המנכש (מוציא עשבים רעים) עם הכותי (שומרוני) בחסיות (צמחים בעלי פקעות או בצלים) — אוכל מהן אכילת עראי בלי לעשרן, כדרך שמותר לאכול כל טבל אכילת ארעי, וכאשר נאספו לערימה וצריך לעשרן — מעשרן ודאי ולא בתורת דמאי (ספק מעושר), שאין מניחים שהכותי עישר את החסיות.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אם היו החסיות של ישראל החשוד על השביעית ויש לחשוש שמא זרען בשביעית, למוצאי שביעית — מותר לנכש עמו, ואין חוששים שמא יש בהן עוד קדושת שביעית. ומדייקים: למימרא [האם יש לומר, ללמוד] מכאן שגידולי היתר של השנה השמינית מעלין (מבטלים) את האיסור, ולכן אין חוששים. ושואלים: ודלמא [ושמא] מדובר פה בדבר שזרעו כלה? ודוחים: הא תניא [הרי שנינו בברייתא]: אלו הן חסיות — כגון הלוף השום והבצלים, וכל אלה הם דברים שאין זרעם כלה.

ומקשים: ודלמא [ושמא] מדובר גם כאן במדוכנין שכתש קודם את העיקר? ומשיבים: הלא "חשוד על השביעית" קתני [שנה], ואם הוא חשוד — משמע שזרע אותם כדרכם. ומקשים: ודלמא [ושמא] מדובר פה בתערובת שנתערבו החסיות בחסיות של היתר ובטלו ברוב, ולכן הן מותרות? ומשיבים: המנכש קתני [שנה] שכשהוא מנכש את החסיות נוטלן אחת אחת ואוכלן, ולא הספיקו להתערב עם אחרים.

ואומרים: אם כן לפי זה לימא תיהוי תיובתיה [האם נאמר שתהיה זו, תשובתם, קושיה חמורה] על ר' יוחנן ור' יונתן שאמרו לענין ערלה וכלאי הכרם שאין גידולי היתר מעלים את האיסור! אמר ר' יצחק: שניא [שונה] שביעית, הואיל ואיסורה על ידי קרקע — בטילתה (ביטולה) נמי [גם כן] על ידי קרקע. שכיון שחוזרת וגדילה בקרקע בהיתר, הרי היא מתבטלת בכך.

ומקשים: הרי מעשר שאיסורו גם כן על ידי קרקע, ואין בטילתו על ידי קרקע. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ליטרא מעשר ראשון טבל (שלא הפריש ממנה תרומת מעשר) שזרעה בקרקע, ועכשיו השביחה (גדילה) והרי היא בשיעור של כעשר ליטרין — חייבת התוספת במעשר ובשביעית. ואותה ליטרא ראשונה שזרעה בקרקע מעשר עליה ממקום אחר, ולא ממנה עצמה, לפי חשבון תרומת מעשר שהיא חייבת. הרי שלמרות שזרע את המעשר בקרקע, לא בטל ממנו האיסור על ידי הגידולים!