אין נדר בתוך נדר! ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר, אף שאין בכך פירכה גמורה. ומעתה מנסים להביא ראיות שונות נגד דברי רב הונא.

תנן [שנינו במשנתנו]: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] היה הדבר? אילימא [אם תאמר] שהוא במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" דכוותה [שכיוצא בה] גבי שבועה, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל ענבים", שנשבע שתי שבועות שונות — אולם במקרה כזה אמאי [מדוע] לא חלה שבועה על שבועה? בודאי שתחול, שהרי השבועה השניה אין לה קשר לראשונה!

אלא היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שלא חלה שבועה על שבועה — כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים" ובמקרה כזה אין השבועה השניה חלה כשבועה לעצמה, דכוותה [שכיוצא בה] לגבי נזירות היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] — שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום" וקתני [ושנה] שיש נדר בתוך נדר. ואם כן קשיא [קשה] לרב הונא, שאמר שבמקרה כזה אין נדר חל על נדר!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב הונא: מתניתין [משנתנו] מדברת במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר", דכוותה [שכיוצא בה] לגבי שבועה צריך לומר שהיתה השבועה השניה כוללת את הראשונה ומוסיפה עליה, שאמר "שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", שלא חיילא [חלה] השבועה השניה, שהרי על חלק ממנה כבר היה מושבע ועומד.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] רבה: האומר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ועבר ואכל תאנים, והפריש קרבן מפני שעבר על שבועת ביטוי, וחזר ואכל ענבים — במקרה זה הויא להו [הרי הם] הענבים שאכל רק חצי שיעור משבועתו השניה, שהרי כלל בשבועתו תאנים וענבים, משמע שכוונתו שאוסר על עצמו אכילת שניהם יחד. וכיון שהפריש כבר קרבן על התאנים, נחשב כאילו אכל ענבים בלבד ועבר רק על חלק מן השבועה, ונמצא שהוא כחצי שיעור, ואין מביאים קרבן על חצי שיעור.

אלמא [מכאן] אם נדקדק בדבריו נמצא כי היכא [במקום] שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ולא הפריש קרבן בינתיים, מיגו [מתוך] שחל כוח השבועה על ענבים שהוסיף בשבועתו — חיילא נמי [חלה גם כן] על תאנים, שהרי לא נפטר מקרבן אלא משום שהיה זה חצי שיעור, ובניגוד לדברי הונא! ומתרצים: זו אינה קושיה, שהרי רבה היה אמורא (וכתלמיד לרב הונא) ואילו רב הונא לא סבירא ליה [אינו סבור] כרבה בענין זה, ולדעתו השבועה השניה לא חלה כלל.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: מי שנזר שתי נזירות, מנה את ימי הנזירות הראשונה והפריש קרבן בסוף שלושים ימי הנזירות, ונשאל עליה, שלפני שהקריב את הקרבן הזה הלך לחכם, והחכם התיר לו את נדר הנזירות הראשון, ונמצא שלא היתה כאן נזירות כלל, אבל כיון שנדר שני נדרי נזירות, היה עליו גם נדר נזירות אחר, ואז עלתה (נחשבה) לו נזירות שניה בראשונה, שנחשב לו כאילו קיים את הנזירות השניה באותו זמן שבפועל נהג נזירות הראשונה, והקרבן שהפריש נחשב לו בשביל הנזירות השניה.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" — במקרה זה אמאי [מדוע] עלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא [הרי יש יום יתר] של הנזירות השניה שעדיין לא קיים אותו, וכיצד אפשר לומר שכבר יצא ידי חובתו בראשונה? אלא פשיטא [פשוט] שמדובר פה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום"