח [שהוא טורח] בזריעתו, וקתני [ושנה]: ואותה ליטרא מעשר עליו ממקום אחר לפי חשבון ואינה בטילה בגידולים! ומשיבים: שאני [שונה] גבי מעשר שאמר קרא [הכתוב]: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה" (דברים יד, כב), שאף הזרע שזרעת הוא בכלל התבואה. והיתירא [והיתר] — זרעי אינשי [זורעים אנשים], איסורא [איסור] — לא זרעי אינשי [זורעים אנשים], שאנשים זורעים כרגיל תבואה שכבר עושרה, ואם זרע דבר שלא תוקן — קנסו אותו שיעשר אף מה שהתחייב לעשר מתחילה.

א גופא, לגופה של הלכה שהוזכרה קודם, שאמר ר' חנינא תירתאה אמר ר' ינאי: בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו — מותר. למימרא [האם לומר] וללמוד שגידולי