א משנה סתם נדרים להחמיר, ופירושם אם מפרש אותם בצורה מסויימת יכול להיות להקל. כיצד? אמר "הרי דבר זה עלי כבשר מליח" או אמר "כיין נסך", בכל אלה אם בשל שלמים נדר, אם אומר שהתכוון לומר שבשר זה יהיה כבשר מליח (מלוח) של קרבן, או כיין שמנסכים על המזבח — הרי זה אסור, שהרי התפיס את נדרו בדבר הנדור.

ואם אומר שבשל עבודה זרה נדר שיהא הבשר אסור עליו כבשר מלוח של קרבן עבודה זרה, או כיין נסך שמנסכים הגויים לעבודתם — במקרה זה מותר, שהרי התפיס בדבר האסור. הרי שפירושו של נדר זה הוא במקרה זה להקל. ואם אמר סתם ולא פירש באיזה ענין נדר, אם של שמים או של עבודה זרה — הרי זה אסור.

וכן אם אמר "הרי עלי דבר זה כחרם", אם התכוון כחרם של שמים שהוא ממיני הקדש — אסור, ואם התכוון כחרם של כהנים שמחרים אדם נכסיו כמתנה לכהנים — הרי זה מותר, שזה סוג של מתנה, ואין בו גדר של נדר. ואם אמר סתם — אסור.

וכן אם אמר "הרי עלי כמעשר", אם כמעשר בהמה נדר — הרי זה אסור, שהוא קרבן, ונדר בדבר הנדור. ואם פירש שהתכוון למעשר של גורן, מן התבואה, הניתן ללוויים ואין בו קדושה — מותר. ואם אמר סתם — אסור.

וכן אם אמר "הרי עלי כתרומה", אם כתרומת הלשכה נדר, שהיא התרומה שתורמים לצורך קרבנות הציבור — במקרה זה אסור, שהרי התפיס בהקדש הנדור. ואם התכוון לתרומה של גורן שנותנים לכהנים — מותר, שאינה דבר הנדור אלא מתנה לכהנים. ואם סתם — אסור. אלו דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר: סתם תרומה, ביהודה — אסורה, בגליל — מותרת, ומדוע? שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה, ולכן כשהם אומרים "תרומה" הם מתכוונים לתרומה המצויה אצלם, היא תרומת הכהנים. וכן סתם חרמים, ביהודה — מותרין, בגליל — אסורין, ומדוע — שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים, וכשהם אומרים "חרם" סתם — כוונתם: חרם לשמים.

ב גמרא על הכלל שבמשנה ש"סתם נדרים להחמיר", שואלים: והתנן [והרי שנינו במשנה]: ספק נזירות להקל, והנזירות הלא היא אחד ממיני הנדרים, ומדוע אמרו כאן שספק נדרים להחמיר ולא להקל?

אמר ר' זירא: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו], המשנה לגבי ספק נזירות, היא כשיטת ר' אליעזר, הא [זו], משנתנו, כשיטת רבנן [חכמים] החולקים עליו. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המקדיש חייתו ובהמתו — הקדיש עימם גם את הכוי שהוא ספק חיה ספק בהמה. ר' אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי.

ומכאן נלמד לענייננו; מאן דאמר [מי שאומר], חכמים הסבורים שאדם את ממונו מעייל לספיקא [מכניס לספק], שגם את הכוי, אף שהוא ספק חיה ספק בהמה, מכניס אדם בתוך ההגדרה הכללית, סבור גם כן כי גופיה נמי מעייל [את גופו, עצמו, גם כן מכניס] לספק. ולכן גם אם יש ספק בנזירות — הרי זה נדר. ומאן דאמר [ומי שאומר], ר' אליעזר, כי את ממונו לא מעייל לספיקא [אינו מכניס לספק] וכשאמר חיה ובהמה התכוון לחיה ודאית ולבהמה ודאית ולא לספק, גופיה [את עצמו] (נמי [גם כן])